חוסר הוודאות מתחיל לערער אותך? סידור הבית יסדר לך את הראש
המזווה, הצעצועים, מגירת התחתונים וארגז הכלים - דווקא הפינות שהדחקנו, שדחינו, שמילאנו וסגרנו, ישפיעו על מראה הבית כולו (ועל מצב הרוח). 8 עצות קלילות
בזמנים של אי-ודאות, אני מוצאת שהדבר שהכי מוציא אותי מדעתי הוא בלגן. למעשה, השיחה היחידה כמעט שניהלתי עם ילדיי בהקשר של התכנסות בבתים הייתה בנושא הזה: הסברתי להם, שוב, כמה חשוב לי שהבית יהיה מסודר, שלפחות חלק מהדברים ייראו תחת שליטה.
אנחנו משקיעים כל כך הרבה בעיצוב הבית שלנו. ואז, כששולחים אותנו לבלות בו כמה ימים, אנחנו מתחרפנים. אז אני מנצלת את השהות בבית כדי לעשות קצת סדר, כי החוץ משפיע על הפנים, ואם אנחנו כבר תקועים בד' אמותינו – בואו ננסה להתיידד מחדש עם המקומות שהדחקנו, שדחינו, שזרקנו אליהם את כל השיט שלנו, ונעשה בהם קצת סדר והיגיון – שני דברים שחסרים לנו בימים אלו.
ולא סתם אני אומרת "סדר והיגיון", כי סדר לא שווה כלום אם אינו הגיוני. זה נורא נחמד אם יש לי ערימות גרביים מגולגלים לפי צבעים, אבל אם הם במקום בלתי נגיש הם לא ישרתו אותי.
ובקשה לי: בניגוד לחברות סופר-מאורגנות, ששלחו את הילדים כבר ביום ראשון לפעילות סידור לפי שעות בטבלה, אני בעד מינון רגוע. לא יותר מפרויקט אחד ביום, גג שניים בשבוע, כדי שהשוונג לא ייגמר בדיוק כשכל החפצים מפוזרים ברחבי הבית. קחו את זה לאט; זה לא לו''ז צבאי או משימת חובה. חשוב לכם לעשות סדר? זה הזמן ללכת על זה, רק עם מי שרוצה להצטרף.
קדימה, בואו נדליק את האור ונפזר את האבק מעל הפינות שהן מצד אחד הכי מוזנחות, ומצד שני הכי משתלם ולעתים גם הכי פשוט לארגן אותן.
1. סדרו את המיטה
ביחס ליתר פעולות סידור הבית – פרישת כיסוי מיטה היא מקסימום תועלת במינימום טרחה. בד גדול המכסה את הרהיט הגדול ביותר בחדר השינה ישווה לו באופן מיידי מראה מסודר. זה אפילו לא חייב להיות כיסוי מיטה ממש (אף על פי שכאלו יש המון, כולל חלקים וזולים), אלה גם יכולים להיות גם המצעים שלכם.
השקיעו בשניים-גג-שלושה סטים יפים של מצעים, שמתאימים לחדר מבחינת הסגנון או הצבעים שלו (אם במקרה יש בחדר עוד צבעים, כמו קיר, טפט, וילון או שטיח. אם אין לחדר סגנון ברור – הידד! המצעים שתבחרו יעניקו לו כזה). כל מה שצריך זה לכסות את המיטה עם השמיכה, לזרוק שתיים שלוש כריות וזהו! יש לכם חדר ז'ורנל.
בונוס: זה גם עוזר להילחם ברצון לחזור למיטה אחרי שקמים, ומציג גבול ברור בין שינה לערות.
2. ארון התרופות
הגענו למקום שאותו הכי קל לארגן (וזה גם כדאי עכשיו, לא?). אין לכם ארון? בטח יש לכם איזו קופסה. למה זה קל? כי לחצי מהתרופות שלכם פג התוקף מזמן. אפשר לזרוק, או למסור בקופת החולים להטמנה. בכל מקרה זה מתגמל להתחיל שם, כי מיד מתפנה המון מקום. במסגרת הקשר שצריך להיות בין תוכן לצורת האחסון – אל תחזיקו אריזות קטנות כמו משחות בתוך מגירות עמוקות או מדפים עמוקים: הכי נוח זה במגירה רדודה (כמו מגירת סכו"ם – גם 10 סנטימטרים של גובה מספיקים), או בסלסלה או קופסה על מדף.
אם קשה להתחיל, זכרו שזהו המקום המתגמל ביותר – חמש דקות עבודה ופיניתם חצי. חשוב לנשום אחרי – משחה נגד פטריות שאינה בתוקף חמש שנים ממילא לא תעזור במקרה של התפרצות.
3. המקום הזה שזורקים אליו את כל מה שלא צריכים
בבתים פרטיים זה עשוי להיות מחסן בחצר, או החצר עצמה, או גם וגם. בדירות ישנות זו המרפסת, ובדירות חדשות – נכון – הממ"ד.
כן, בפעם האחרונה שירו עלינו טילים הבטחתם לעצמכם שהפעם! מתלבשים על המקום הזה ומסדרים אותו, אבל עברו כמה שבועות והנה אנחנו כאן שוב.
במחסן שלנו עומדים בערימות מלאות אבק, זה על גבי זה (אוקי, אפילו לא עומדים. שוכבים או זרוקים) כלי אחסון ישנים, אגרטלי פרחים, מדפים ישנים שפירקנו, זוגות אופניים חלודים, שטיחים ש"לא היה לנו נעים לזרוק". יד על הלב: אם המקום יעלה באש או יוצף במים, יש בו פריט אחד שאתם באמת צריכים?
בעוד חלקנו נתקפים בפאניקה של ''אבל נצטרך את זה יום אחד'' בדיוק בתקופה הזו, אני חושבת שרובנו מקבלים פרופורציות אחרות על מה באמת חשוב, וכדאי לנצל את זה כדי להיפרד מחפצים שלא נגענו בהם חמש או עשר שנים, והעכברים כרסמו, או החתולים בנו בהם בית.
בונוס: אפשר לקחת את הילדים לקצת פעילות גופנית. אני לא יודעת מה מצבם של עובדי התברואה ואיסוף האשפה – אבל שימו לב שאתם מפנים דברים גדולים בימים הנכונים ולמקומות מותרים.
4. הצעצועיםםםםם
כמו הנדבקים בווירוס, הצעצועים של הילדים נאגרים בטור אקספוננציאלי, מהימים שבהם הצטיידנו באטרף ברשימות של דברים לתינוק חדש ועד היום, בו אנחנו לא מבינים מאיפה כל הג'אנק הזה הגיע, למה ומה לעשות בו.
אמנם כולנו מתבקשים לגלות עכשיו חמלה והבנה, אך אפשר לכבות אותם לגמרי כשאתם מגיעים לחדר הילדים. צעצוע שבור או פגום? חסר חלק בפאזל? ביי ביי! לארגז של תרומות, למחזור או ליצירה, לא אכפת לי לאן, רק לא פה (אפשר גם לעשות משחק שנקרא: האם זה יוצר בסין? רק קחו בחשבון שזה עלול להיגמר מהר ורע).
אם אתם סובלים מעודף צעצועים תקינים (גם הילדים שלכם סובלים – אין להם מושג מה יש להם ומאיפה להתחיל!) השיטה המומלצת היא קשוחה אבל עובדת: דילול. ניקח לדוגמה מכוניות צעצוע. שאלו את עצמכם: כמה מכוניות זה מספיק מכוניות.
עשר?
שמונה?
שתים-עשרה?
נניח שהחלטתם 15. עכשיו תסדרו אותן, ולכל מכונית מעל 15 תאמרו יפה ביי ביי. לילדים בני שלוש, אגב, כל מספר מעל ארבע זה המון. הקטע היפה בארבע מכוניות הוא שהם יבחינו כשאחת חסרה, ויחזירו אותן למקום אחרי שיסיימו לשחק. המשחק הופך להיות משחק במכונית הספציפית, ולא בערימה של חפצים שהכיף הוא פשוט לפזר ולראות איך זה מחרפן את אבא.
5. מבחן מגירת התחתונים
כדי להימנע מאי-נעימות, בואו נגיד שמדובר במגירת הגרביים שלי. לאחרונה רכשתי שידה לחדר הארונות, וסידרתי את כל מגירות הלבנים שלי. מצאתי שיש לי כמות נכבדה של... גרביים, והחלטתי שהגיע הזמן להעיף חלק.
עכשיו, לכל אחת יש חמישה עד שבעה זוגות שהם הבסט-סלרז. וזו לא בעיה להעיף את אלו שבאמת ישנים ומעפנים. אך מה נעשה עם כל אלו שבאמצע, אלו שאנחנו אומרות לעצמינו: ''אבל אולי אני אלבש את זה יום אחד''?
אז זהו! עליתי על השיטה: היום האחד הזה? הוא היום! בכל בוקר, עת היד נשלחה לזוג החדש והיפה, הכרחתי את עצמי ללבוש את הזוג שנשאר "על תנאי". "את רצית לשמור עליו"?, אמרתי לעצמי: "עכשיו תלבשי אותו!"
היו זוגות שעצם המשפט הזה הספיק כדי להעיף אותם לפח. היתר נכחדו יום אחר יום. לבשתי יום שלם זוג ישן ולא נוח, ובסופו – לפח. וכך המשכתי עד שהתייצבתי על מספר שפוי ונוח. נכון, הרבה יותר קשה לעשות את זה עם בגדים שיש אליהם קשר סנטימנטלי, אבל זה עובד. השארת את זה בארון? עכשיו תלבשי את זה. קצת כמו להכריח את עצמכם לאכול את כל מה ששמרתם במזווה.
6. המזווה
בעודנו מצטיידים וממלאים – זמן מעולה לזרוק. ראשית את כל חבילות העדשים/גריסים/פתיתים/שיבולת שועל עם פרפרי העש. אחר כך לוודא שבאמת אפשר להגיע לכל החבילות ושוב – שיש הלימה בין תוכן לצורת האחסון: אל תחזיקו שום דבר במדף עמוק (כמו עומק מטבח – 60 סנטימטרים) שאינו נשלף. שימו דברים בסלסלות פלסטיק או ארגזי קרטון, שאפשר להוציא. גם קל יותר לנקות ככה. ואחרון: סדרו לפי קטגוריות – פסטה, מזון יבש, קופסאות שימורים וכו'.
7. דואר וניירת
מדהים שאפילו בשנת 2020 אנחנו קבורים בניירות שאנחנו לא יודעים מה לעשות איתם. לפחות אצלי זה ככה. במקום לדחות את זה חפשו איזה קלסר אקורדיון גדול ותדחפו פנימה הכל. ממש ככה: תעיפו את זה מהעיניים שלכם. זה ייקח כל כך מעט זמן שמיד יתעורר חשק להתחיל לנבור בניירת וטיפה לסדר אותה. סדרו רק את מה שבא לכם, עד שנמאס. תכל'ס, זה לא באמת כזה חשוב לשמור ה-כל. מה שחשוב אתם תדעו לשמור.
8. חדר השירות
או כל מקום בו אתם שומרים את חומרי הניקיון, את נייר הטואלט (המרפסת מסעיף 3 מלאה בחבילות עד התקרה?), את הנורות הרזרביות, את ארגז הכלים (בפני עצמו התעסקות מלבבת ליום שלם. ראו ארון תרופות – הכל שם חלוד וכפפולל) ועוד דברים שקרובים ללבם של גברים רבים שאני מכירה, כמו, אלוהים יודעת למה, כבלים. בבית שלנו זה המקלט. אפשר לזרוק שליש ממה שיש שם ואיש לא יידע.
כל אלה יחד יספקו פעילות משפחתית מהממת לפחות עד ליל הסדר, ומה שיפה זה שגם החדרים האלו, המקומות שאינם ''בקדמת הבמה" של הבית שלנו, ישפיעו על כולו. כשהמזווה, חדר השירות ומדפי הצעצועים יהיו פנויים ומאורגנים בהיגיון – יהיה נוח יותר למצוא דברים, להחזיר למקום ולדעת כמה צריך להזמין מהסופר, בפעם הבאה שמרשים לנו לצאת.
יש לכם בבית עוד פינות מודחקות של בלגן וג'אנק? ספרו לנו איך להתמודד איתם בימי סגר!
-----------------------------------------------------------
ומה יחכה לחולים שיגיעו להתארח בדן פנורמה? לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
וכן, זו אני מהרדיו :)
להצטרפות לרשימת התפוצה של הבלוג, שלחו לי מייל:
ronit@ronitkfir.com
בשנים האחרונות אני מנהלת את #נעיםמאוד – תקשורת עם לקוחות לנשים עם כוונות רווח, מעבירה הרצאות, סדנאות ופגישות ייעוץ אישיות. את הדירות שעיצבתי ובלוג פרטי שאני כותבת תוכלו לראות כאן: www.ronitkfir.com, ואת ההרצאה הדיגיטלית שלי ב-www.lonaimli.com
