יש אליהן סימפטיה: בעלות משרד ''גרפטון'' מדבלין זכו בפרס פריצקר

פרס פריצקר יוענק השנה לצמד האדריכליות האיריות איבון פארל (69) ושלי מקנאמרה (68), שמובילות את משרד האדריכלים "גרפטון". הן הזוכות ה-47 וה-48 בפרס היוקרתי, ובחירתן מסייעת לתקן, ולו במעט, את העוול הממושך שנעשה לנשים אדריכליות בחלוקת הפרס אל מול גברי נצחי. עד בחירתן חולק הפרס לשלוש נשים בלבד, ומתוכן רק זאהה חדיד קטפה אותו באופן אישי בזכות ניהול משרד הקרוי על שמה - ולא בהיותה חלק מצוות אדריכלים גברים. 

מגדר בצד, מה שמצדיק את ההחלטה להעניק את הפרס לפארל ולמקנאמרה אינו טבלה סטטיסטית, אלא היותן אדריכליות מובילות בתחומן, משפיעות ומעוטרות. פרט מפתיע שהופיע בנימוקי השופטים הוא "נדיבותן כלפי עמיתיהן", אז אולי כן משתלם להיות אדריכלים נחמדים וקולגיאלים.

בין הפרקטיקה להוראה

השתיים, שנפגשו לראשונה בלימודי האדריכלות באוניברסיטת UCD שבדבלין, מקפידות לחלק את זמנן בין הפרקטיקה לבין הוראה, כבר מיום סיום לימודיהן בשנות ה-70. תחילה מילאו משרות הוראה באוניברסיטה שבה למדו; יחד עם ההכרה העולמית הגוברת בכישרונן, קיבלו תפקידי פרופסוריות ב"הרווארד" וב"ייל" האמריקאיות.

שלי מקנמארה (מימין) ואיבון פארל. מאמינות בהוראה( photo courtesy of Alice Clancy)

על חשיבות הוראת האדריכלות בעבורן סיפרה פארל: "הוראה בשבילנו תמיד הייתה כמו מציאות מקבילה, דרך לזקק את הניסיון שלנו ולהעניק אותו לדורות הבאים, כדי שיהיה להם חלק בטיפוח התרבות הזו. הוראה זה דבר דו-כיווני -אנו לומדות מהתלמידים בתקווה שהם גם לומדים מאיתנו". לא בכדי, כמה מהפרויקטים הבולטים של הצמד הם בתי ספר ואוניברסיטאות.

ב-1978 הקימו עם עוד שלושה שותפים את משרד האדריכלות "גרפטון", הקרוי על שם הרחוב בבירה האירית שבו נוסד מהמשרד. עם השנים עזבו שלושת השותפים, ופארל ומקנאמרה נשארו. תחילה, התבסס המשרד על פעילות באירלנד, וברחבי המדינה תכנן כמה פרויקטים משמעותיים, כגון בלוק מגורים ציבורי (שקצר שבחים על החצר הפנימית והאיכותית שתוכננה לדיירים), בניין המכון לעירוניות באוניברסיטת דבלין, בית הספר לרפואה בעיר לימריק, בניין משרד האוצר האירי, מרכז האמנויות Solstice ב-Navan ובית הספר הקהילתי "לורטו" במילפורד.

קמפוס באוניברסיטת טולוז(Photo courtesy of Dennis Gilber)

מבט על הקמפוס מנהר הגרון(Photo courtesy of Dennis Gilbert)

כדי שהקמפוס החדש שתכננו במילאנו לא יזדקר מעל הגובה המותר בעיר ההיסטורית, חלקו שקוע באדמה(Photo courtesy of Federico Brunetti)

כך זה נראה מבפנים(Photo courtesy of Federico Brunetti)

את הפריצה הבינלאומית חוו השתיים, לאחר שתכננו והקימו את בניין בית הספר לכלכלה של אוניברסיטת לואיג'י בוקוני במילאנו. הוא זיכה אותן בפרס "בניין השנה" בפסטיבל האדריכלות של ברצלונה ב-2008, ובמדליית הזהב של איגוד האדריכלים המלכותי של אירלנד. בוקוני הוא מבנה דמוי מונולית, מורכב מאוד ועמוס בפרוגרמות שונות. בעזרת חומרי חיפוי מאבן מקומית ויצירת כיכרות ציבוריות פתוחות בלב המבנה, השכילו השתיים להטמיע את המבנה בגריד העירוני של העיר הוותיקה, מבלי להתפשר על עיצוב ופרטים מרשימים.

פרויקטים נוספים שקיבע את מעמדן של השתיים כמובילות, היו בית הספר לכלכלה באוניברסיטת טולוז שבדרום צרפת, וקמפוס אוניברסיטת UTEC בלימה, בירת פרו. האחרון הוא מבנה דמוי צוק, אך מעשה ידי אדם, ועליו קיבלו השתיים את פרס RIBA (התאחדות האדריכלים הבריטית).

נקודת השיא הבאה נרשמה ב-2012, כאשר "גרפטון" הוזמנו להציג בביאנלה לאדריכלות בוונציה את התערוכה "ארכיטקטורה כגיאוגרפיה חדשה", וכעבור שש שנים כבר הוזמנו פארל ומקנמארה לאצור את הביאנלה ה-16 תחת התמה "Freespace". מאוויר הפסגות הזה, הדרך כבר הייתה קצרה אל גריפת פרסים ואותות נחשבים, כשהפריצקר הוא האחרון שבהם. לא מזמן הוכרז הצמד כזוכה מדליית הזהב לאדריכלות מטעם RIBA.

הפרויקטים של "גרפטון" צנועים ביחס לראוותנות המיוחסת לאדריכלים מקבילים במעמדן. הבולטות והמצוינות מתבטאות במחקר מקיף על האוכלוסייה ועל המקום שבו אמור להיבנות המיזם, ובסט פעולות אדריכליות, אנושיות, שמטרתן ליצור קהילות משתמשים בתוך המבנים. ממגוון הפרויקטים שתכננו עד כה, נדמה שלאיבון פארל ולשלי מקנמארה אין דחף לברוא מונומנט נוצץ שמאתגר את כוחות הגרביטציה, אלא רצון להיות קשובות לרחשי המקום ולבנות בניינים חכמים ומורכבים שתפורים למידות משתמשיהם.

האוניברסיטה בבירת פרו(Photo courtesy of Iwan Baan)

הספרייה העירונית של דבלין. אור טבעי פורץ אל מרחבי למידה שקטים(Rendering courtesy of Grafton Architects)

ועדת הפרס לא התעלמה מכך, כשהוסיפה בנימוק לבחירתן: "פארל ומקנמארה יצרו מרחבים שהם בו בזמן חדשים ומכבדים. מרחבים שמוקירים את ההיסטוריה (המקומית) תוך הפגנת שליטה בסביבה העירונית ובמלאכת הבנייה. הן מפגינות איזון כוחות ועדינות, תוך שמירה על יראת כבוד להקשר המקומי של האתר. המוסדות האקדמיים, האזרחיים והתרבותיים שתכננו, כמו גם פיתוח פרויקטים של דיור ציבורי, הניבו יצירות מודרניות ומשפיעות שלעולם אינן חוזרות על עצמן או מחקות אחר. זהו הקול האדריכלי שלהן".

בראש חבר השופטים עמד השנה סטיבן ברייר, שופט בית המשפט העליון בארה"ב, כשלצידו בארי ברגדול, מי שכיהן בעבר כאוצר הראשי של המחלקה לעיצוב ואדריכלות במוזיאון לאמנות מודרנית בניו יורק (מומה), האדריכלית היפנית קזויו סג'מה (זוכת פרס פריצקר ב-2010 עם שותפה למשרד Sanna), האדריכל הסיני וואנג שו שזכה בפרס ב-2012, ושופטים נוספים. הזוכות יקבלו פרס בגובה 100 אלף דולר ומדליה, עשויה ארד.