ביוטי סליפ, גרסת המים: שוחים, מוציאים אוויר ומונעים קמטים בפנים
רגע לפני החזרה לשגרה הסבירה לי מורן המדריכה שלנשימה בזמן שחייה יש יתרון שאף פעם לא חשבתי עליו. וזה יכול לעבוד גם עבורכם. כך למדתי לשחות, פרק ט'
"מה את לא מבינה? אם לא תשחררי את כל האוויר שיש לך בריאות, אז בפעם הבאה שתוציאי את הראש מהמים, לא תצליחי לקחת חמצן חדש ונקי, ואז ברור שתרגישי שנגמרת לך הנשימה", אמרה לי מורן בשעה שהקולות שהפקתי מעצמי הזכירו לי מפגש עם להקת כלבים שחזרו מריצה. מורן לא המתינה שאסדיר נשימה, אלא המשיכה להסביר: "אם את לא מפנה מקום לאוויר חדש, אלא מחזיקה בפנים את האוויר הישן, איך תנשמי? חייבים לרוקן כדי למלא מחדש".
כל זה קרה לאחר שהתלוננתי בשיעור האחרון שאני לא מבינה את הקונספט הזה של לנשום בתוך המים. "אני לא דג ולא דולפין", כעסתי, "ואין לי מושג איך לעזאזל מצליחים לסנכרן את הנשימה עם הידיים והרגליים, עם הלהוציא ולהכניס, בלי לאבד גם את שיווי המשקל וגם את החשק". לא הבנתי מי המציא בכלל את הדבר הזה שנקרא שחייה והחליט שהוא מתאים לבני אדם, ובכלל, מי קבע שאני צריכה ללמוד איך להישאר בחיים (כן, עבור מי שפוחדים ממים, המחשבה שהנשימה לא תתאפשר פתאום היא עניין של חיים ומוות) בתוך סביבה שמראש אני לא אמורה להתקיים בה? ראיתם פעם בן אדם שמצליח לנשום מתחת למים?
מורן כמובן לא התרגשה מכל הגלים שעשיתי ברדודים. היא כבר רגילה לדרמות שלי, ולכן שלחה אותי מיד להמשיך את חצי הבריכה שנותרה, כולל להוציא ולהכניס את הראש מהמים (ולשאלתכם, כן, אני כבר מצליחה להתקדם חצי בריכה בלי לעצור, אבל התנועות שלי עדיין גמלוניות כמו של פיל שמג'נגל על חד-אופן).
אבל בואו נדבר רגע על העניין הזה של "אי אפשר להכניס עד שלא מוציאים", או "חייבים לרוקן כדי למלא מחדש", כי הוא מתקשר גם לשגרה שכולנו מסתגלים אליה עכשיו לאחר תקופת החגים והחופשות. הרי כולנו תכף נחזור להניע את קטר היומיום ונשכח מכל ההבטחות שנתנו לעצמנו בזמן החופשות, על כמה שהיינו רוצים להתנהל אחרת, באיטיות, לא בהגזמה, לחזור בזמן הביתה מהעבודה, להיות יותר עם עצמנו ועם המשפחה והחברים ובכלל לא לרוץ לשום מקום. אבל אופס, שוב הגברנו מאפס למאה, ושוב השבועות שלנו טסים כמו רכבת פרוורים בטוקיו, ושוב אין לנו מושג איך כבר הגיע יום חמישי כי הרגע היה מוצאי שבת. ואז, כשייגמר לכם האוויר, עוד איזה שלושה-ארבעה ימים של שגרה צפופה, שמעומקיה הדורסניים לא תזכרו בכלל שלפני פחות משבועיים עשיתם סלפי עקום במגדל פיזה, מומלץ שתיזכרו במשפט הזה של מורן, "אי אפשר להכניס עד שלא מוציאים", ותסדירו לעצמכם את הנשימה. כי זה כל כך נכון. לא רק בבריכה: גם בחיים. אי אפשר לדחוס לעצמנו עוד ועוד משימות, ועוד ועוד יעדים, ועוד ועוד מחויבויות, ולחשוב שנצליח לעמוד בכל העומס הזה לאורך זמן. אי אפשר לקחת עוד נשימה ועוד נשימה ועוד נשימה בלי לשחרר, בלי לוותר על האוויר שכבר הכנסנו כדי לאפשר לחמצן חדש להיכנס לריאות ולמחזור הדם.
"כי כשאת עושה את זה, ומחזיקה את כל האוויר בלי לשחרר, את בעצם משבשת את המערכת התקינה של הנשימה, דבר שגורם לבזבוז אנרגיה. ובסופו של דבר, את פשוט מתעייפת מהר יותר ולכן מתקשה להמשיך בשחייה", מסבירה לי מורן, והפתרון, היא אומרת, זה "לשמור על קצב נשימה אחיד ומסודר".
עוד לא ממש הצלחתי לעשות את זה בבריכה, וכשאני בוחנת את עצמי, גם לא בחיים. קצב אחיד ומסודר הוא לא בדיוק כוס הכלור שלי, ובאמת יהיה מסקרן לנסות את ההמלצה של מורן בשתי הזירות ולראות איך האופן שבו אני מנהלת את המשאבים הקריטיים של הקיום שלנו – חמצן וזמן – משפיע לא רק על היעילות ועל יכולת ההתקדמות שלי, אלא גם על הרווחה הנפשית והגופנית שאזכה לה גם במים וגם מחוצה להם. "כי את נלחמת במים, אבל אני באה לנוח על המים. את דרוכה – אני רפויה, את מוציאה את הראש כאילו את צריכה לכוון לאיזו מטרה – אני מוציאה את הראש בתנועה אחידה ופשוט ממלאת את המקום שיש לי בריאות באוויר טרי", מדגימה מורן שחייה של בת ים ענוגה.
"ויש עוד עניין", היא מעדכנת אותי. "כשאת מחזיקה את האוויר בחזה ולא משחררת, השרירים מכווצים, והרי כבר למדנו שמה שמכווץ – שוקע, ואילו מה שרפוי – צף ומתקדם בקלות".
אז אם יש לכם דיבור עם עצמכם לגבי ההתנהלות שאתם רוצים לאמץ בשגרה שתעטוף אותנו מעכשיו ועד חגי האביב – אולי משהו מההמלצות של מורן יכול לעבוד גם עבורכם. הרי כבר מזמן אמרתי שהיא גם מדריכה לחיים. ואם אתם לא בטוחים שתצליחו לשמור על קצב אחיד ועל נשימות סדירות בעיתות של לחץ וסטרס על המסלול המהיר, אז לפחות תדעו שיש לנשימה במהלך השחייה עוד יתרון שאני לפחות לא חשבתי עליו, והוא קשור דווקא לשרירי הפנים: מתברר שבמהלך הוצאת האוויר במים נאלצים השרירים, לנוכח התנגדות המים, לקבל לתוכם את בועות האוויר, מה שגורם להתחזקות הטבעית שלהם ומעכב את רפיונם. במילים אחרות: ביוטי סליפ, גרסת המים.
ואיך ווינסטון צ'רצ'יל קשור ללימודי השחייה של ענת לב אדלר? הקליקו על התמונה:
