לסמדר גנזי לא אכפת מה אומרים או חושבים עליה. את האגו היא איבדה בסדנאות למודעות עצמית לפני עשור בדיוק, ומאז היא עסוקה בהסתכלות על הצד החיובי של החיים. את חצי הכוס הריקה היא משאירה לכל מי שעדיין לא הפנים כי הדוגמנית לשעבר היא לא רק פנים יפות. בראיון מיוחד לרגל מינויה לתפקיד המנהלת האמנותית, המפיקה ובמאית התצוגות של שבוע האופנה TLV,
שיתקיים בתחילת השבוע הבא במתחם התחנה בתל אביב, גנזי לא רואה אף אחד ממטר. גם לא את המצקצקים שממהרים להשוות בינה לבין מוטי רייף, מי שהיה עד לאחרונה שותפו של אופיר לב בשבוע האופנה, ולאחר שנתגלע בין השניים סכסוך עסקי,
הקים את שבוע האופנה גינדי תל אביב Fashion Week, שיתקיים בסוף החודש בחסות קבוצת גינדי השקעות.
"אני לא בן אדם של השוואות", היא אומרת בתגובה על מינויה, שלושה שבועות לפני שבוע האופנה. "אני מפרגנת באהבה גדולה למרסלו בורלון (המנהל האמנותי שהופקד על גינדי תל אביב Fashion Week, א"י). אני אוהבת את מוטי ואנחנו חברים טובים. אין בינינו יריבות. להזכירך, היינו זוג למשך חצי שנה בשנות ה-80, כששנינו היינו דוגמנים בחיפה. כך שגם אם היה נוצר מתח הכי קטן בינינו, הייתי מרימה טלפון. ככה אני חיה ומנהלת את חיי המקצועיים. במקרה זה, אופיר לב שכר את שירותיי. אני לא שותפה שלו, אלא באה לעשות את העבודה שלי הכי טוב שיש. אופיר לב הוא מבחינתי לקוח ואני נותנת לו שירותים. וכן, אני מפרגנת לו. אני חיילת הכי טובה שיש".
במסגרת תפקידה החדש, מופקדת גנזי, 50, על בימוי כל תצוגות האופנה במהלך שבוע האופנה, הפקתן והניהול האמנותי שלהן. על אף מסגרת הזמן הלחוצה שהוכתבה לאירוע, היא משדרת נינוחות וקוליות. "יש לי פז"ם ארוך ומלא ביטחון בעצמי", היא אומרת. מאז התמנתה לתפקיד, היא מבקרת בחדרי הסטודיו של המעצבים המשתתפים ורוקמת איתם את סגנון התצוגה ואת המוזיקה שתלווה אותה. רגע לפני האירוע, היא מספקת גם כמה פרטים חדשים על המתרחש מאחורי הקלעים: על הסטיילינג של כל תצוגות האופנה הופקדה מזל חסון, שתפקח על הסגנון של התצוגה גם במקרה של מעצבים שבחרו להביא סטייליסט אישי. בנוסף, בניגוד לשנה שעברה, שבוע האופנה עובר מהאוהל הצחור במתחם התחנה למבנה שיכיל עד 450 מוזמנים; ולמעט שלושה מעצבים שיצרו שיתופי פעולה עם אמני וידאו, לא יוקרנו עבודות וידאו ארט במקביל לתצוגות. "אני ואופיר חושבים ומאמינים שהכי נכון לתת לקולקציות לדבר בעד עצמן", אומרת גנזי בתגובה.
כיצד מתבצעת העבודה מול המעצבים, למשל, מול תמר פרימק, שפותחת את שבוע האופנה בתצוגה בכיכובן של מעיין קרת, מיקי ממון, אפרת בן צור וקרן מור?
"אני לא רוצה לדבר על המעצבים באופן כללי. התפקיד שלי הוא לסייע לכל מעצב להוציא מהכוח אל הפועל את הוויז'ן שלו. 80 אחוז מהם יודעים מה הם רוצים והעבודה מולם היתה קלה. עם 20 אחוז הנותרים ניסינו לגבש יחד שפה. לא התערבתי להם בקולקציה עצמה. אני מאמינה גדולה שכל אדם צריך לעשות את מה שהוא הכי טוב בו. אין אצלי אגו. אני לא רוצה להיכנס לשמות, אבל יש שני מעצבים שאמרתי להם שהם עושים טעות באופן הצגת הדברים. לבסוף הם הסכימו איתי. זה היה ממקום של דאגה טהורה, כי אני מכירה איך זה עובד ומכירה את עיתונאי אופנה ומה הם אוהבים לראות".
מה הסיבה שכרטיס לתצוגה של מוסקינו נמכר 2,500 שקל? הגולדן רינג של מדונה עלה פחות.
"למה לא?".
למה כן? זו תצוגה של 20 דקות, שכבר הוצגה בחו"ל.
"יש אנשים בעלי אמצעים. יכול להיות שסטודנט או מישהו שמרוויח 4,000 שקל לא יוכל להרשות לעצמו להגיע. זה לא אירוע פילנתרופי, אלא אירוע עסקי. אופיר לב הוא איש עסקים שיזם את האירוע הזה. אני מכירה אותו כבר 15 שנים, עוד כשהיה בעלים של סוכנות דוגמנות באיסטנבול. הוא השקיע המון המון כסף, וזכותו גם להחזיר חלק מההשקעה".
כבר 20 שנה שגנזי מביימת ומפיקה תצוגות אופנה תחת חברת "אקסטרווגנזי" שהקימה בתחילת שנות ה-90. קודם לכן היתה אחת מהדוגמניות העסוקות של שנות ה-80, ועבדה ישבן לישבן עם רונית יודקביץ', ספיר קאופמן, רונית אלקבץ ואילנה שושן. היא נולדה וגדלה בקריית מוצקין ולאחר שירות צבאי כמד"סית חזרה לצפון והחלה לעבוד כמורה לריקוד ולחינוך גופני. כשיצאה לבלות באחד הברים בעיר ניגשה אליה מישהי והמליצה לה לדגמן. גנזי ראתה כי הסכומים בדוגמנות רווחיים יותר והחלה לדגמן. תחילה בחיפה, לצידם של עופר רפאלי (כיום בעל סוכנות הדוגמנות mc2, א"י) ומוטי רייף, שכאמור, היה באותה תקופה בן זוגה. בגיל 22 הגיעה לתל אביב והמשיכה לדגמן, רק שהביטחון העצמי שלה נזקק כל הזמן לאישורים. "אני זוכרת תצוגה של גדעון אוברזון בהילטון. הוא העלה אותי באמצע, כשמימיני ספיר קאופמן ומשמאלי אילנה שושן. אני לא שוכחת עד היום שאמרתי לגדעון: 'חליק, תעיף את שתי היפהפיות האלה ממני'. אז הוא אמר לי: 'את, רק מחייכת וכבשת את הקהל". ספיר ואילנה שושן היו תמיד הדוגמניות שנכנסו לקטגוריה של היפות שאין עליהן עוררין".
ואת היית מאלה שהיו צריכות להוכיח שהן יפות?
"אני הייתי טיפוס: תלתלים, חיוך גדול. אבל ההוכחה הגדולה שלי היתה שאני אינטליגנטית. לא חלמתי להיות דוגמנית. הייתי ילדת טבע, בדואית, בקטע של גיטרות ושק שינה. ככה גדלתי".
השתמשת ביופי שלך כדי לפתוח לעצמך דלתות?
"לאורך כל הקריירה שלי, במיוחד כבמאית, אני משתמשת רק באינטליגנציה שלי כדי לפתוח דלתות. הבנתי שעדיף לי להישען על מה שיש בתוך הראש ולא מחוץ לראש".
המעבר מדוגמנות להפקת תצוגות קרה במקרה. בוקר אחד קיבלה טלפון מאילה רז, אז ראש המחלקה לאופנה בשנקר, שביקשה להתייעץ איתה לגבי במאי תצוגות אופנה שיחליף את דרי שי ונאווה לוי, שביימו עד אז את תצוגות המחלקה. "ישר אמרתי אני", היא נזכרת. "הרמתי טלפון לרונית אלקבץ, שהיתה אז דוגמנית וחברה טובה שלי, ואמרתי לה שאנחנו הולכות לביים תצוגה לשנקר. השאר היסטוריה".
מאז מביימת גנזי באופן קבוע את תצוגות מחלקות האופנה של מכון אבני והמרכז האקדמי ויצו חיפה, וכן תצוגות של מותגי אופנה, חברות מסחריות וקניונים. היא לא בוחלת בשום סוג של הפקה. אשת יחסי ציבור מובילה בתחום האופנה, שביקשה להישאר בעילום שם, אומרת כי "סמדר גנזי היא בחורה חרוצה. נעימה. דייקנית. אבל לא הייתי רוצה שהיא תפיק את התצוגה של הלקוחות שלי. ההפקות שלה תקועות עמוק באייטיז". גם כותב שורות אלה, העביר לא פעם ביקורת נוקבת על ההפקות של גנזי, שנראו במקרים רבים כמו תצוגת קניון מחופפות. זאת, לצד הפקות טובות כמו תצוגת האופנה האחרונה של ויצו חיפה.
"אף אחד לא אוהב לקבל ביקורת. אם אני אביים תצוגה ויגידו שהיא מזעזעת אני אתבאס", היא אומרת בתגובה. "התבאסתי לאללה שכתבת על שבוע האופנה לכלות שהפקתי, קרקס. הזמינו אותך לתצוגה שהיתה מיועדת לעיתונאים יום קודם, אבל אתה בחרת לבוא לתצוגה שהיתה פתוחה לקהל יום למחרת".
את בעצם אומרת שתצוגה לקהל הרחב עשויה באופן פחות מהוקצע?
"יש הבדל בין תצוגה לעיתונאים, לתצוגה שמיועדת לקהל הרחב. עשינו החלטה לעשות ביום הראשון תצוגה שידגמנו בה נשים אמיתיות ולא דוגמניות, וזה בסדר ויש לזה מקום. אתה ראית את התצוגה עם אביבית בר זוהר והתצוגה של דני מזרחי. למה זה היה נראה לך קרקס, וכשאתה רואה תצוגות אחרות עם רקדניות בטן אתה לא קורא לזה קרקס?".
את ודאי מתכוונת לדורית (דודו) בר אור, שהעלתה רקדנית בטן בשבוע האופנה הקודם. שם זה היה חלק מקונספט ונעשה בטוב טעם, אצלך זה היה תלוש מהמציאות.
"עשיתי החלטה שאני לא עושה רק שתי תצוגות בשנה בתקציב של מיליון וחצי שקל. אני אם חד הורית לשני ילדים וצריכה לקום בבוקר ולהביא הביתה פרנסה. אני צריכה שהעסק שלי יתקתק. אם הייתי רוצה לעשות רק תצוגות בתקציבים נפרדים עם 50 דוגמניות ו-200 אנשי צוות, אולי לא הייתי מצליחה להתפרנס בזה, אבל היית יושב בשתי התצוגות ומרגיש שאתה במילאנו או בפריז. הרמה הלא אחידה זאת בחירה שלי. אני לוקחת פרויקטים גם בתקציב נמוך. זכותך לחשוב את דעתך ומצדי אתה יכול לכתוב 200 פעם שאני עושה קרקס. בשורה התחתונה אני עובדת. הנה, רק השבוע אני עושה במקביל את תחרות הסופר מודלס של רוברטו, ותצוגת אופנה במכון כושר שבקניון שרונים בהוד השרון".
אל תנסו לעצור את האמביציה של גנזי. במאי 2005 פרסם מגזין "לילה" את רשימת 50 המשפיעים באופנה ישראלית באותם ימים. במקום ה-44, מקום אחד מעל סנדרה רינגלר והשחקנית נטע גרטי, התמקמה גנזי. הנימוקים לבחירתה היו: "כי יומיים אחרי הלידה היא התייצבה להפיק תצוגת אופנה. כי המלחמה בינה ובין אריה מליניאק רק החלה. כי יש לה אמביציות מטורפות, ובעיקר כי היא לא רואה אף אחד ממטר".
"כל מה שנכתב אמת", אומרת השבוע גנזי, "אבל עם מליניאק לא היתה שום מלחמה. שטויות. צימעס של שקרים", היא אומרת על שדרן הכדורסל הנודע, אבי בנה השני איתי בן ה-8. על פי מדורי הרכילות דאז, גנזי תבעה אבהות ממליניאק. "היום אנחנו ביחסים הכי טובים שיש", היא אומרת. לגנזי גם בת, חיילת בת 18, ממוישל'ה שגיב, לשעבר מבעלי "המועדון", שהלך לעולמו לפני שמונה שנים. כיום היא מגדלת את שני הילדים בשכונת נווה שרת בתל אביב. על אף שהיא לא מגדירה את עצמה כחלק מברנז'ת האופנה התל אביבית, בין חבריה הקרובים נמנים מעצבי האופנה יניב פרסי וירון מינקובסקי. "אני מלווה את ירון מאז שסיים את שנקר, אני מפיקה ומביימת את כל התצוגות שלו".
איזו תצוגה את חולמת לביים?
"את התצוגה השנתית של ויקטוריה'ס סיקרט. אני גם חולמת לעשות שיתוף פעולה עם מוטי רייף ביום מן הימים, וכמובן לעבוד בחו"ל. אני מבטיחה לך שאם הייתי עובדת בתקציבים של חו"ל ולא בתקציבים מקומיים (לדברי גנזי הפקת תצוגה ממוצעת נעה בין 50 ל-300 אלף שקל, א"י), לא היית מכנה אף תצוגה שלי כקרקס. אני נמצאת כאן בתעשייה הרבה לפניך וגם לפני מוטי רייף. אני הולכת לכבות כאן את האור".
