"כשאנשים אומרים על עצמם שהם פרפקציוניסטים, הם מתכוונים לכך שהם שמים לב לפרטים, הם אחראים ודואגים למטלות עד הסוף. זה הצד החיובי של הפרפקציוניזם. אבל פרפקציוניזם ככלל הוא סוג של התייחסות פסיכולוגית לעולם, שפוגעת באושר ואפילו בביצועים", אומר ד"ר טל בן-שחר, מומחה לפסיכולוגיה חיובית, מרצה במרכז הבין-תחומי הרצליה ומחבר הספרים "באושר ובאושר" ו"אושר אפשרי". לדבריו, הפרפקציוניזם כולל שלושה חלקים:
סירוב לקבל רגשות כואבים. לפרפקציוניסט קשה לקבל חרדה, עצב, קנאה. מבחינתו, אם כואב לו, זה אומר שהוא לא מושלם והחיים שלו לא מושלמים. ואת זה הוא לא יכול לשאת.
חוסר קבלה כלפי הצלחה. זה אולי נשמע משונה, אבל דווקא הפרפקציוניסט, שרוצה כל כך להצליח, לא יכול ליהנות מההצלחות ולהעריך אותן, מפני שמבחינתו שום דבר חוץ מהמושלם אינו מספיק טוב. כאשר הוא מצליח, הוא חושב איך היה יכול להצליח יותר ומה הדבר הבא שעדיין אינו מושלם."עוד דבר שמאפיין את הפרפקציוניסטים הוא ראיית עולם של שחור או לבן", אומר ד"ר בן-שחר, "או שהוא מושלם או שהוא לא שווה; או שהיא סופר מודל או שהיא שמנה ומכוערת; או שהזוגיות שלהם מושלמת או שהיא גרועה. הציפיות של הפרפקציוניסט אינן מציאותיות, ולכן הוא ביקורתי כלפי עצמו וכלפי אחרים. הוא רואה כל פגם בזכוכית מגדלת, מה שלא משאיר מקום לראות את המכלול אלא רק את הפגמים." "פרפקציוניסטים הם אנשים בעלי סטנדרטים שכמעט בלתי אפשרי לממש אותם", אומרת דלית בלונדר-רון, פסיכולוגית קלינית וחינוכית מומחית. "את הסטנדרטים האלה הם מתאמצים להשיג בהתמדה, כמעט בכפייתיות, והם מעריכים את עצמם במונחים של הישגים וייצור. חשוב להם לעשות 'מה שצריך': הם אחראים, אפילו אחראים מדי, ומתקשים להאציל סמכויות. הם נוהגים להשוות ולמדוד את עצמם ביחס לאחרים ('מי טוב יותר, הוא או אני.('? בדרך כלל, הפרפקציוניזם מלווה באמונה שחשוב מאוד לא לעשות טעויות, בדאגנות ובספקות מכרסמים ('האם באמת השלמתי את העבודה? האם צריך לבדוק שוב?') בהקפדה מוגזמת בענייני ניקיון, סדר וארגון, בנוקשות וחוסר גמישות, ובקושי להבחין בין עיקר לטפל. בעיני הפרפקציוניסט, הכול חשוב ושום דבר אינו זניח".
יסודי או פרפקציוניסט?
- יכול להיות שהאנשים האלה הם פשוט יסודיים יותר מאחרים?
יש הבדל בין "יסודי" ל"פרפקציוניסט", אומרת ד"ר מירה חניק, יועצת ארגונית ומאמנת אישית, מומחית בהעצמת נשים. "בעוד האדם היסודי יגייס כוחות לעשות משהו מצוין לפרק זמן קצר, או בתחום מסוים, הפרפקציוניסט ידרוש מעצמו לעשות הכול במקסימום, ולאורך זמן. האדם היסודי מתחשב במציאות ובכוחות הגוף והנפש שלו. אצל הפרפקציוניסט אין ויתורים, גם אם הוא חולה, או גם אם היא זה עתה ילדה".
- מאיפה התפיסה הזו שאנחנו חייבים להיות מושלמים כל הזמן?"כמעט מאז הלידה אנחנו נדרשים כל הזמן לעמוד בסטנדרטים ולשפר ביצועים", אומרת בלונדר-רון. "מתקנים את האופן שבו אנחנו מדברים, אוכלים, הולכים, לומדים. כשאנחנו טועים, יש לזה השלכות שליליות; כשאנחנו מצליחים - אנחנו מתוגמלים. החברה המערבית עסוקה במצוינות ובתחרות, בהישגים ולא בתהליך. כשילד חי בחברה כזו, ובמיוחד אם מגדלים אותו הורים פרפקציוניסטים, אין פלא שהוא הופך להיות פרפקציוניסט". "בפרפקציוניזם יש גם מרכיב גנטי", אומרת ד"ר חניק, "ולכן אין פלא שלהורים פרפקציוניסטים יש ילדים פרפקציוניסטים. אבל ככלל, הפרפקציוניזם הוא התנהגות של הישרדות. כשאדם מסוים חווה חוסר ביטחון קיומי - למשל, כשהוריו של ילד מתגרשים - הוא מנסה להחזיר לעצמו את השליטה בחיים. הוא יאמר לעצמו: 'אולי אני לא יכול להחזיר את אבא שלי הביתה, אבל אני כן יכול לגרום לו להיות מרוצה ממני כשאוציא מאה בכל מבחן".
- מה בעצם רע בפרפקציוניזם?"הבעיה העיקרית היא הפגיעה באושר", אומר ד"ר בן-שחר. "פרפקציוניסטים הם אנשים לא מאושרים, מפני שהם כל הזמן נלחמים במציאות. המציאות היא לא מושלמת. בעולם שלנו יש כישלונות, רגשות כואבים, זוגיות לא מושלמת והצלחות בינוניות. כשאנחנו נלחמים במציאות, אנחנו מפסידים כל הזמן".
"אנשים חיים בתסכול כשהם אינם מוכנים לקבל חוסר שלמות. הם לא מבינים שחוסר שלמות וחוסר שביעות רצון הם חלק מהטבע בדיוק כמו כוח המשיכה". בלונדר-רון: "פרפקציוניסטים לא מצליחים ליהנות מהחיים. הם עסוקים ללא הרף במה שצריך להיעשות, במקום במה שהם רוצים לעשות. הם עסוקים בלסמן 'וי' על מטלות במקום ליהנות מהתהליך. גם כשהם מצליחים במשהו, ההנאה היא רגעית כי תמיד יש מישהו שמצליח יותר, ותמיד יש עוד שלב בדרך למושלמות. ראיית השחור-לבן שלהם גורמת למחשבות הרסניות: 'אם אני לא אצליח, זה יהרוס אותי'. מרוב דאגות ומתח נפשי הם פגיעים יותר להפרעות נפשיות ולא נותר להם זמן סתם להיות מאושרים".
איפה זה פוגע בנו?
ויש עוד תופעות קשות שעלולות להיגרם על ידי התשוקה העקשנית לשלמות:
פגיעה בביצועים ובעבודה: לכאורה, פרפקציוניסט אמור להיות העובד המושלם. אבל בשטח, פרפקציוניזם יכול להביא דווקא לעבודה לא יעילה. בלונדר-רון: "כשהפרפקציוניסט נתקע בפרט שולי בדרך, הוא לא יכול להמשיך הלאה עד שהוא פותר את הבעיה. לא פעם הפרפקציוניזם מלווה בדחיינות ('כי עוד לא השלמתי את המשימה כמו שצריך') או אפילו בהימנעות ('אם אני לא יכול להיות בטוח לחלוטין שיקבלו אותי לעבודה, בכלל לא אגש לראיון'). הוא מאמין שיש רק דרך אחת נכונה לפתור בעיה, ולכן לוקה בחוסר יצירתיות וגמישות. הוא מתקשה לקבל החלטות (כי הרי אסור לו לטעות). לא סומך על אחרים ולכן לא יודע להיעזר, עסוק בטפל ולא בעיקר".
"למרות היכולות הגבוהות שלהם, לפעמים פרפקציוניסטים ממש מתקשים להתפרנס", מוסיפה ד"ר חניק. "לדוגמה, בעל עסק פרפקציוניסט עלול להשקיע במוצר שלו יותר ממה שהוא מרוויח עליו. הצורך להוציא מוצר מושלם גובר על שיקולים הגיוניים".
פגיעה במערכות יחסים: "מצד אחד, לפרפקציוניסט חשוב מאוד להיות בסדר, ושכולם יאהבו אותו," אומרת בלונדר-רון. "הוא עסוק ללא הפסקה בקבלת אישורים על ה'בסדריות' שלו מהאנשים שסביבו. מצד שני, הוא ביקורתי מאוד כלפי משפחתו, חבריו ובן זוגו, שחשים כאילו הם חיים תחת זכוכית מגדלת שלילית. אם האינטימיות לא מושלמת - זה לא בסדר; אם היא לא מגיעה בכל סקס לאורגזמה - זה לא בסדר; אם הוא לא אומר לה כל הזמן שהוא אוהב אותה - זה לא בסדר".
שחיקה נפשית ופיזית: "הפרפקציוניסט הוא אדם שלא נותן לעצמו מנוחה. האנרגיות שלו נסחטות עד הסוף בבדיקה חוזרת ונשנית של ביצועיו, בטיפול באין ספור פרטים קטנים, בהסתכלות לצדדים לבדוק מי עולה עליו, מה פגום, מי לא אוהב אותו ולאן צריך להגיע. הוא כל הזמן מודאג ועסוק. ההתמודדות בכל החזיתות כל הזמן דורשת המון כוחות, והמחיר הנפשי והפיזי על כך גבוה". חוסר מימוש עצמי: "בגלל הפחד שלהם מכישלון, פרפקציוניסטים עלולים להימנע מלנסות כל דבר שלא מובטחת בו הצלחה", אומר ד"ר בן-שחר. "הם נמנעים מלרקוד, לשיר, לגשת אל האיש שהם אוהבים ולנסות ליצור איתו קשר, לגשת למכרז. נמנעים מהתנסויות בחיים". ערך עצמי נמוך: "הערך העצמי של הפרפקציוניסטים תלוי רק בהצלחה האחרונה", אומרת בלונדר-רון. "כשהם לא עומדים בציפיות של עצמם, הפרפקציוניסטים מרגישים חוסר ערך מוחלט, חוויה כמעט דמוית מוות".
מתי הבעיה הופכת להפרעה
"פרפקציוניזם מאפיין אנשים עם שני סגנונות אישיותיים", אומרת ד"ר חמוטל שבתאי, פסיכיאטרית בכירה במרכז לבריאות הנפש "שלוותא". סגנון אחד הוא מה שמכנים בפסיכולוגיה 'סגנון אישיותי כפיית'י: אלה אנשים עם צורך חזק 'להיות בסדר'. הם דייקנים, קטנוניים, מחושבים, אחראים. מקובל לכנות אותם יקים, אם כי הם רווחים בכל העדות, ובעיקר במקצועות שדרושה בהם אחריות ועיסוק בפרטים כמו מנהלי חשבונות, רופאים, מדענים.
"הסוג השני של אנשים שנוטים לפרפקציוניזם הוא אלה שבעולם הפסיכולוגיה מקובל לכנות 'בעלי נטייה נרציסטית': אלה אנשים שעסוקים מאוד בערך העצמי שלהם (כמה אני שווה? האם אני בעל ערך? איך אני יחסית לאחרים?). כחלק מהרצון להרגיש שווים יותר, הם מנסים להצטיין בכל דבר.
שתי הנטיות הללו קשורות לחרדה, וכנראה שלפחות אצל בעלי הסגנון הכפייתי, גם לרמות סרוטונין נמוכות במוח. הפרפקציוניזם הוא צורה של התמודדות עם החרדה: 'העולם אמנם מפחיד, אבל אני יכול לעשות משהו - לנקות את הבית עד שהוא יבריק, להיות הכי טוב בכיתה'. הרצון להצליח נמצא בכולנו, אבל הוא הופך להפרעה כשהוא גורם לרמה גבוהה של סבל. כשכל דבר בחייו של האדם הופך לפרויקט אין סופי, עד כדי ייאוש והימנעות מעשייה, או כשהתביעה למושלמות הופכת את החיים במחיצת האדם לבלתי נסבלים וממוטטת את מערכות היחסים שלו. חלק מהפרפקציוניסטים אפילו נשארים לבד, כי אף אדם לא יכול לעמוד בציפיות שלהם, ואם הם מצאו מישהו, הם מעדיפים לא לממש את הקשר כדי לא לקלקל את מה שיש להם בדמיון".
ניתן לטפל בזה?
"כאשר הפרפקציוניזם הורס את החיים, יש כמה דברים שאפשר לעשות. ברמות המתונות, ניתן להיעזר בשילוב של טיפול פסיכולוגי יחד עם תרופות משככות חרדה, שמעלות את רמת הסרוטונין (פרוזאק, רסיטל). כאשר הבעיה מפריעה במיוחד לבן הזוג או לילדים, ניתן להיעזר בטיפול זוגי או משפחתי. אבל יש מקרים שבהם הפרפקציוניסט מבין שהמטפל לא מושלם - ומסרב להיעזר בו".
איך מתמודדים?
איך מתמודדים עם פרפקציוניזם? מה עושים כדי לזכות בקצת יותר סיפוק והנאה בחיים? איך ממשיכים לרצות לשפר, רק בלי הפאניקה שמלווה בחוסר ההצלחה? "התרופה לפרפקציוניזם היא היכולת לקבל כישלונות וחוסר שלמות", אומר ד"ר בן-שחר. "אני קורא לגישה הזו 'אופטימליזם': זו גישה לחיים שאומרת שהאנשים שיש להם את החיים הטובים ביותר הם אלה שמקבלים את המציאות, כולל הכישלונות, הרגשות הקשים והתסכול, ואז שואלים: 'מה אני יכול לעשות כדי לשפר את חיי?'
"אופטימליזם הוא לא כניעה, ויתור ובינוניות. דווקא אנשים שעוברים לגישה הזו מצליחים יותר בחיים, כי אבני היסוד של היצירתיות והעשייה הם רוגע וקבלה. רק כשאנחנו רגועים וגמישים, אנחנו יכולים לחשוב מחוץ לקופסה.
"מחקרים מראים שהאנשים המצליחים ביותר בהיסטוריה הם גם אלה שנכשלו הכי הרבה פעמים. למה? כי רק מהניסוי והטעייה, מהנכונות להיכשל, אנחנו לומדים באמת".
הטיפים של ד"ר בן־שחר
עשו משהו קטן שעד כה נמנעתם ממנו. עשו אותו גם אם ידוע לכם שתיכשלו - כדי לגלות מה באמת תרגישו במקרה של כישלון. הפחד מהכישלון לעתים קרובות חזק יותר מתחושת הכישלון במציאות.
עשו חדר כושר לרגשות. שבו לבד בחדר חמש דקות. נשמו עמוק, ותנו לכל רגש שעולה להציף אתכם. הסתכלו על הרגש בלי לברוח ממנו למחשבות אחרות ובלי לנסות לשנות אותו. אחרי דקה או שתיים חזרו לנשימות, ושימו לב לרגשות הבאים שעולים.
הכירו בהצלחות. פעם בשבוע קחו חמש דקות וכתבו את הדברים המשמעותיים, קטנים כגדולים, שעשיתם השבוע למען עצמכם. החל מ'ביליתי עם בן הזוג שלי בארוחת ערב' ועד 'הגשתי מסמך חשוב בעבודה'. תנו לעצמכם להרגיש מסופקים לפני שאתם רצים למטלה הבאה.
הטיפ של ד"ר מירה חניק
אמצו לעצמכם מנטרה: 'אין מושלם - רק שלם'. השלם עם עצמו הוא מי שיודע שיש לו עוד מה ללמוד, שמרשה לעצמו לטעות, ומבין שתמיד ישנה הפעם הבאה כדי לתקן.
הטיפים של דלית בלונדר־רון:
הכינו רשימת יתרונות וחסרונות של הפרפקציוניזם. מה המחיר שאתם משלמים? מה המחיר שהקרובים אליכם משלמים?
בחרו תחום אחד שבו אתם מוכנים לוותר על שלמות. על אילו התנהגויות תוותרו (למשל, נסו להשאיר בערב כלים בכיור). איך אתם מרגישים? מה אומרים בסביבה?
מי דוחף? שימו לב האם יש סיטואציות או אנשים בסביבתכם שמלבים בכם את הפרפקציוניזם, ונסו להתרחק מהם.
