איור: רונית מירסקי

במשך שנים שמעתי בעיקר אגדות ומיתוסים על עונות השנה. כמי שגדל בירושלים ואחר כך גר בתל אביב, הבנתי עם הזמן שבישראל יש רק שתי עונות - קיץ וחורף. ובמילים אחרות: עונה קרירה וגשומה או עונה לוהטת ודביקה. בארצות הניכר, סיפרו לי, יש עוד שתי עונות חבויות, עונות מעבר - האביב והסתיו.

כשהגענו ללונדון כבר היה חורף של ממש. הזהירו אותי מראש מהחורף הלונדוני - קר, חשוך וארוך. מילות הנחמה העיקריות היו: "חכו לאביב ולקיץ, אז העיר מתעוררת לחיים". גם כן נחמה.

כך עבר לו הזמן, הימים התארכו והטמפרטורות קצת עלו. הסנונית הראשונה שהעידה על בוא האביב הופיעה במסעדה שבה אני עובד, בדמות ניסיונות להכנת מוצרים חדשים לפסחא. ככה זה בקונדיטוריה - עובדים מחג לחג: קודם מתחילים בתכנונים וניסיונות של מוצרים חדשים בהתאם לרוח החג והתקופה, אחר כך מתמקצעים במוצרים שנבחרו, ואז מתחילים למכור - בהתחלה טיפין טיפין, לקראת החג העבודה מתרבית וביום שאחריו יש נפילת מתח ותחושת שחרור קלה, עד התקופה שלפני החג הבא.

בכל אופן, במהלך ההכנות נזרקו לאוויר הרבה שמות והגדרות (יום הפנקייק, יום רביעי של האפר, יום שישי הטוב, צום הלנט ועוד כמה). מתוך בליל השמות הבנתי שאני צריך ללמוד קצת על החג: גם כדי שאוכל לתקשר עם הסובבים אותי, אבל גם כדי שאבין למה אנחנו מכינים את מה שאנחנו מכינים.

כך קרה שפניתי אל חברתי-השנייה-הכי-טובה - הלא היא ויקיפדיה. היא תמיד שם בשבילי, סבלנית, מפורטת וגם מסדרת לי יופי של לינקים, לסיפוק הפרעות הקשב והריכוז. אז למדתי שבפסחא מציינים את צליבתו וקימתו לתחייה של הקדוש המעונה (ישו, בשבילכם). גם למדתי שאמנם החג תמיד חל ביום ראשון, אבל האופן שבו מחשבים באיזה יום ראשון בדיוק הוא ממש מסובך (משהו עם יום ראשון השלישי שאחרי סוף השבוע הלפני אחרון של חודש מארס, או משהו כזה). גיליתי שב-40 הימים שלפני הפסחא מקיימים צום מרגיז, שבו מותר לאכול - אבל לא דברים מענגים כמו שוקולד, בשר או יין. וגם פיענחתי את התעלומה שמקשרת בין שוקולד, ארנבות, ביצים והחג (בקצרה: חיבור בין מנהגים פגאניים עתיקים לסמלי האביב (ארנבת), שבירת הצום ומשחקי ילדים).

אבל השיא היה כשבמהלך הדילוגים בין הערכים בוויקיפדיה (פסחא->לנט->יום רביעי של האפר->ביצים->ביצי פברז’ה->ביצי קינדר) פיצחתי תעלומה אחרת. לפני שנתיים בערך, כשחברה הריונית ביקשה להתחפש בפורים לביצת הפתעה, גילינו ששינו את ביצי הקינדר. לא עוד עטיפת נייר אלומיניום דקה השומרת על ביצת שוקולד חלולה שבתוכה תיבה צהובה שאי אפשר לפתוח כדי להגיע להפתעה שבבטנה (בייחוד לא אחרי שאוכלים את השוקולד); בביצי הקינדר החדשות יש שני חצאי ביצה, כפית ומין משחק (שגם אם לא השתנה, הוא עדיין פחות כיפי מהגרסה הישנה).

מאז הגילוי ההוא לא הבנתי את הסיבה לשינוי לרעה שעבר על ביצי ההפתעה. הרי אותי לימדו שאם יש משהו טוב, אין סיבה לשנות אותו. כשהגענו ללונדון, לגמרי במקרה נתקלתי בביצת הפתעה מהסוג הישן והטוב. כמי שחווה את ימי הצנע (או לפחות מרגיש כאילו חווה אותם) מיד הוספתי לעגלה חמש ביצים, על כל מקרה שלא יבוא. כמה שעות וכאב בטן קל אחר כך (אבל עם חמש דמויות קינדר על המדף), בסיבוב אחר בעיר, הבנתי שכל ביצי ההפתעה כאן הן מהסוג הישן והטוב.

עוד קצת זמן חלף, ובזכות החיפושים על פסחא, והודות לוויקיפדיה, התברר לי שבגלל מזג האוויר בישראל שינו את שיטת הביצה, ואילו בשאר העולם נשארו עם הסוג האהוב עלי (אגב, בארצות הברית אסור שמאכל יכיל משהו שאינו אכיל, כך שבמקום צעצוע יש שם בתוך הביצה סוכריות).

והנה, יום לפני שפסח שלנו נגמר, חוגגים כאן המקומיים את פסחא שלהם - ובעיקר את האביב. כאן העונה הזאת בהחלט מורגשת: השמים כחולים, השמש מאירה במשך שעות רבות, ואפילו מחלצת חיוכים מפניהם הקפואים של המקומיים. כנראה שבריטי אחד ידע על מה הוא מדבר כשכתב שיר הלל לשמש מפציעה.

כך או אחרת, החנויות התמלאו בסוגים שונים של ביצי שוקולד (בכל מיני גדלים, ממולאות, מקושטות, ממותגות ומה לא), דמויות של ארנבות החלו מבצבצות בכל מקום, ולחמניות נוצריות, מקושטות בצלב, נמכרו בכל פינה.

שנייה לפני שהחגיגה נגמרת, מעניין (אותי לפחות) לספר שהלחמניות המסורתיות האלה נאכלו בעבר במשך כל השנה, וזוהו עם הנצרות הקתולית. כשאליזבת הראשונה מיסדה את הנצרות הפרוטסטנטית באנגליה היא אסרה על אכילתן של הלחמניות האלה, למעט בימי חג (פסחא וחג המולד) ובימי אבל. כשחלון ההזדמנויות כל כך קצר, חבל לבזבז את הזמן...

Hot Cross Buns (לחמניות צלב חמות)

מרכיבים (16-12 לחמניות)

75 גרם (כ-1/2 כוס) זרש (דומדמניות מיובשות) או צימוקים קטנים

50 גרם (כ-1/3 כוס) קליפות הדרים מסוכרות חתוכות לקוביות קטנות

2 כפות ברנדי

60 גרם (1/4 כוס ועוד כף) סוכר

200 מ"ל (כוס פחות 2 כפות) חלב פושר

1 כף שמרים יבשים

500 גרם (1/2 3 כוסות ועוד כף) קמח (רצוי קמח ללחם)

1 כפית מלח

1 כפית קינמון

1/2 כפית ציפורן

1/2 כפית אגוז מוסקט טחון

1 ביצה

50 גרם חמאה מומסת

לסירופ

3 כפות סוכר

2 כפות מים

לקישוט

2 כפות קמח

2 כפיות סוכר

4 כפות מים

אופן ההכנה

1. מערבבים בקערה את הפירות היבשים והברנדי.

2. בקערה נפרדת ממיסים כף סוכר בחלב. מוסיפים את השמרים ומניחים בצד לכמה דקות, עד שנוצר קצף על פני החלב.

3. שמים בקערה נפרדת (או קערת מיקסר) את הקמח, המלח, התבלינים, הפירות היבשים (עם הברנדי שלא נספג בהם). מערבבים קלות, ומוסיפים את תערובת השמרים. מוסיפים את הביצה והחמאה המומסת. לשים את התערובת כ-5 דקות, עד שנוצר בצק חלק ולא דביק.

4. מכסים את הקערה במגבת לחה ומניחים במקום חמים, עד שהבצק מכפיל את נפחו (כשעתיים).

5. מרפדים את תבנית התנור בנייר אפייה.

6. טופחים על הבצק כדי להוציא ממנו את האוויר, ומחלקים ל-16-12 כדורים שווים בגודלם. מניחים את הכדורים בתבנית התנור, במרחק-מה זה מזה, ומתפיחים שוב במקום חמים, כחצי שעה.

7. מחממים תנור ל-200 מעלות.

8. בזמן שהבצק תופח מכינים את הסירופ: פשוט מערבבים את הסוכר והמים, ומניחים בצד.

9. מכינים את התערובת לקישוט: מערבבים את הקמח, הסוכר והמים עד שנוצרת משחה נוזלית (מוסיפים עוד מים במידת הצורך).

10. לאחר שהלחמניות תפחו מזלפים עליהן מהמשחה צורת X. אופים כ-15 דקות, עד שהלחמניות שחומות.

11. מוציאים מהתנור ומושחים בסירופ הסוכר, כדי להעניק ללחמניות מראה מבריק ומגע קצת דביק.