כפי שכבר הרהרתי כאן במפגש הראשון שלי עם עולם הבישום הגברי, הבעיה המרכזית עם בשמים לגברים היא שהם קצת כמו עץ בריח לימון לאוטו שלך: זה אחלה שזה שם, אבל אם לומר את האמת, האוטו נוסע יופי גם בלי זה. רוצה לומר: בעולם שבו גברים אשכרה מקבלים קרדיט על העובדה שהם מתקלחים כל יום, בשמים הם בגדר מותרות.

אני לא מדבר, למען הסר ספק, על מותרות כמו איי-פד. איי-פד זה חובה. כל גבר יודע שהוא צריך איי-פד. אבל בושם, עם יד על הלב, יושב ברשימה קצת מעל מחטב לתחת. הסתדרנו לא רע בלי זה 300,000 שנה, וזה לא חיוני להישרדות שלנו. בלאקברי, לעומת זאת, זה כבר סיפור אחר לחלוטין.בנוסף, לגברים יש בעיה בסיסית עם הקונספט של בשמים, והיא שאין לנו שום דרך לכמת אותם במספרים. את ההשוואה של אייפון מול סמסונג גלאקסי, נניח, אנחנו יכולים לעשות. יש לנו מספרים, יש לנו נתונים ואנחנו גם יודעים לקרוא אותם.

אבל בושם? איך בודקים בושם? משפריצים אותו על גב היד, ומה? זה כמו שמישהו יגיש לך אייפון ויגיד לך "קח, תראה אם זה עושה לך נעים באוזן". כמה הזמן סוללה של הבושם הזה? יש לו אזורים שהוא לא קולט? מה רמת הקרינה המייננת שלו? איזה מעבד יש לו? כלום. אין תשובה.

עם השנים פיתח המין הגברי שיטה מושכלת ובטוחה לבדוק בשמים. אנחנו מרחרחים אותם בעדינות, משפריצים אותם בבטחון על כף היד, ואז, אה, שואלים את בת הזוג שלנו "מאמי, זה ריח טוב?". לכן, בוודאי תבינו את מצוקתו של בודק הבשמים הגברי שיכול לשאול רק את הכלב שלו, שמרחרח צואה להנאתו, אם זה נעים. וכן, אני יודע שזה לא עוזר במיוחד.

כאילו שזה לא מספיק, החליטו מפתחי הבשמים להכניס קטגוריה חדשה לשוק הצומחת כפטריות אחרי הגשם, והיא body spray. מה זה? שאלה מעולה. זה לא בדיוק דאודרנט, זה לא ממש בושם, למעשה זה שילוב של השניים שלא עושה אף פעולה של שניהם. הוא עולה המון כסף, הוא גם נראה לא משהו ולכן אני די מתפלא על עצמי שהמילה היחידה שאני יכול להגיד עליו היא "תקנו".

אינני מדבר על כל Body Spray, אבל כשזה מגיע לזה של פולו ספורט, ובכן, ממש לא ברור לי איך הסתדרתי בלעדיו קודם. עדיין לא ממש נהיר לי מה הוא בדיוק עושה, אבל הוא מריח כל כך טוב שאתה כבר לעצמך "לא רק שאני לא יודע מה הוא עושה, גם לא ממש אכפת לי".

כמה שפריצים על הגוף אחרי מקלחת וגם אתם תריחו, נו, כמו מישהו שיודע מה הוא עושה במקלחת ולא קנה סבון בשופרסל רק כי זה היה הכי זול. הניחוח הזה מבדיל בין ילד לגבר, בין מישהו שלא מקבל מספרי טלפון בפאב למישהו, ובכן, שגם לא מקבל מספרי טלפון בפאב, אבל מריח ממש טוב כשהוא עושה את זה.

בניגוד למוצר המדהים הזה, דווקא במחלקת הבשמים קיבלו ראשיה סוף סוף שכל (ז'אן פול גוטייה היה הראשון, כל השאר הולכים אחריו, וטוב שכך) והתחילו לעשות בשמים המיועדים לגברים גם מבחינת הלוק והאריזה: כאלה שעדיין לא ממש ברור להם איך הם מריחים, אבל היי, לפחות נראה מגניב ללחוץ עליהם.

כזה בדיוק הוא הבושם של הוגו בוס, שנכון לעכשיו הוא הבושם היחיד שאני יכול להגיד בבטחון שהייתי שמח לשים אותו בסלון שלי. העיצוב שלו הוא כל כך נכון לבושם, כל כך מדבר לגברים (האמת שבמחשבה שנייה הוא קצת נראה כמו מצלמה נסתרת או המבורגר מוזר במיוחד, אבל נעזוב את זה כרגע), עד שהריח שלו כמעט ולא משנה.

טוב, הוא קצת משנה. אז איך הריח? פייר, אני אהבתי. באותה נשימה אני חייב לציין שאף אחת מהבנות שהריחו אותו לא היו שותפות לדעתי. הניחוח שלו קצת דומיננטי מדי, קצת מרוכז מדי וקצת חריף מדי. אני, באופן אישי, מחבב את זה. אם זה גם היה מצפצף ועושה אורות כשלוחצים על זה, הייתי מכתיר אותו בתור בושם השנה, ללא ספק.

אחרון הוא הבושם החדש של לה קוסט, שהעיצוב שלו, יש לציין, ממנו והלאה. לא כיף ללחוץ עליו, לא כיף לשחק איתו, אבל הוא מריח טוב, ויש הטוענים שזה מה שבושם אמור לעשות. בניגוד מוחלט להוגו בוס, הריח שלו כמעט אוורירי ולא מורגש. הוא חמצמץ ולא מתקתק (אין, אני מת על עצמי כשאני מנסה להעביר ריח דרך כתיבה. זה כמו לנסות לתאר איך נראה הר דרך צלילים) ובשום פנים ואופן לא דומיננטי. עם זאת, הוא כן בושם עם נוכחות, ואם זה קצת נראה לכם כמו בלגן אטומי, אני אכמת את זה למספר מועט של מילים: זה בושם שבנות אוהבות.

שוב, אני מודה: אני לא ממש אהבתי. יש משהו הרבה יותר גברי פר אקסלנס בהוגו בוס. עם זאת, כולנו יודעים שאתם לא קונים בושם בשביל עצמכם. לכן, תעשו לעצמכם טובה וסגולה לחיים ארוכים, וקנו את מה שנראה לכם שהחברה שלכם תאהב. אה, ובשום פנים ואופן אל תקחו עצות מבחור שממליץ לכם על בושם כי כיף ללחוץ עליו. אבל בינינו לבין עצמנו, תודו שזה הפרמטר היחיד שבאמת נחשב כשאתם קונים לעצמכם בושם.

Lacoste Challenge Refresh, מחיר: 431 שקל ל-90 מ"ל

Boss In Motion, מחיר: 249 שקל ל-90 מ"ל

ספריי לגוף Big Pony מספר 4 של ראלף לורן, 79 שקל ל-200 מ"ל