הפעם הראשונה שבה השתמשתי בבושם היתה כשהייתי בן 12. גנבתי מהארון של סבא שלי בקבוק של פאקו רבאן, שבהרחה לאחור עמד בארון איזה 40 שנה לפחות, והתזתי על עצמי ללא הפסקה, מתוך תקווה ברורה להריח "כמו גדול" ולמשוך לכיווני שלל בחורות.הדבר הבא שאני זוכר הוא בחורה מתפרצת לחדר שלי, כמעט שוברת את הדלת, תוך כדי שהיא שואלת "מה זה הריח הזה?". לרוע המזל, הבחורה הזו היתה אמא שלי.
אבודים בין דיאודורנטים
בדיעבד, הסתבר לי שלא אמורים להזליף את כל הבקבוק על עצמך (הדברים הקטנים שלא כותבים על הקופסה הגדולה) ונשלחתי אחר כבוד להתקלח. שלוש פעמים. וגם אז לקח משהו כמו שבועיים עד שהריח התנדף סופית מהחדר. אז למה אני מספר לכם את כל זה, בעצם? משתי סיבות: האחת, אתם זולים הרבה יותר מטיפול פסיכולוגי, וזו סוג של מיני טראומה. השנייה היא רק כדי להוכיח עד כמה בנים רוצים להרשים את בנות המין השני. בינינו לבין עצמנו, אנחנו המין הזה שמפליץ חופשי ליד החברים שלו. איך הם חושבים שאנחנו מריחים זו לא בדיוק הדאגה הכי גדולה שלנו בחיים. אבל אתן? אתן חשובות לנו. בשבילכן אנחנו מוכנים ללכת עד סוף העולם ובחזרה, או לפחות לעמוד כמו הטמבלים שאנחנו בסופר-פארם ולהתחבט בשיא הרצינות אם אנחנו רוצים להריח כמו שוקולד או כמו אש.
הבעיה, אני חושש, אינה דווקא בגברים, אלא יותר בבשמים. איך, לכל הרוחות, מגדירים ניחוח של בושם לגבר? הרי כבר שנים אנחנו עומדים מול המבחר העשיר ומתחבטים (אם לא יצא לכם לראות, נשבע שזה אמיתי) בין דאדורנטים שלמעשה אין לנו שמץ של מושג מה הריח האמיתי שלהם. אני, למשל - סיפור אמיתי לגמרי - כבר תקופה ארוכה משתמש בדיאודורנט בריח "קרח". ועד לפני שלוש שנים לא היה לי מושג שלקרח יש ריח.
בגלל שהבשמים לא קיבלו הגדרות, וחוש הריח שלנו לא משהו, אני נאלץ לעשות את כל העבודה הקשה בעצמי. וכך, למשל, קבלו את AMen Pure Havane של טיירי מוגלר, שאם היו שואלים אותי בכנות באיזה ריח הוא, הייתי עונה "פלואוריד". פלואוריד, נו, כמו אצל רופא השיניים. בחיי שזו האסוסיאציה הראשונית שלי מהבושם הזה, ואני מבטיח שביום שיהיה לי דייט עם שיננית אני אזליף אותו עליי ללא הכרה.
בכלל, שתי הצלפות מהדבר הזה על הצוואר שלכם וגם אתם תהיו בטוחים שעוד שנייה באים לעקור לכם שן בלי הרדמה. הריח הכל כך מתוק של הבושם הזה ממש מצמרר אזורים שלא ידעתם שקיימים במוח שלכם, ולא בצורה טובה. למעשה, תסמכו עליי בקטע הזה, אתם תשבו במשך שתי דקות, תרחרחו את גב כף היד, ואז תרחיקו אותה כאילו הרחתם, ובכן, שיננית באמצע יום עבודה. ואז תגידו לעצמכם "לא, בטח הגזמתי", ושוב תרחרחו רק כדי להגיע למסקנה שלא, אולי אפילו הייתם נחמדים מדי. גם העיצוב, שכולו, אה, משהו לא ברור עם כוכב אחד ענק באמצע. לא משהו לכתוב עליו הביתה. הדבר הבאמת מצחיק הוא שדווקא אחרי שעתיים-שלוש, כשהמתיקות מתפוגגת לה, מגלים שמתחתיה יש ריח ממש ממש מוצלח, כזה של ג'נטלמנים. מין ריח (טוב!) של מועדון גברים, והנה עוד שנייה יקראו לכם לחלק את הקלפים. אבל אתם, נו, עברתם לפני שעתיים טיפול שורש. לכו תשחקו קלפים עכשיו.
גריז ואדרנלין
Scuderia Ferrari, הבושם הנוסף שהתקבל, הפתיע ומריח, סליחה על עודף היצירתיות, כמו אדרנלין מהול בגריז. ושלא יהיה ספק, זה ריח מעולה. נכון, הוא לא ממש מותאם לגברים שאוהבים ריחות עדינים, אבל אם אתם אוהבים ריחות עם נוכחות שבכל זאת לא בולטים מעבר לשלושה ס"מ מהצוואר שלכם ומסריחים את כל החדר, זו בחירה מעולה. הריח העמוק שלו פשוט מצוין, ובדיקה בתנאי רחוב הוכיחה שהוא בהחלט עמיד גם אחרי שמונה או עשר שעות. ועם זאת, יש פה בעיה לא קטנה, הטענה היחידה שיש לי אליו, האמת, היא דווקא המזלף, שמוציא קצת יותר מדי בכל לחיצה ולמעשה דופק לעצמו (ולמשתמש שלו, בדרך) את כל הארומה. קצת יותר עדינות לא היתה הורגת שם אף אחד, וכן, החבר'ה בפרארי, זה קריטי. דווקא מאנשים שעוסקים כל חייהם בהזרקת דלק הייתי מצפה להבין דבר או שניים בתחום של עדינות.
אז למי הבושם הזה מתאים, בשורה התחתונה? אם אתם בני 16 או בצבא, לכו על זה. מכם מצפים לשים יותר מדי בושם. אם כבר עברתם את השלב שבו אתם מאמצים לעצמכם ריח כדי לבלוט, יש מצב שעדיף לוותר. אף אחד לא רוצה בושם שצריך לנהוג בו כמדען אטום בכל פעם ששמים אותו.
מעל כולם בשלישיה הזו נמצאArmani Code במהדורת הקיץ שמריח, נו, כמו שגבר צריך להריח. שוב אני חייב לסייג ולומר: חובבי ריחות עדינים, הוא לא בשבילכם. חובבי ריחות שגורמים לבנות לעמוד לידכם כמה שניות ולהסניף אתכם גם אם הן לא ממש מכירות אתכם (קרה. פעם אחת אומנם, אבל קרה), תעשו לעצמכם טובה וקנו את הבושם הזה.
אני לא מאמין שאני הולך להשתמש בביטוי הזה עכשיו, אבל יש בו משהו מאוד אוורירי. כאילו מהרגע שמתיזים אותו הוא מצליח להיתפס גם במולקולות של הסביבה, ובעיקר לא נתפס למולקולות שלכם. הוא הרבה פחות מאסיבי מהסקודריה פרארי, וזו מחמאה. משהו בו מצליח להישאר צעיר ונעים, יוצר נוכחות מורגשת אך לא מעיקה, ובעיקר: מאוד מאוד לא מתאמץ להרשים. ואם כבר מגיע בושם כזה, שאולי לא מריח נפלא אבל עושה את העבודה, כדאי מאוד שתקחו אותו לסיבוב. רק אל תתיזו על עצמכם את כל הבקבוק.
AMen Pure Havane, מחיר: 402 שקל
Scuderia Ferrari, מחיר: 200 שקל
Armani Code במהדורת קיץ, מחיר: 435 שקל
