סערות, אסונות ובן מפורסם: סיפורה של הדיווה העברייה הראשונה
ברכה צפירה לא שברה גיטרות ולא דהרה על אופנועים, אבל חייה היו סבוכים ופתלתלים לא פחות מאלה של כוכבי פופ ורוק. במהלך השנים נשכחה, אף שהייתה זמרת חשובה
הבלוג שלנו מורגל בחיים סוערים של כוכבי פופ ורוק, חיים עמוסי סמים, סקס, ניהיליזם, התפרעויות ומה לא, אבל מתברר שהרבה שנים לפני שהמושגים "פופ" ו"רוק" נכנסו ללכסיקון, צמחה כאן דיווה שידעה חיים סבוכים ופתלתלים לא פחות מאלה של גיבורי התרבות המוכרים. זוהי ברכה צפירה, מכוכבות הזמר העברי הראשונות, שהביוגרפיה שלה עמוסת סערות – החל בילדותה הקשה, דרך הקריירה המוזיקלית המופלאה שלה ועד לטרגדיות שהעיבו על חייה הבוגרים. צפירה לא שברה גיטרות ולא דהרה על אופנועים – על אף שהיא נהגה לתאר את עצמה כ"פרועה" – והשירים שהיא הביאה לעולם נשמעים כיום כנוסטלגיה חורקת, אבל גם היא וגם הם היו מהפכניים ומרדניים לא פחות מחברי להקת נושאי המגבעת (שאותם אנחנו אוהבים עד מאוד).
צפו בה:
צפירה נולדה בירושלים ב-1910 למשפחה של יוצאי תימן, ובילדותה התייתמה מהוריה. היא התגלגלה בין משפחות אומנות, שמהן ברחה בשל התעמרות וניצול. חייה הצעירים התאפיינו בחוויות "דיקנסיות" למהדרין, אבל ירושלים של תחילת המאה הייתה גם קרן שופעת של צלילים והשפעות מהעדות הרבות ששכנו בה ואכלסו את סמטאותיה, וכך נחשפה הילדה הצעירה למסורות השונות – בעיקר הספרדית. למוזיקה התימנית נחשפה רק בגיל מאוחר יותר. בשנות העשרה שלה עברה לכפר הילדים על שם מאיר שפיה שליד זכרון יעקב, שם טופחה על ידי מנהל המוסד ואשתו, שהייתה בין הראשונים שהכירו בכישרונה.
היא המשיכה את דרכה בבית הספר קדמה בירושלים, שם המליצו לה להתרכז במשחק. בשנים הבאות, שנות ה-20 של המאה הקודמת, התבססה כשחקנית בתל אביב ונעשתה חלק מהבוהמה בעקבות הצטרפותה לקבוצת אמנים בשם "חבר'ה טראסק", שבה היו חברים, בין השאר, המשוררים אברהם שלונסקי ואלכסנדר פן. לאט ובהתמדה היא פילסה את דרכה עד שקיבלה הכרה כמוזיקאית וכשחקנית מחוננת. בהמלצת במאי תיאטרון רוסי נשלחה ללימודי משחק בברלין, ושם התהפכו חייה בעקבות מפגש עם פסנתרן מחונן בשם נחום נרדי. חוקרים מציינים את המפגש הזה כנקודת מפנה בזמר העברי. נרדי אמנם נולד באוקראינה, אבל הצליח לקלוט וגם לעבד שירים בעלי נופך מזרחי; הוא גם ידע להפוך השפעות בוכריות, תימניות ואפילו בדואיות ליצירות מוזיקליות קטנות וסימן את תחילת המיזוג בין מזרח למערב במוזיקה הישראלית. היו אמנם מלחינים נוספים שעסקו במיזוג הזה – למשל, מרדכי זעירא, ידידיה אדמון ועמנואל עמירן – אבל להם לא הייתה דיווה מפעימה כמו ברכה צפירה שביצעה את שיריהם.
צפירה ונרדי זכו בברלין להצלחה מרשימה ואף הוזמנו להופיע בפני אלברט איינשטיין. גם בארץ הצליחו מאוד, בין השאר משום שכמעט לא היו כאן כוכבי זמר באותן שנים. בארץ הם גם נישאו והביאו לעולם בת, נעמה נרדי, לימים זמרת אופרה (וגם מלכת יופי). סיפורים רבים סופרו על הזוג הסוער הזה, שהחזיק מעמד שמונה שנים: נרדי היה איש לא קל, שהתעקש להלחין שירים שאשתו הביאה ממקורות עממיים; הוא גם לא הסכים שהיא תבצע שירים שאינם שלו. אבל אין ספק שמבחינה מוזיקלית הוא היה גאון מעצם זה שהצליח לגשר על הפער שהתקיים בין המוזיקה המערבית לקול המזרחי.
בשנות ה-30 יצאו בני הזוג למסע הופעות חובק עולם והיו חתומים בחברת התקליטים קולומביה, שהקליטה את צפירה מבצעת את השירים "בין נהר פרת ונהר חידקל", "שתו העדרים", "יש לי גן", "מי יבנה בית" ועוד. בערוב ימיה חישבה צפירה ומצאה שהרפרטואר שלה כלל מאות שירים, זאת משום שהביקוש הרב להופעותיה, כך הסבירה, חייב אותה לגוון ולהוסיף שירים כל הזמן.
לנוכח הרפרטואר המרשים הזה אפשר היה לצפות שהביקורת בארץ תצא בשירי הלל ובשבחים, אבל מתברר שבזמן אמת התקשו המבקרים לעכל את הצליל החריג, לטעמם, וקטלו את שירתה של צפירה. המבקרים, שגדלו על תרבות קלאסית בעיקרה, גם השתמשו בביטויים קשים, אם לא מבישים, אבל זה היה טיבה של הביקורת הקלאסית באותם ימים: גם מלחינים דגולים לא נמלטו ממנה. במקרה של צפירה נוספה לביקורת גם מידה לא קטנה של גזענות מצד הממסד, שהיה אשכנזי ברובו: בין השאר, זכורה תקרית שבה ננעלו בפניה שערי אולם אוהל שם בתל אביב, ונפתחו רק לאחר לחץ גדול. בדיעבד אפשר לציין שכולם טעו – גם המבקרים וגם אנשי הממסד: כיום מהווה צפירה נושא למחקרים ולעבודות דוקטורט של מוזיקולוגים, ואין ספק שהיא ניצבת במקום גבוה ברשימת היוצרים העבריים החשובים, גם אם לא מרבים להשמיע את שיריה ברדיו ולהזכיר את שמה בתקשורת. היא עצמה נלחמה על הכרה גם בגיל מאוחר והתלוננה ששכחו אותה ושהיא לא מקבלת את הכבוד שלו היא זכאית.
אין ספק שלשמו וליצירתו של נחום נרדי יש חלק מרכזי בדמותה של צפירה, אבל היא הסתדרה היטב גם בלעדיו. אחרי הגירושים מנרדי נקשרה למלחין פאול בן חיים, שליווה אותה בהופעותיה, ולמוזיקאים בולטים אחרים מאותה תקופה, בהם עדן פרטוש ומרק לברי. היא גם גיבשה גישה שונה לליווי המוזיקלי והרחיבה אותו לכדי תזמורות ואנסמבלים. אחד הנגנים שליוו אותה, הכנר בן עמי זילבר, היה לבעלה השני, ויחד הם הביאו לעולם את אריאל זילבר. בתחילת דרכו למד זילבר פיתוח קול אצל אחותו למחצה נעמה – בתה של אמו מנישואיה לנרדי. האחות גם גרה בביתו תקופה מסוימת.
בשלב מסוים של חייה החלה נרדי להסתגר בביתה, נמנעה מלפגוש אנשים ותיקשרה רק בטלפון. הקריירה שלה כזמרת אופרה נחשבת, שלמדה במילאנו ואף שימשה כמחליפה של מאריה קאלאס, באה לקיצה. ב-1988 הוציאה עם אחיה דיסק אוסף משירי האם: הוא כלל יותר מ-30 שירים וייצג נאמנה את היקף יצירתה של צפירה. באוקטובר 1989 שמה נעמה נרדי קץ לחייה. במכתב הפרידה הסבירה שהיא לא יכולה יותר לשאת את סבלה. כחצי שנה לאחר מכן, ב-1 באפריל 1990, נפטרה ברכה צפירה, בגיל 80. האם והבת נטמנו בבית העלמין קריית שאול בתל אביב. ב-2012 הונפק בול על שם צפירה במסגרת הסדרה "נשים פורצות דרך".
גם היא הייתה זמרת ישראלית חשובה שנשכחה, וחבל. הקליקו על התמונה:
