>> ערוץ האופנה הישראלי ב-HOT - צפו בכל התוכניות
מאז ומתמיד סומנה העיר חיפה כמקור בלתי נדלה של יופי ישראלי וכבירת הדוגמנים והדוגמניות של תעשיית האופנה. רשימה חלקית של יפהפיות מצליחות שיצאו מעיר הנמל הצפונית כוללת את מורן אטיאס,
הודא נקאש,
רימה לביץ, סטלה עמר אליס,
ניראל קארנתאג'י, אליהן מתווסף מספר בלתי מבוטל של 11 מלכות יופי ישראליות: עליזה גור (1960), דליה ליאון (1961), רונית רינת (1964), מירי זמיר (1968), חווה לוי (1969), דורית ילינק (1978), ורד פולגר (1979), טלי לוונטל (1998), רנא רסלאן (1999), אילנית לוי (2001) ותמר זיסקינד (2008). וזה עוד בטרם לקחנו בחשבון את בנות גוש הקריות, ביניהן רותם סלע
מקריית חיים, הדוגמנית במיל' סמדר גנזי
מקרית מוצקין, ומלכת היופי הנוכחית שני חזן מקריית אתא. ללא ספק, כוכבות הצפון שולטות ביד רמה.
אלא שהיום מסתמן כי תור הזהב של חיפה כבירת היופי הישראלית הוא נחלת העבר, ונדמה כי בשנים האחרונות מאבדת העיר הצפונית את מעמדה לטובת ערים אחרות. כדי לבדוק את התחושות ביסודיות, יצאנו לאסוף את הנתונים מזירת היופי המרכזית בישראל – סוכנויות הדוגמניות.
אספנו משבע סוכנויות הדוגמניות (והטאלנטים) המרכזיות בישראל - יולי מודלס, סוכנות אלינור שחר, דז'ה וו, MC2, elite, ADD ורוברטו – את שמות הבנות החתומות בסוכנות ופעילות בה. פסלנו מראש סוכנויות קטנות וקיקיוניות שהשפעתן בתעשייה זניחה, וכן דוגמניות החתומות בסוכנות שלא רשמו פעילות משמעותית כדוגמניות. בשלב השני בדקנו באיזו עיר גדלה כל אחת מהדוגמניות הישראליות שברשימה (מטבע הדברים, מרביתן חיות כיום בתל אביב, מרכז תעשיית האופנה הישראלית). הדוגמניות הזרות, המהוות חלק בלתי מבוטל בתעשיית היופי הישראלית, נשארו גם הן מחוץ למשחק הלוקאלי שלנו.
והרי התוצאות
במקום הראשון, עם שליטה של 17 אחוז במפעל הדוגמנות הישראלי כבית גידול של יפהפיות, ניצבת תל אביב, האחראית לטיפוחן של דוגמניות כמו נועם פרוסט, אסתי גינזבורג, בר פאלי, ויקי מקריאניס ומלכת היופי לשנת 2009 - עדי רודינצקי.
במקום השני, עם 6.5 אחוזים, מפתיעה העיר חדרה הפריפריאלית, ממנה מגיעות דוגמניות כגילי סער, רוסלנה רודינה, אלה משקאוצן והצעירות אלינור זינו וחן שרר, שנחשבות להבטחות של התעשייה המקומית.
במקום השלישי, עם 5.2 אחוז, מגיחה לרשימת יצרניות היופי הגדולות העיר הרביעית בגודלה בישראל, ראשון לציון, עם מספר דוגמניות בולטות, ובהן שרון גניש ומלכת היופי לשנת 2007 לירן כוהנר.
יתר הדוגמניות ברשימה מגיעות בבודדות או במספר קטן מאוד מקיבוצים, מושבים וערים נוספות ברחבי הארץ, כמו צפת, מודיעין, כפר סבא, בת ים, חיפה וירושלים.
אז מה יש במי הברז התל אביביים שתורם לטיפוחן של יפהפיות כה רבות? אילו שינויים עברו על האוכלוסייה החדרתית בשנים האחרונות, שהובילו למיקומה הגבוה בדירוג? או שאולי בכלל התוצאות מקריות לחלוטין? מצוידים בדירוג ערי היופי הישראליות, יצאנו לחפש הסברים לתוצאות המפתיעות.
סוכנת הדוגמניות נורית אורגל, בעלת סוכנות הדוגמנות דז'ה וו, לא מופתעת מהממצאים. "תל אביב וראשון לציון הן שתי ערים גדולות, עם ריכוז של תחרויות יופי וחשיפה לאופנה", היא מסבירה. "לא מדדתי את הנושא באופן מדויק, אבל אני בטוחה שהשיח על אופנה בתקשורת ובטלוויזיה בשנים האחרונות, לצד מספר רב של קניונים בראשון לציון - מביאים לחשיפה גדולה של תחום האופנה אצל בנות צעירות. באופן טבעי, נוצרת זיקה של אותן בנות לתחום".
ומה עם חדרה?
"אי אפשר להגיד על חדרה שהיא עיר עם זיקה לאופנה, אבל יש בה ריכוז מאוד גבוה של בנות מחבר העמים לשעבר. אלו בנות שמגיעות עם נתונים טבעיים מצוינים. כאלה שתעשיית האופנה מחפשת".
דברים דומים אומרת זיוה מיכאלי, מנכ"לית סוכנות הדוגמנות והשחקנים יולי מודלס: "בראשון לציון יש ריכוז של בנות יפות, ובחדרה יש קהילה גדולה של יוצאי חבר העמים. אם אתה מסתכל על המראה שמאפיין היום את הדוגמניות בישראל, זה המראה הרוסי".
לטענת מיכאלי, פילוח דוגמניות לפי ערים בישראל אינו בהכרח מדד ליופיין של בנות העיר. הסיבה: ישראל היא ארץ קטנה עם תמהיל אוכלוסיה זהה יחסית. "סע לרוסיה או לברזיל", היא אומרת. "שם, תמצא לוק שונה של בנות בכל קצה של הארץ".
דבריה של מיכאלי נתמכים על ידי הסרט התיעודי "חיפושים בסיביר" משנת 2006, העוקב אחר שני הסקאוטרים ג'ני רוז ודייויד קנינגהם מסוכנות IMG החשובה בפריז, שיצאו למסע בן שבועיים ברכבת הטרנס סיבירית, מנובוסיבירסק שבמזרח ועד לסנט פטרבורג שבמערב, בחיפוש אחר דוגמניות חדשות. בשיחה שערכתי בזמנו עם רוז לרגל יציאת הסרט, היא הסבירה שהשוק הרוסי הוא מקור בלתי נדלה של פנים ייחודיות, הנוצרות על ידי עירוב בין עמי האזור והמיקום הגיאוגרפי שבין מזרח למערב. "הבנות האלה יפהפיות ושונות זו מזו", אמרה. "אין מראה טיפוסי אחד. הן נראות כאילו באו מעשר ארצות שונות, למרות שכולן מרוסיה".
לעומת אורגל ומיכאלי, יש גם מי שמאמין שממצאי הסקר שערכנו הם מקריים לחלוטין. "זה לא שיש משהו באוויר של חיפה שהוציא מתוכה הרבה דוגמניות ומלכות יופי", טוען מוטי רייף, יזם שבוע האופנה גינדי תל אביב, שהחל את דרכו המקצועית כדוגמן חיפאי זוהר ולימים גם היה מבעלי סוכנות הדוגמניות Look. "זה מקרי לחלוטין".
איך אתה מסביר את העובדה שחיפה היתה יצואנית של דוגמניות בולטות לאורך שנים כה רבות?
"גם כשהייתי דוגמן וגם בתקופה שעבדתי ב-Look, לא נעשה סקאוטינג ספציפי בעיר מסוימת. הדוגמניות פשוט הגיעו לבד. אני מניח שאם תתפקס היום על עיר מסוימת, למשל נצרת או באר שבע, תמצא ריכוז גבוה של בנות עם פוטנציאל לדוגמנות".
לדברי צלם האופנה הוותיק עדו לביא, הסיבה המרכזית למיקומן של שלוש הערים ברשימה היא בעיקר סטטיסטית, כי "רוב האוכלוסייה בארץ ממוקמת בין חדרה לגדרה". הסיבה השנייה שלביא מציין היא לוגיסטית, קרי נובעת ממידת הקרבה לצלחת של תעשיית האופנה, הממוקמת במרכז הארץ, או ליתר דיוק, בתל אביב. לדבריו, הסיכוי של דוגמנית צעירה בת 16 מערים כמו אילת או קריית שמונה להתברג בתעשייה הממוקמת בתל אביב נמוך, כיוון שהיא אינה זמינה באופן יומיומי להגיע לאודישנים או צילומים כמו חברותיה ממרכז הארץ. "העבודה עם דוגמניות מתחילה בגיל צעיר, 14 עד 17", מסביר לביא. "זה גיל שבו היא עדיין לומדת בבית הספר, ואם היא לא זמינה לי לאודישנים אחר הצהריים, אז אין ממש מה לעשות איתה. קח למשל את הדוגמנית שני פינקלשטיין מסוכנות יולי, שמתגוררת באילת. כשאני מתקשר לסוכנות ומזמין אותה לאודישן, תמיד עולה נושא המרחק, והחשש של הסוכנות שהיא תעשה סתם דרך כזאת ארוכה. אני מניח שאם היא היתה יותר זמינה לצילומים ולאודישנים, היה לה יותר סיכוי להתברג בתעשייה".
אז איך תסביר מקרים כמו לירז דרור, שגדלה במושב ליד נתיבות והתברגה היטב בתעשייה כבר בגיל מאוד צעיר?
"לירז דרור היא מקרה קיצון. כשאתה נתקל בבחורה כל כך יפה ומקצועית, אתה בהחלט משקיע בה זמן ומרחק".
