אני אוהבת לצאת אל מחוץ לפריז, לראות מקומות אחרים בצרפת או באירופה, ולשוב בגעגוע אל העיר שלי. בכל פעם שבה אני יוצאת מפריז, אני סקרנית לראות מה יחכה לי ביעד: הנופים, הטבע, האוכל המקומי – וכמובן, הפטיסרי והשוקולטרי. כל חבל ארץ מתאפיין בחומרי גלם אחרים, שמככבים בו ומהווים חלק בלתי נפרד מהתרבות המקומית.
הפעם הגעתי לוואן (Vannes) - עיר מקסימה ועתיקה בחבל בריטאני, שנמצאת באזור מפרץ מורביאן המוכר לכל חובבי השיט. בריטאני שוכנת בצפון מערב צרפת, בזרוע שנשלחת אל מימי האוקיאנוס. על חבל הארץ הזה נכתבו מדריכים רבים ולכן, כמו תמיד, אתמקד בקולינריה - ובעיקר בפטיסרי ובבולנז'רי.
חבל בריטאני ידוע בכמה מעדנים מדהימים, שהידועים בהם הם קרמל, קרפ וחמאה מלוחה. את הקרפ כולנו מכירים ורובנו מאוד אוהבים. הוא נמצא בכל פינת רחוב באזורים שונים בצרפת ופלש גם למדינות אחרות. בדרך כלל מדובר בחטיף מתוק לדרך, הספוג בנוטלה ומעלה ריח קרמלי מתקתק עת נשפך לו כבלילה על מתקן הכנת הקרפים. קשה להישאר אדיש לריח, ולא סתם הפך הבצק הדק הזה לאחד הסמלים המתוקים של צרפת. עם זאת, חשוב להזכיר שהקרפ הוא גם מאכל מלוח - בבריטאני תוכלו למצוא אותו כמעט עם כל דבר: גבינות, ביצים, בשר ועוד ועוד. מדובר בעצם בכלי קיבול שמוכן לספוג ולהכיל כל דבר טוב שיוצקים לתוכו.
טיפ קטן למגיעים לפריז: מכיוון שתחנת מונפרנאס היא זו שממנה יוצאות הרכבות לחבל בריטאני, הרי שכל האזור שמסביבה מלא בקרפריות. מומלץ להסתובב באזור ולשבת באחת מהן - זו חוויה אחרת מלאכול קרפ בדוכן ליד הנוטרה דם. מדובר בארוחה של ממש, כשאפשר להזמין הן קרפים מלוחים עם תוספות רבות כמנה עיקרית, והן קרפים מתוקים ומגוונים לקינוח. נסו את אלה שב-rue du Montparnasse או ב-rue de la Gaite.
ועכשיו למלך החבל - הקרמל. אדון קרמל הוא לא אחד המתוקים החביבים עלי, אבל אני חייבת להודות שכאשר טעמתי את הקרמל של בריטאני, הדעה שלי השתנתה. תמיד חשבתי על הקרמל כחומר דביק ומתוק, אבל פתאום הוא קיבל אופי, טעם ומרקם שונים לחלוטין. הקרמל המלוח, שעקיצת המלח שבו הופכת אותו ממתוק מוגזם למתוק מעודן מאוד, פשוט מדהים. אפשר לצקת אותו על גלידה או על קרפ, לשלבו במיני מאפים - וכמובן להגיש אותו לצד משקאות. לקרמל גרסאות רבות – עם מרקם נוזלי יותר או מוצק יותר, משולב בשוקולד או עטוף בצלופן כסוכריה. המנעד רחב מאוד והאזור מוצף כולו במתוק המלוח הזה.
חבל בריטאני ידוע בחמאה המלוחה שלו, וגם היא משולבת בקרמל ובקרפים. אחד הקינוחים שבהם אפשר לחוש את טעמה של החמאה באופן מאוד בולט הוא הקווין אמאן (Kouign Amann ). מדובר בעוגה עשירה בחמאה - ומכאן שמה בשפה המקומית של החבל: Kouign פירושו עוגה ו-Amann - חמאה. המאפה עגול ושטוח, כבד מאוד ומתוק, עמוס בטעמי חמאה וקרמל. הוא נמכר הן בצורת עיגול גדול והן כמנה אישית וקטנה, או אז נקרא קווינט (Kouignette).
הסיפור הוא שהעוגה הומצאה בשנת 1860 בדרום בריטאני על ידי בולנז'ר בשם איב-רנה סקורדיה, שצירף בצק לחם, סוכר וחמאה. נשמע קל? לא ממש: המרכיבים אולי פשוטים, אבל ההכנה מורכבת. בתהליך ההכנה עוטפים את החמאה בבצק כמה וכמה פעמים, כך שבזמן האפייה היא נמסה ויוצרת קרמל עסיסי.
אם אתם בפריז, תוכלו לטעום את המאפה הזה אצל לרניקול,
שוקולטייר נחשב (אך ממוסחר מדי לטעמי) מבריטאני, שחולש על רשת ארצית.
