איור: רונית מירסקי
אני לא חושב שיש בלונדון מסעדה שרציתי לבקר בה יותר מאשר הריבר קפה. כמה סיפורים ואגדות שמעתי על המקום הזה, שהרוב מכירים כמסעדה-שממנה-צמח-ג'יימי-אוליבר (ולמי שלא מכיר - זו גם הדרך הכי קלה להסביר על המסעדה), אבל בעצם מדובר במוסד קולינרי ותיק למדי (יותר מ-20 שנה), שלזכותו ניתן לזקוף הרבה יותר מאשר הגילוי של ג'יימי אוליבר (אפילו שזה הישג לכשעצמו).
עם הזמן גיליתי שיש יותר מריבר קפה אחד בעולם (טוב, נו, יש יותר מנהר אחד), אבל רק לזה שבלונדון יש ערך בוויקיפדיה. יותר מזה, גיליתי שלריבר קפה יש כוכב מישלן, ובעלות המסעדה קיבלו תואר אצולה. זה כבר הרבה יותר מרשים מג'יימי אוליבר.
בכל אופן, די מהר אחרי שעברנו לכאן גילינו שאנחנו גרים כל כך קרוב לריבר קפה, שהוא יכול להיות הקפה השכונתי שלנו. כלומר, לא כל כך קרוב, אבל גם מרחק של 20 דקות הליכה זה די קרוב (במיוחד בלונדון), ובמיוחד כשהקפה הוא ה"ריבר קפה". אחר כך גילינו ש"קפה" בלונדון זה יותר בכיוון של הביסטרו הצרפתי (אם כי בריבר קפה מתמחים דווקא באוכל איטלקי), ופחות בכיוון של בית קפה תל אביבי. ועוד קצת אחרי גילינו שארוחה בריבר קפה עולה בערך 80 פאונד לאדם (כולל שתייה, יין וטיפ), מה שהוביל להחלטה שכדי ללכת לריבר (כך אנו מכנים את המסעדה בחיבה) צריך לציין אירוע ממש מיוחד, ושכדאי מאוד שהמסעדה לא תהפוך לקפה השכונתי שלנו.
עבר קצת זמן, המצאנו כל מיני סיבות ללכת לריבר, וכולן נדחו. פעם לא היה מספיק חגיגי, ופעם החלטנו שלא כדאי להיות ספונטניים עם הארוחה הזו - כי אחרי הכל, כשיש ציפייה שנבנית לקראת אירוע מסוים, יש לו יותר סיכוי להיות מוצלח. בפעם היחידה שבה החלטנו שאירוע מסוים הוא מספיק ראוי כדי להיחגג בריבר קפה, לא הצלחנו למצוא מקום. ואז גם התברר לנו שאנחנו לא היחידים שרוצים לאכול שם, ושאם אנחנו רוצים לאכול ארוחת ערב ביום מסוים, כדאי מאוד להזמין מראש, ואפילו חודשיים מראש (אם רוצים להגיע לשם בסוף השבוע).
לבסוף הגיע האירוע האמיתי ששנינו הסכמנו שראוי ללכת לכבודו לריבר קפה. בדיעבד, לא הבנו למה לא חשבנו על זה קודם: יום הנישואים שלנו! הרי זה אירוע של שנינו (בניגוד ליום הולדת של אחד מאתנו, שאמנם נחגג ביחד, אבל ככה אנחנו מאזנים את החגיגות) ואנחנו יודעים עליו הרבה זמן מראש - כך ששנינו יכולנו לתזמן חופש מתאים כדי להפוך את האירוע מארוחה ליום שלם.
ואיזה יום זה היה, יום של כיף: יקיצה טבעית, טיול בפארק, מנוחת צהריים ובערך שעה וחצי של התכוננות (מקלחת-תגלחת-פן-בגדים-בשמים-וכו'). נסענו במונית (אירוע שצריך לחגוג בנפרד), ונכנסנו פנימה. העיצוב של המסעדה קצת הפתיע אותנו, אולי כי לא ידענו למה בדיוק לצפות. החלל היה גדול ומואר, ולא הזכיר מסעדת יוקרה. דווקא את הרעש של המקום אהבתי, כי הוא היה בדיוק במידה הנכונה - רעש של אנשים אוכלים, ולא שקט שגורם לזוז בכיסא באי נוחות.
הזמנו קוקטיילים. וגם בקבוק יין. כדי שלא יחסר אלכוהול. הזמנו שתי מנות ראשונות, ואת העיקרית הצמחונית היחידה שהיתה בתפריט. כשאמרנו למלצר שאנחנו צמחונים, הוא ביקש שנמתין רגע, חזר אחרי זמן קצר ואמר שהשף יכין לנו מנה צמחונית במיוחד. לכתוב שהאוכל היה ממש טעים יהיה קצת לחטוא לעניין, כי החוויה היתה כוללת: של אוכל מדהים, עם יין טוב, וסיבה לחגיגה. הזמנו קפרזה ממוצרלה טרייה (מחלב לא מפוסטר!), שהיתה המוצרלה הראשונה שטעמתי שבאמת היה לה טעם; וניוקי נימוחים שהוכנו באופן הכי מדויק שיכול להיות.
לעיקרית הזמנו רביולי דלעת וריקוטה, והמלצר הגיש לנו את המנה שהשף הכין לנו במיוחד - תבשיל ירקות שהיה פשוט ומדהים וטעים. למנה אחרונה, השלב שהכי חיכיתי לו, הזמנו נמסיס - קינוח הדגל של המסעדה: עוגת שוקולד כל כך נימוחה וכל כך עשירה, שהיא הוגשה רק עם "שליכטה" של קרם פרש. וזהו. הקינוח השני היה פאי לימון, שהיה חמצמץ במידה הנכונה ומתוק במידה הנכונה ועם תחתית פריכה במידה הנכונה. ושוב, "שליכטה" של קרם פרש. באמת שלא היה צריך יותר.
יצאנו מסטולים מאוכל מדהים (ולא מעט אלכוהול), והחלטנו שנדשדש בחזרה הביתה לאורך הנהר. הריבר קפה, כשמה, ממוקמת על טיילת שנמשכת לאורך התמזה, וההליכה הנעימה באוויר הקריר של לונדון בסתיו ממש התבקשה. בדרך התיישבנו על אחד הספסלים, נשמנו עמוק, ושמחנו שאנחנו ביחד.
עוגת פולנטה ולימון
אחרי כמה ימים, ולקראת חברים שהזמנו לארוחת ערב, החלטתי להכין עוגת פולנטה, שהיתה מנת קינוח נוספת במסעדה, אבל בסוף לא בחרנו בה.
צילום: עודד מזרחי
מרכיבים (תבנית בקוטר 22 ס"מ)
חמאה לשימון התבנית
225 גרם חמאה
250 גרם (1/4 1 כוסות) סוכר
קליפה מגוררת משלושה לימונים
225 גרם שקדים טחונים
1 כפית תמצית וניל
3 ביצים
120 גרם (1 כוס פחות 2 כפות) קמח תירס
1 כפית אבקת אפייה
1/2 כפית מלח
מיץ מלימון אחד
אופן ההכנה
1. מחממים תנור ל-150 מעלות.
2. משמנים בחמאה תבנית עגולה עם תחתית מתפרקת בקוטר 22 ס"מ. את תחתית התבנית מצפים בנייר אפייה.
3. בקערת מיקסר שמים את החמאה, הסוכר וגרירת הלימון. מקציפים לתערובת תפוחה ובהירה. מוסיפים את השקדים הטחונים, ומאחדים. מוסיפים בהדרגה את הביצים, וממשיכים לערבב במהירות אטית עד שהביצים נטמעות בתערובת. מוסיפים את תמצית הווניל.
4. בקערה נפרדת מערבבים את קמח התירס, אבקת האפייה והמלח. מוסיפים את תערובת המרכיבים היבשים, וממשיכים לערבל מעט, רק עד שהתערובת כמעט מתאחדת. מוסיפים את מיץ הלימון ומערבבים מעט, עד שהתערובת אחידה.
5. יוצקים את התערובת לתבנית. אופים 40-30 דקות, עד שפני העוגה זהובים וקיסם שננעץ במרכזה יוצא לח עם מעט פירורי עוגה.
6. מצננים את העוגה ומחלצים מהתבנית.
