היא צעדה על למעלה מאלף מסלולים, נחשבה לסמל הקוליות והוכתרה לא פעם כאחת הדוגמניות המבוקשות ביותר בעולם, ובכל זאת לפני כשנה – בשיא ההצלחה – בחרה הדוגמנית הדנית פריה בהה אריקסן לנטוש את התצוגות ולהתמקד בכיוונים אחרים. הרבה תהו כמה זמן ייקח עד שתישבר ותחזור לענטז על המסלול, אבל בינתיים נראה שלאריקסן אין שום כוונה לעשות קאמבק לדוגמנות. למעשה, מעכשיו אפשר לקרוא לה באופן רשמי דווקא "מעצבת".
עוד בערוץ האופנה
- עיניים מלוכסנות לרווחה: סו ג'ו פארק כובשת את עולם האופנה
- הבת של אבא: ג'ורג'יה מיי ג'אגר מתפשטת בקמפיין לג'ינס
- עילאיים ומתנשאים: גרסת עולם האופנה
- הבנים על הבנות: טרנד היוניסקס כובש את עולם האופנה
"זה הרגיש לי טבעי, בנקודה מסוימת, לא להשתתף בתצוגות רבות", אמרה על הפרישה בראיון ל-Style.com. "כרגע אני לא מתכננת לקחת חלק בשום תצוגה בעונת הסתיו הקרובה, אבל זה לא אומר שלא אעשה תצוגות יותר אף פעם".
בינתיים היא מנסה משהו חדש – עיצוב. לאחרונה חברה אריקסן למותג הג'ינס Mother, ליצירת קולקציית קפסולה. הקולקציה כוללת מספר קלאסיקות המאפיינות את הטעם האישי של אריקסן, שבתזמון מצוין נוגעות בלב לבו של הטרנד החם של הרגע: הגראנג' של שנות ה-90. בין הפריטים אפשר למצוא מכנסי סקיני, מכנסי ג'ינס קצרים גזורים, ז'קט עור וחולצת טי בגזרה מרובעת. כולם יימכרו ברשת נורדסטרום במחירים הנעים בין 145 ל-300 דולר, כאשר חלק מההכנסות ייתרמו לארגון ההומניטרי Doctors Without Borders. "הרגשתי שאני עושה משהו שאני לובשת כל הזמן", אמרה לכלי התקשורת. "זה הכוח שלי, משום שברור שאני לא מעצבת. רציתי שמכנסי הג'ינס יהיו עבים, אבל באותה עת גם נוחים. הוצאנו את הזוג הראשון והוא היה מדויק, ומאז אני לובשת אותם כל הזמן".
אריקסן נולדה בשנת 1987 בדנמרק, ולמרות שהחלה את הקריירה אי אז בשנת 2004, רק כעבור שבע שנים של עבודה מרובה הצליחה להגיע אל הפסגה. בשנים האחרונות כיכב המראה הרענן שלה במגזינים רבים, כמו "ווג", "נומרו" ו-W. היא היתה המוזה של קרל לגרפלד ובקיץ 2011 פתחה את התצוגות של ראג אנד בון, בוטגה ונטה, פוצ'י ומארני, וסגרה את התצוגות של נרסיסו רודריגז, מארק ג'ייקובס, אלכסנדר וונג, אלברטה פרטי ומקס מארה.
היא מייצגת את המראה האנדרוגיני והטבעי, שמתחבר לסגנון הרוק והפאנק מבלי להתאמץ. באופן מעט אבסורדי, דווקא עם פרישתה נעלמה מגמת הנשיות המתפרצת עם החזה השופע מהאופנה, ובמקומה הביא המיתון דרישה לפשטות טבעית ולמראה חזק, על אופנתי ושורד – ממש כמו זה שלה.
אריקסן בולטת גם בזכות סגנון הלבוש השיקי שלה מחוץ לשעות העבודה, המורכב בעיקר מסקיני ג'ינס ממותגים, ז'קט עור, חולצות טי רחבות בצבעים מונוכרומטיים, צעיף גדול, מגפיים שטוחים ואיפור מינימליסטי עד בלתי נראה – בקיצור, כל מה שנראה כמו רישול מוקפד הבנוי מבחירה מדויקת של פריטים. לטענת אריקסן, שפחות או יותר המציאה את הטרנד, היא מתלבשת ככה מגיל שש. "הייתי ילדת אופנוענים קטנה", סיפרה ל"ווג" הבריטי. "חשבתי שאני קול, כל האחרים חשבו שאני מאוד מוזרה. שאר הילדות הקטנות היו בעניין של שמלות יפות, ואמא שלי קנתה לי ז'קט עור שחור עם ניטים שמאוד אהבתי".
לא רק באופנה היא נחשבה לטום בוי, אלא גם באופי. אריקסן מעידה על עצמה כי העדיפה לטפס על עצים מאשר לשחק בבובות ברבי, ואפילו הסתובבה עם ארגז כלים למקרה שתצטרך לתקן משהו. "להיות טום בוי עבד לטובתי בעולם האופנה", אמרה. "אני ידועה כילדה האנדרוגינית וגרמתי לזה לעבוד לטובתי. מעולם לא הרגשתי לחץ להשתנות. יש לי כמה שמלות של ריק אוונס, אבל הן יותר כמו חולצות ארוכות".
המראה האנדרוגיני והסטייל שנוטה לגבריות יצרו באז לא רק על מסלולי התצוגה, אלא גם בחייה האישיים. לא פעם כתבו שהיא לסבית לא מוצהרת והיו מקומות שכתבו שהיא ביסקסואלית. מדורי הרכילות חגגו על תמונות שלה עם נשים מפורסמות, ומיהרו להדביק לה רומנים עם הזמרת אנה קלבי והדוגמניות קתרין מקניל ואריזונה מיוז.
למרות שהיא כבר לא עולה על המסלולים, אריקסן ממשיכה להצטלם מדי פעם ובחודש אוגוסט אף קישטה את שערו של ה"ווג" הבריטי. כעת היא מככבת בקמפיינים של פראדה, זאדיג אנד וולטייר ומייבלין. עם זאת, היא עדיין שומרת על מספיק זמן פנוי, רחוק מהתעשייה. "ביליתי יותר עם משפחתי", סיפרה ל"ווג" על השנה האחרונה שעברה עליה. "טיילתי ברחבי בריטניה, ממש יצא לי לראות מקומות. אני ברת מזל שיכולתי לנסוע תוך כדי עבודה, אבל לעתים נדירות חוויתי את המקומות כמו שצריך. זה מדהים שיש עכשיו הזדמנות לטפס על הרים בסקוטלנד, או לסייר בקנט. לאחרונה חזרתי מטיול, זה היה כל כך יפה. פשוט לקחתי מפה, שמתי את האצבע שלי על נקודה מקרית ונסעתי לאיפה שהאצבע שלי נחתה".
