לא מעט נכתב בשנים האחרונות על "סטודיו יוב", צמד המעצבים הבלגי-הולנדי יוב סמיתס (40) ונינקה טיינאכל (33), שפועלים מאנטוורפן ונחשבים לשניים מהיוצרים המסקרנים והפוריים בעולם העיצוב, מהמובילים בסצנת ה"דיזיין-ארט", בתפר שבין אמנות לעיצוב.

עבודותיהם מתאפיינות בשפע של הומור ציני, גרוטסקה וסוריאליזם, והן משופעות בסמלים היסטוריים, במוטיבים גותיים ונוצריים – כמו כסאות גותיים עשויים פלסטיק, ארון עתיק שנדמה כאילו נחצה בפגז, ובדים עם כתמי דם מסוגננים ומדויקים להפליא – ערבובייה משעשעת של אסתטיקה נועזת שהפכה לחלק בלתי נפרד משמם. העבודות הוצגו בגלריות ובמוזיאונים ברחבי העולם, והן מיוצרות בסדרות מוגבלות בלבד.

אלא שאחת מהן – מפת שולחן שהצמד עיצב ב-2009 בדוגמה שמזכירה מחנה ריכוז – מעוררת ביקורת נזעמת ותגובות קשות בהולנד, באירופה ובעיקר בקרב יהודים. את תשומת הלב החריגה קיבלו סמיתס וטיינאכל בעקבות תערוכה רטרוספקטיבית ראשונה שלהם, שמוצגת במוזיאון כרונינגןומציגה את יצירתם בעשר השנים שחלפו מאז שסיימו ללמוד באקדמיה לעיצוב באיינדהובן. מה שהיה אמור להיות חגיגה קיבל תפנית לא צפויה, לאחר שהמוזיאון פסל את מפת השולחן הפרובוקטיבית מהשתתפות בתערוכה.

השערורייה פרצה לאחר שהמעצבים הוזמנו לתוכנית אירוח פופולרית ברשת הטלוויזיה ההולנדית DWDD, שאנשיה ידעו במה להתמקד. הצמד סיפר בגאווה על התערוכה, תוך שהוא מתבקש להתייחס למפה שנפסלה, ולעבודה בעייתית אחרת: וסקיצה של גדר לבית פרטי, שאותה הם עיצבו בהזמנתו של אספן אמנות הולנדי כבר ב-2008. במרכזה של הגדר הזו נמצא שער, המעוצב כשתי ארובות מחוברות בעשן, ומהקשת שמחברת ביניהן יורד פעמון ברזל שעליו חרוט המשפט "To Each His Own" - משפט שנוסחו הגרמני, "Jedem Das Seine ", התנוסס על שער מחנה הריכוז בוכנוואלד.

השיחה באולפן היתה נינוחה ואף משועשעת, ונדמה שהנוכחים לא עיכלו את המשמעות של מה שראו באותו רגע. אך הסערה התחוללה מיד בתום התוכנית, וכבר למחרת הוזמן סמיתס שוב לאולפן, הפעם כדי לתת תשובות והסברים בעקבות הסערה שהתחוללה, בין השאר, באתרי אינטרנט יהודיים.

צפו בראיון הראשון בתוכנית הטלוויזיה ההולנדית (בדקה 03:00 מוצגת הגדר ובדקה 07:10 מוצגת המפה):

וכך נראה סמיתס בתוכנית למחרת:

הצטדקויותיו היו צולעות ולא משכנעות: "זה מגוחך שאפשר להציג במוזיאון אברי מין בלי שום בעיה, אבל רק 50 מטרים משם אומרים לא לעבודה שלי", אמר. את הגדר הוא ניסה להסביר כך: "המשימה היתה לעשות גדר. אנו צריכים לשאול את עצמנו למה בכלל אנו זקוקים לגדרות בחברה שלנו? חיפשנו אייקון של גדר ובסוף הגענו לזה".

נדמה היה שהוא אינו מודע למשמעויות ההיסטוריות, התרבותיות והפוליטיות שיש לסמלים שאותם אימץ כאלמנט דקורטיבי בעבודתו, או לאפקט הפוגעני שלהם.

הכתבת גבריאל קנדי, שמתחה ביקורת חריפה על העבודה ועל הופעתו של סמיתס - באתר חדשות העיצוב ההולנדי design.nl - ציינה כי בחוגים רבים בהולנד טוענים שהעבודות הללו, כמו התנהגותו המוזרה של סמיתס בתוכנית, הן לא יותר מפרובוקציה ותרגיל זול ביחסי ציבור.

באס ואן בק, ראש מחלקת העיצוב ב"ריטפלד", האקדמיה לאמנות ולעיצוב של אמסטרדם, צוטט באומרו כך: "מעצבים מקבלים חשיפה כזו רק כשהם הופכים לפוליטיים. זו רק אסטרטגיה". סמיתס עצמו התחמק משאלות חשובות: הוא טען שהוא אמן ולא מעצב ("מעצבים ממוקדים במציאת פתרונות ואני מעדיף לשאול שאלות"), סירב להסביר מה התכוון לומר באמצעות האייקונים שבחר, ואף לא פירט מה הוא אותו דיון שהוא כביכול מנסה לעורר. פליקס רוטנברג, יו"ר מפלגת העבודה ההולנדית לשעבר והיום פרשן, שאל את המעצב אם ניסה לדמיין את תחושותיהם של ניצולי מחנות הריכוז, והאחרון התחמק בתשובה "ביקרתי שלוש או ארבע פעמים במחנות ריכוז".

בתגובה מסודרת יותר שהוציא סטודיו יוב בעקבות השידור והסערה שפרצה בשבוע שעבר, נכתב: "הוזמנו לשוחח באופן כללי על העבודה שלנו, ושלחנו רשימה של יותר מ-500 עבודות שלנו. הופתענו, תוך כדי השידור, מהבחירה להתמקד בשני עיצובים שלנו: שער/גדר לאספן פרטי, ומפת שולחן ללאונג' שעיצבנו במוזיאון כרונינגן. העבודות האלה מעוררות מחלוקת בגלל הרפרנס והאיקונוגרפיה שלהן. הן כוללות התייחסות לתקופת השואה – ללא ספק, התקופה האיומה ביותר בעבר הקרוב של אירופה".

בנוגע למפת השולחן הסביר, כי היא הייתה חלק מפרויקט סוריאליסטי, שכלל חפצים שאינם מה שהם נראים: קירות שעשויים מעיסת נייר, וילונות מודפסים, כיסאות ניאו-גותיים מפלסטיק וכדומה. המפה, לדבריו, התייחסה לתערוכה שהוצגה באותו מוזיאון בשנים 2002-2003, ובעיקר לעבודה "Hell", "שהכילה סצינות מדממות, פורנוגרפיות, מפחידות, ממחנות ריכוז, תאי עינויים ושדות קרב. על פסילתה סיפר: "ההנהלה וחבר הנאמנים חשבו פה אחד שמעצב אינו רשאי להשתמש באיקונוגרפיה הזו בחלל מוזיאלי".

לא ברור אם צמד המעצבים תיכננו את הפרובוקציה, במודעות לאפקט שתעורר. מה שבטוח הוא שהמהלך נתפס כמטופש ואטום, קילקל את שמחת התערוכה והשאיר אנשים רבים, כולל מעריצים נלהבים, עם טעם מר בפה והרבה סימני שאלה.