יוסי שטרית, השף של קיטשן מרקט בנמל תל אביב (ואונזה בשוק הפשפשים ביפו) מסרב להגדיר את סגנונו. "כשמגדירים, זה קל למשתמש, אבל מגביל מאוד את האמן. ושפים מתעסקים באמנות, לא פחות מאשר באוכל".

שטרית אומר שהוא אוהב להתפרס על הכל ויכול למצוא עניין בכל: במטבח של סבתו המרוקאית, בבישול הצרפתי, הקלאסי או המודרני, ועוד ועוד. האיש עובד כבר 22 שנה בתחום. למד ב"אקול לנוטר" הנודע בצרפת והיה, בין השאר, בעליה של מסעדת ויולט במושב אודים.

חומרי הגלם האהובים עליו הם פטריות, עגבניות וירקות בכלל. "משהו נפתח אצלי לאחרונה וגרם לי להבין שחומרי הגלם הטובים שיש לנו בארץ הם ירקות. אני עושה הרבה שימוש בעשבי בר ובעשבי תבלין. וזה קורה בכל סוגי המאכלים".

בבית הוא לא נוהג לאכול גורמה. "בסופו של דבר, כולנו נופלים לשניצל ופירה", הוא מודה, ומוסיף שאשתו "הפולניה" מכינה את השניצלים הטובים ביותר בעולם. ברור.

כשהוא נשאל מה לא יבשל לעולם, שטרית משיב "נבר סיי נבר". ברור לו שלא ייגע בחיות מחמד, אבל מעבר לכך הוא לא מציב לעצמו מגבלות. חוץ מזה, השף אומר, הקהל הוא זה שמכתיב לנו במה לגעת ובמה לא, למרות שמטבענו אנחנו מנסים להחדיר אופנות ולהתוות דרך.

הדבר האהוב עליו בעבודתו הוא "יצירה, יצירה, יצירה. מתחברים הרבה משאבים – כוח אדם, חומרים, כלים, כסף – והכל מקדש את המטרה: יצירה". וכיוצר, הדבר השנוא עליו הוא המפגש בין האמנות לבין הכסף. העיסוק הכלכלי, התכנון של כל הקשור בעלויות.

אילו לא עבד כשף, ברור לו שהיה עוסק בעיצוב. "עיצוב של משהו. אולי תכשיטים, אולי מכוניות". ואם יגיע אליו היום בחור צעיר שמשתוקק להיות שף, שטרית ייעץ לו לשאול את עצמו תחילה אם הוא מוכן להקרבות שהמקצוע דורש, ואז "להישאר על הנתיב" – לשמור אמונים לעצמו, להתמיד ולא להתפשר. "וגם לקחת בחשבון שהסיפור מורכב מאוד ושלפעמים צריך להינתק מעט מהרגש".