את ההרגשה ש''בא לי לשנות את החדר הזה'', מכירים? לא בטוח. מכירות? כנראה שכן. הימים אלה, שבהם אנחנו מבלים כמעט כל הזמן בין ארבעה קירות וגם נדרשים למלא הרבה זמן פנוי – הם הזדמנות פז לסידור הבית (כאן, למשל, תמצאו כמה רעיונות טובים), וגם לעיצוב מחדש. איך עושים זאת בלי לצאת החוצה ובלי לבזבז כסף שאין? פשוט: עם מה שיש לנו תחת הידיים, סטיילינג בשלוף. התבוננו סביבכם וראו את היופי בחפצים שיש בבית. מה אפשר להוציא מהקשרו בצורה מעניינת? איזה אוסף ישן אפשר לאבק ולהוציא לאור? יש כאן הזמנה ליצירתיות.
הצעצועים של הילדים, למשל. בטח תמצאו בובות, רובוטים או כמה מכוניות שיגרמו לכם לחייך למראם. לא סתם ג'ף קונס פיסל כלב-בלון בממדי ענק; הוא הפך דימוי ילדותי לחץ מדויק אל לבם של המבוגרים. אמצו לכם משהו שמוצא חן מהמלאי העולה על גדותיו בחדר הילדים (אל תשכחו לבקש רשות), ותקבלו כתם הומוריסטי וצבעוני שיעבוד מצוין על המדף ליד הספרים, על השידה ליד המיטה או על בסיס מנורת השולחן. כולנו זקוקים לקצת רוח שטות עכשיו.
לפעמים גם מה שנראה כמו בלגן הוא הזדמנות. למשל, ציוד ספורט שנקנה לחוגים של הילדים וזרוק אצלם בחדר, בלי מקום חניה מסודר כשאינו בשימוש, אפשר לתלות על הקיר. יש בכך ערך כפול: מעבר לסדר, הקיר ישקף את עולמו של הילד, וייצר חיבור ותחושת שייכות.
ומה עם האמנות הצבעונית, האופטימית והמשוחררת של ימי התמימות המופלאה, טרום הביקורת העצמית? עכשיו, כשהילדים סגורים בבית, ערימות הציורים מתגבהות. אם נתלה אותם על הקיר, אולי נשכנע שההתפעלות שלנו כנה (ואם יש בבית די וושי-טייפ או שקיות פונפונים, אפשר לשדרג עם מסגרות יצירתיות):
את אותם עקרונות פשוטים אפשר לממש גם עם עולמות התוכן הבוגרים. יש לנו במגירות מגזינים ששמרנו מפעם, גלויות, תמונות וברושורים ממוזיאונים שביקרנו בהם? זה הזמן להכין מהם קולאז' לקיר (אפשר גם להדפיס במדפסת הביתית דימויים שמרגשים אותנו, או טקסטים אהובים). כך ניצור קיר שמורכב מאוסף קטן ומשמעותי. אל תמדדו מרחקים בין תמונות ואל תנסו לדייק במיקומים; גבולות של מלבן מוגדר אינם מומלצים, גם לא עיצוב של צורת לב מהמכלול. דווקא תלייה נטולת חוקיות, ברישול מדומה, תעשה עבודה מצוינת.
אפשר גם לגזור מספרי ילדים, שכבר קטנים עליהם:
צילומים ישנים מהאלבום הם חומר גלם משובח. שימו לב שאין כאן חשש מגודש יתר; כל צילום מספר סיפור, והריבוי מעשיר את העלילה. אם יש צילומים ממסוגרים, אל תחששו לשלב אותם:
אין הרבה דברים שיבטאו אתכם טוב מעטיפות של תקליטים ישנים, אלה שמאופסנים שנים, מאז שנפטרתם מהפטיפון. לא חייבים למסגר: הן קלות מספיק כדי לנעוץ אותן אל הקיר, או אפילו להדביק.
כמו שרואים היטב בצילום המניפות, לריכוז פרטים יחד יש עצמה וקסם. כולנו אוגרים חפצים, ולפעמים, עם הזמן, גם כאלה שחוזרים על עצמם. מקום מועד לפורענות הוא המטבח. צנצנות זכוכית, צלחות, כפות עץ, קרשי חיתוך – זה הזמן להוציא אותם מהארונות, ולראות באילו מהם, ולו הפשוטים ביותר, יש יופי.
כוסות ומערכת צלחות מבית סבתא, בשילוב כלים בגבהים שונים, יצטרפו יחד לקומפוזיציה נעימה לעין על מדף פתוח. ואם הם יצאו משימוש, ייתכן שמקומם בכלל על הקיר. בסידור הנכון, גם כפות עץ ישנות יהפכו לפסל; דוגמת הכפות שכאן היא מאולם תצוגה מעוצב היטב, אבל עם חומר הגלם החמים והמעוגל הזה קל להצליח גם בגזרה הביתית:
לפעמים יש מאגרים שהם למעשה אוסף שנבנה באהבה, וראוי להעניק לו מקום של כבוד. מעצבת הפנים ליאת ניר בלזר, למשל, תלתה את אוסף המספריים שלה בחדר העבודה, ותיבלה באלמנטים נוספים עשויים מברזל.
ואם אתם לא מהאגרנים, אל דאגה: הכמות לא חייבת להיות מפוארת. גם שניים-שלושה כובעים יחד, אם הם חביבים, יכולים לצאת מהארון:
