פניו של יעקב קאופמן, מהוותיקים והגדולים במעצבי ישראל, רציניות, וקלילות התנועה והרעננות שיש באיש הגבוה והרזה לא מסגירות את גילו הביולוגי, 70 שנה. הוא חגג יום הולדת בשבוע שעבר, ממש עם פתיחת התערוכה החדשה שלו במוזיאון העיצוב חולון. וממש כפי שאי אפשר להתעלם מההומור שבתנועותיו ומרצינות הבעתו, כך אי אפשר לפספס את ההומור והרצינות שבעבודתו. עד כדי כך רצינית, שכאשר החליט לחקור רהיט אחד, קטן ופשוט לכאורה – השרפרף – הוא עיצב ויצר 450 שרפרפים שונים, את רובם בשלוש השנים האחרונות.

קאופמן והשרפרפים, בסטודיו שלו ביפו (צילום: איתי בנית)
קאופמן והשרפרפים, בסטודיו שלו ביפו (צילום: איתי בנית)

הם גדשו את הסטודיו שלו ביפו להתפקע, עד שמצאו את הדרך לגלריה העליונה של המוזיאון, שם סודרו במעגל לא סגור, יחד אך קבוצות קבוצות, ממש כמו קהל גדול שהתקבץ, או כמו שבט - שבט השרפרפים. "במבט ראשון הם נדמים כמו מוטציות מצוירות בספר אנימציה לדפדוף מהיר", כותבת מנהלת המוזיאון ואוצרת התערוכה, גלית גאון, בקטלוג. "במבט שני ואיטי מתגלה ביניהם מערכת של בדיקות (...) אין בה התחלה ואין בה סוף, אין קצה או שוליים. עבודת המחקר שמציג יעקב קאופמן בתערוכה שקולה לכתיבת דוקטורט".

לקהל הרחב קאופמן מוכר בזכות פריטים משעשעים שעליהם הוא חתום, כמו מתקן סלוטייפ בצורת דג (צילום: סטודיו דן לב)
לקהל הרחב קאופמן מוכר בזכות פריטים משעשעים שעליהם הוא חתום, כמו מתקן סלוטייפ בצורת דג (צילום: סטודיו דן לב)

שנים רבות היה קאופמן מרצה בבצלאל, וזוהי תערוכת חובה לתלמידי העיצוב התעשייתי, כמובן, אבל גם לחובבי העיצוב באשר הם. שבט השרפרפים מעביר מסר אחד ברור: קטן ככל שיהיה, שרפרף הוא עולם ומלואו. ומכאן אפשר לבדוק קבוצה קבוצה – גבוהים וארוכים, מתנדנדים או מסתובבים, לפי טיפוסים, חומרים או טכניקות עיבוד וחיבור.

ניסוי כלים

צילום ועריכה: איתי בנית

במוזיאון מצאו דרך מצוינת להעביר את המסר הזה גם לקטנים שבינינו: בסיור "בלשי עיצוב", שמציעים לילדים בתערוכה, מחלקים להם דפים שעליהם משורטט אילן יוחסין. כל ילד מתבקש לבחור שרפרף שהוא "ילד", ואז לאתר את "הוריו" ואת הורי הוריו. תרגיל מעניין גם לגדולים.

אותו גזע עץ, שני מצבים (צילום: איתי בנית)
אותו גזע עץ, שני מצבים (צילום: איתי בנית)

זוהי תערוכה אחת מתוך שלוש שנפתחו לציון חמש שנים למוזיאון העיצוב חולון. "שלוש תערוכות, שלוש שאלות של 'עריכה' עיצובית", אומרת גלית גאון: תהליך שאיננו מסתיים במוצר, בתערוכה של פריטים שעוצבו למותג היוקרתי האיטלקי ''אלסי'' ושלא הגיעו בסופו של דבר לייצור; תהליך מחקרי אין סופי, בתערוכת השרפרפים של קאופמן; ותיאור של התהליך העיצובי מהשלב הראשוני של הרעיון ועד למוצר הסופי, בתערוכה של ''סטודיו קאהן'' המקומי והצעיר.

>> איך הפכו צעצועי פלסטיק מרחוב הרצל בתל אביב לפריטי קרמיקה בוהקים?

מחפשים פעילות שקשורה לעיצוב בחול המועד פסח?