רק בכיתה י"ב החלה להתבשל אצל הבמאית הצעירה תום נשר ההבנה כי המראה החיצוני שלה הוא משאב שיש מי שלוטש אליו עיניים. היא היתה אז בשנת הלימודים האחרונה בתיכון לאמנויות תלמה ילין, עושה צעדים ראשונים כבמאית קולנוע, כשקיבלה בטקס השרביטים המסורתי של המוסד החינוכי את תואר הילדה הכי יפה בגן. כשהיא נזכרת בזה השבוע, היא מסמיקה במבוכה. לא קל לדבר על יופי, בוודאי לא שלך. כמי שנולדה לתוך הון תרבותי ומשפחתי כבתם של במאי הקולנוע אבי נשר והאמנית וצלמת איריס נשר – יופי הוא ערך נוסף שאיתו היתה צריכה להתמודד.
"זה נראה לי אז מאוד מוזר, שטות גמורה. רק השנה אני חושבת שהבנתי שיש סביבי עניין", היא אומרת בראיון ל-Xnet. זאת לא היתה הפעם הראשונה שהיופי של נשר גרם לה מבוכה. בכיתה ד', מול תלמידי כיתתה בבית הספר לאמנויות בתל אביב, העמידה אותה המורה לתיאטרון למבחן. "היא ביקשה שאעשה פוזה של דוגמנית. סירבתי, ואז היא שאלה אותי לעיני כולם: 'את חושבת שאת ילדה יפה?' עניתי שכן. היא שאלה למה, ואמרתי 'כי ככה אומרים לי'. אבל את, התעקשה המורה, 'את חושבת שאת יפה?'"
נשר מספרת שבאותו רגע כבר היתה עם דמעות בעיניים. "הרגשתי מושפלת, חשבתי שזאת שאלה בזויה".
את מה שהיה נראה לה אז בזוי, היא הפכה לפרנסה. בשנה האחרונה פצחה נשר, 23, בקריירת דוגמנות. אם בעבר התנצלה על המראה שלה, היום היא מכירה תודה על המשאב שקיבלה, כמו גם על המשפחה שאליה נולדה ועל בן זוגה גיא, שצמוד אליה בארבע השנים האחרונות. "יופי זאת מניה נמוכה, לא משהו שהייתי מהמרת עליו", היא אומרת בצילומים לקמפיין שבועות של רשת הבוטיקים פקטורי 54, שאותה היא מלווה בשנה החולפת.
על סט הצילומים שהתקיים ביקב אמפורה על רקע הרי הכרמל, היא נראית נינוחה ומשוחררת, מזכירה שילוב של שני סמלי יופי בקולנוע הישראלי: איילת זורר את איה קורן. האחת מנהלת כעת קריירה בהוליווד, השנייה חיה בהתנחלות תקוע. "אני לא אוספת את האנשים בחיי בגלל המראה החיצוני שלהם ואני מקווה שגם אליי לא מתייחסים לפיו. לכן לא שווה להשקיע ביופי, שווה להשקיע בדברים אחרים", היא מוסיפה, "עם זאת, אני יודעת שהוא משמעותי ואנשים מתייחסים אחרת לאנשים עם מראה מסוים. אני משתדלת שזה לא ינהל אותי".
פריצתה לתודעה הציבורית בשנה וחצי האחרונות היתה כמעט בעל כורחה, בעקבות האסון שפקד את משפחתה. בערב סוכות תשס"ט נהרג אחיה הצעיר ארי נשר בתאונת פגע וברח בתל אביב. התקשורת עטה על הטרגדיה המשפחתית ונשר הבכורה נחשפה. על מותו של ארי היא מבקשת לא לדבר, אבל בימים אלה היא שוקדת על תסריט לסרט עלילתי ראשון באורך מלא שיעסוק בנושא. "הסרט הוא מעולמי האישי והביוגרפי. זה סרט על אח ואחות, ועל אבל ועל אהבה, וגם סיפור התבגרות", היא מספרת, "אבל זה גם סרט מאוד מצחיק, מיני ופרובוקטיבי. מבחינתי זאת הזדמנות מדהימה שיש לי דרך לבטא את החוויות האישיות שלי דרך יצירה".
ומי תשחק אותך?
"זאת שאלת השאלות. אם תגלה מישהי מתאימה, תגיד לי?", היא חצי מבקשת, חצי צוחקת, "מי ישחק את אחי זאת גם שאלה גדולה. זה יהיה ליהוק מעניין".
"אבא הוא מנטור מדהים"
עד שיצא הסרט המתוכנן, נשר ממתינה להשקת "ועכשיו לעצום עיניים", סרט קצר באורך 12 דקות שכתבה עם אחינועם קפון (בתו של הבמאי שי קפון) וביימה בעצמה. העלילה מספרת על בחורה צעירה שמנסה להשתלב ללא הצלחה בערב פתיחת גלריה. הסרט, שצולם בינואר וממתין להקרנה עתידית שתגיע ככל הנראה בתום הגבלות הקורונה, הופק על ידי פקטורי 54 אך נשר מדגישה כי לא מדובר בסרט פרסומת לקבוצת מותגי היוקרה. "חיפשנו איך לבקר את העולם השמרני של האמנות הגבוהה", היא מסבירה.
על הבחירה להפיק סרט קולנוע ראשון, אומרת יפעת אירני, מבעלי פקטורי 54: "אני חושבת שעולם האופנה הגיע למצב שהוא צריך ליצור משהו מחובר לקהילה ולא רק לשים צ'ק על קמפיין. חברות אופנה איבדו את ההזדהות של הצרכנים, ובמפגש עם תום חשבנו על יצירה אמיתית עם ערך אמנותי ולא רק להראות משהו ריק ויפה. כפרזנטורית היא מביאה איתה ערך מוסף ותוכן. בנות יכולות להזדהות איתה ואנחנו רוצים לחגוג את התוכן ולתמוך בכישרון שלה. מבחינת תוכן – לא התערבנו ביצירה".
כבתו של הבמאי המוערך אבי נשר ("הלהקה", "סוף העולם שמאלה", "דיזנגוף 99"), יהיה קשה לא להשוות בעתיד בין יצירותיה של הבת לאביה. "תמיד הייתי הראשונה להסתיר שאני הבת של אבי נשר. התביישתי בזה לאורך השנים", היא מגלה, "לא רציתי שיגידו שקיבלו אותי לתלמה ילין או לגלי צה"ל בגלל ההורים שלי. אבל בשנה האחרונה, בגלל שכולם יודעים מי אנחנו, זה נראה לא חשוב. אז שיגידו. מי שמכיר אותי קצת, מכיר את הערך שלי".
עד כמה אביך מעורב בפרויקטים הקולנועיים שלך?
"אבא הוא מנטור מדהים והוא המעריץ הכי גדול שלי. הוא מסייע לי בהפקה, במבנה, איך אתה שומר את הצופה דרוך, אבל הוא לא מתערב בדיאלוגים ובעיצוב הדמויות. אני גם מתייעצת עם אנשים שהם יותר ביקורתיים כלפיי".
הוא שמח שאת ממשיכה את דרכו?
"אני בטוחה שכן. אבא שלי הוא אדם טוטאלי בעבודה שלו, אז השפה המשותפת שלנו הידקה את הקשר בינינו. זאת דרך להתחבר".
הבית שבו גדלה גם עיצב את יחסה לדימוי נשי ולגוף הנשי. "דימוי של יופי נשי תמיד היה בבית, ומגיל צעיר תמיד היתה לי מודעות פמיניסטית", היא מסבירה, "תמיד הרגשתי שאני בתחרות עם הבנים בכיתה, שאני צריכה להיראות יותר קשוחה מהם על הסט. אבל מה שהחל אצלי ממקום אגרסיבי בגיל צעיר – היום הוא ממקום של עצמאות ונינוחות. אני רוצה ליצור תוכן שעוסק ונעשה על ידי נשים. אתמול, לדוגמה, צפיתי בראיון עם לינה דנהאם. שאלו אותה אם היא לא חוששת ליצור משהו מפונק שמתעסק בעצמה ולא משהו פוליטי, אז היא ענתה שיצירה אישית היא פוליטית".
"אני רוצה לשקף איכות ולא משהו נמוך"
נשר מתגוררת במרכז תל אביב עם בן זוגה ואת תקופת הבידוד העבירה עם המשפחה הגרעינית, לצד לימודים בזום כסטודנטית שנה א' להיסטוריה וספרות באוניברסיטת תל אביב. קודם לכן למדה תסריטאות בבית הספר לקולנוע סם שפיגל בירושלים. לדגמן החלה בתקופת הצבא באופן לא מקצועי בשביל דמי כיס, ולאחרונה חתמה בסוכנות אלינור שחר. "זה הביך אותי מאוד", היא אומרת על בחירתה לדגמן, "אנשים מבחוץ תהו: 'תום?! לא מתאים לה להיות דוגמנית".
נכון, את לא הטייפ קאסט.
"כל השנים לא תפסתי את עצמי כבחורה שמשחקת עם המראה שלה או שהיופי הוא הפיצ'ר המרכזי בה. חשבתי על עצמי שאני חכמה, מוכשרת, בעלת אינטליגנציה רגשית. בהתחלה זה הביך אותי לדבר על דוגמנות, אבל למדתי שזאת עבודה מגניבה והקשרים שנוצרו לי מאוד משמחים אותי. זה די חדש. זה נחמד, אבל אני לא 'עובדת' בזה'".
איזה צורך אישי זה ממלא אצלך?
"תמיד הייתי מכונסת בעצמי. לא הייתי מאלה שמצביעות בכיתה והביך אותי שישמעו את הקול שלי. הדוגמנות פתחה אותי: אני יכולה לדבר עם אנשים, זרים פתאום כותבים לי באינסטגרם, מדי פעם אני עונה להם", היא צוחקת, "אבל כמו שאתה רואה, אני כולי נבוכה ונוירוטית עכשיו. למדתי לקבל את זה ולא להילחם בזה. בהתחלה חשבתי שאני צריכה להיות 'בייב', מישהי שמשרבבת שפתיים באינסטגרם, אבל לא היה לי אפילו חשבון אינסטגרם כשהתחלתי לדגמן".
הצבת קווים אדומים בדוגמנות?
"אני רוצה לשקף איכות ולא משהו נמוך. אין לי בעיה עם צרכים כאלה, לא על חשבוני. לא הייתי עושה משהו שהוא מאוד 'בייב'. אין לי בעיה מוסרית עם זה, אני פשוט לא מתחברת לסגנון הזה".
ועם עירום?
"אני לא חושבת שעירום זה קו אדום מבחינתי, ואף פעם זה לא היה נראה לי כזה ביג דיל בקולנוע. אמא שלי מצלמת עירום אמנותי, בסרטים של אבא שלי יש סצנות עירום ובבית תלויות תמונות עירום. אני זוכרת שכשלינה דנהאם התפשטה ב'בנות', חשבתי שזאת סדרה מגניבה בעוד חברות שלי רק דיברו על העירום שם. אפילו לא שמתי לב לזה, כי מבחינתי זה היה רגיל: ככה החברות שלי נראות בעירום, ככה אנחנו נראים".
