הקיבוצניקית החילונית רוצה לגרום לצעירים היפסטרים להתאהב בתנ"ך

ד"ר ליאורה רביד היא בת קיבוץ חילונית למהדרין שגדלה על ערכיה של תנועת העבודה ועל סוציאליזם – אבל היא גם היסטוריונית שמקדישה את חייה לחקר התנ"ך. ד"ר רביד מאוהבת עד מעל לראשה בספר הספרים: היא מרצה עליו בכל הארץ, מפרסמת ספרים, וכיום מפעילה את "הפודקאסט של התנ"ך", שאותו הקימה כדי שחילונים נוספים, כמוה – בעיקר צעירים והיפסטרים שזוכרים לרעה את שיעורי התנ"ך בבית הספר – יידעו עד כמה הטקסט הזה חשוב ונפלא.

עוד בערוץ אנשים:

• מחשבים מסלול מחדש: אנשים שעשו שינוי לא לרגל השנה החדשה
• שלומית בונה סוכה? ממש לא: הסיפור שמאחורי השיר המפורסם
• הבא בתור הוא "סוס מביט": הרכב רוק בועט עם רוב נשי מוחץ
  

"כשלא יודעים ללמד תנ"ך בבתי ספר, וכשכל מיני רבנים משתמשים בו לצורך סחטנות פוליטית, אנשים הופכים לשונאי תנ"ך", היא מסבירה. "אבל צריך לזכור שמדובר ביצירה הכי מפוארת והכי נחקרת בעולם. גם אם חלק מהסיפורים שכלולים בה מופרכים לגמרי, תמיד יש סיבה היסטורית לכך שהם נכנסו אליה, והם מלמדים אותנו על העם שלנו ועל דרכי האמונה".

הכירו את ד"ר רביד:

כשאמא מפנה לך גב

ד"ר רביד, אם לשניים וסבתא לשתיים, היא ילידת קיבוץ אפיקים, שממנו יש לה זיכרונות קשים: אמה, לדבריה, סירבה לגדל אותה ומעולם לא ביטאה חום ואהבה כלפיה, ואילו אביה נפצע קשה במלחמת השחרור, סבל מנכות ולאחר מכן התאבד. כשכל הילדים הלכו לבית ההורים אחר הצהריים, היא נשארה בודדה. "לא היה טעם ללכת אל האישה הזאת", אומרת רביד על אמה. "כשהיא נכנסה להיריון איתי, הקיבוץ סירב לממן לה הפלה, כך שמבחינתה הייתי הילדה של הקיבוץ, לא שלה. אם הייתי רצה אליה לחיבוק, היא הייתה מפנה לי את הגב, לא מדברת איתי. ילד קטן לא יכול לעכל כזאת שנאה".

גם בבגרותה לא תמיד ידעה נחת: באוניברסיטת בר אילן, למשל, שם עשתה שלושה תארים בתנ"ך, לא עשו לה חיים קלים. "בתקופה ההיא הדברים שם התנהלו לפי גודל הכיפה או הפאה", היא טוענת. "אני סיימתי תואר שני בהצטיינות, וכבר היו לי מאמרים שהתפרסמו, אבל לא נתנו לי מלגות, למעט פעם אחת, כשהייתה התערבות מצד דיקאן של פקולטה אחרת. את הדוקטורט שלי התחלתי כבר אחרי התואר הראשון, עם פרופסור מהארוורד שהעביר בבר אילן סמינרים. הוא כתב עליי חוות דעת מדהימה, אבל כשביקשתי ללמד בבר אילן, אמרו לי לא. עברתי ללמד במכללת אריאל, ומאוד נהניתי שם".

לפני עשר שנים הוציאה את הספר "התנ"ך היה באמת" (ידיעות ספרים), פרי מחקר עצמאי שביצעה. "רבים טוענים שסיפורי המשפחה בתנ"ך הם מיתוס. אני בדקתי את ההיתכנות ההיסטורית והפיזית שלהם, וגיליתי שחלקים גדולים עוברים את המבחן. למשל, המסע של אברהם ושרה מחרן לארץ כנען: מדדתי את המרחק בין התחנות, חישבתי כמה זמן לוקח לעבור מרחקים כאלה עם עיזים, בדקתי את הקצב של העיזים עם בדואים והגעתי למסקנה שהם הלכו כ-20 שנה". ומה לגבי כניסתה של שרה להיריון בגיל מבוגר? "המנהג אז היה לחתן ילדות כשהן בנות 11", אומרת רביד, "אז יכול להיות שגם שרה נישאה לאברהם בגיל צעיר, אבל לא קיבלה מחזור בגלל התנאים הקשים של המסע, ורק כשהוא נגמר, היא נכנסה להיריון. את זה בדקתי עם רופאת ספורט".

ד"ר רביד עם שרון אלכסנדר. "זיווג קולי וחברי מושלם"

לתחום הפודקאסטים הגיעה במקרה. "לא הייתי פעילה ברשתות החברתיות", אומר ד"ר רביד. "עסקתי במחקר ובכתיבה ולא הרגשתי שאני צריכה פייסבוק או אינסטגרם. יום אחד ראיתי בטלוויזיה אייטם על התופעה שנקראת פודקאסט ועל החלוץ בתחום בארץ, רן לוי. פניתי אליו, הוא הזמין אותי לתוכנית שלו, וככה זה התחיל. מאז החיים שלי התהפכו. פתאום הגעתי לצעירים שמעולם לא חשבתי שיאזינו לי. הרי מי מקשיב לפודקאסטים? הייטקיסטים בני 45-35, שמתוכם כ-90 אחוז גברים, ודווקא הם הפכו להיות הקהל שלי. גם התחלתי להיות פעילה בפייסבוק, שבזכותו יש לי קשר בלתי אמצעי עם המאזינים שלי. גיליתי שיש צמא מטורף לסיפור שלנו: לא למה שמסופר בבתי ספר ובישיבות בשטיפת מוח, אלא לסיפורים המדהימים באמת של העם שלנו, של התרבות והעבר שלנו".

רביד מסבירה שכשהיא מספרת סיפור כלשהו בפודקאסט, היא נותנת את הרקע ואת ההקשר ההיסטורי גם אם הוא מופרך לגמרי. "למשל, סיפור הבריאה: כמה דאחקות עשו עליו - אבל הוא המפץ הגדול. על הבסיס שלו נולד הרעיון הסוציאלי של יום חופש, ונולדו עוד רעיונות עם משמעות חברתית ולא דתית, כמו שנת שמיטה ומחיקה חובות".

ואיך את מנמקת את הדרת הנשים?

"זה בכלל לא בא מהתנ"ך", היא נזעקת. "הרעיונות הנוראיים האלה, שעליהם נשען כיום הממסד האורתודוכסי, מקורם בספרים החיצוניים – המשנה והתלמוד. האמונה בגן עדן של מעלה, במלאכים, בשדים ובדיבוקים – הכל בא מהאסופה הזאת שנותנת יהדות אחרת לגמרי מזו של התנ"ך. בתנ"ך יש שירת נשים, ואין אפליה. הכל התחיל מרבנים כמו רבי עקיבא: הוא היה רב גדול, אבל תמך במרד בר כוכבא, שהסתיים בשואה לאומית עם כ-600 אלף הרוגים. ומי אשם? הש.ג. הלכו אחורה, לסיפור גן העדן, לחטא הראשון, והחליטו שהאישה מזוהה עם השטן ואשמה בכל. אם בשיר השירים כתוב: 'קולך ערב', פתאום הפכו את זה ל'כולך ערווה'. יש במשנה ובתלמוד מדרשים מפלצתיים בגנות האישה".

אבל מה זה חשוב איפה זה כתוב?

"לאדם מאמין זה באמת לא משנה איפה כתובים הדברים, אבל לנו, כחילונים, זה חשוב. אנחנו שומעים פרשנות עקומה של רבנים קיצונים שגורמים לנו להבין שהם מצטטים מהתנ"ך בעוד שזה ממש לא משם. הם גורמים לדמוניזציה ולשנאה של הטקסט המקראי. לי יש את הידע בתחום, כך שאני יכולה לתת תשובה מוסמכת לאותם רבנים. זאת השליחות שלי".

עם ספרה "התנ"ך שהיה באמת". "אני יכולה לתת תשובה מוסמכת לרבנים"

מחקתי את העולם הזה

כיום כבר יש מאחוריה עשרות פודקאסטים שאותם הקליטה באולפן קטן בביתה שבהרצליה יחד עם השחקן שרון אלכסנדר, המגיש אותם יחד איתה. "שרון שמע פודקאסט שלי, ובאמצע הלילה כתב לי הודעה: 'החזרת לי את היהדות ואת האהבה לתנ"ך'. מאז אנחנו עושים את זה יחד: אני היסטוריונית ויודעת לכתוב, והוא פיקח כמו שד ואישיות סוערת ושנונה. אני נותנת את החלקים האינפורמטיביים, הוא את הדרמטיים, ויש בינינו זיווג קולי וחברי מושלם".

לדבריה, קטעים רבים מהפודקאסטים שלה כבר מושמעים בהרצאות ובסמינרים. כל מי שמבקש להשתמש בהם, נענה בחיוב. "הפודקאסטים תמיד יהיו רלוונטיים, כי התנ"ך תמיד נמצא על המדף", היא אומרת. "מבחינתי הם גם מתנות שאני משאירה לנכדות שלי. כשאני אהיה למטה, הן ישמעו את הקול שלי מספר את הסיפור הכי חשוב שאי פעם נכתב. אני סבתא מסורה. בניתי לי משפחה נהדרת עם עוגנים חזקים".

יש בך עדיין כעסים על הילדות הקשה בקיבוץ?

"לקיבוץ עצמו אין לי שום טענה, כי לא קיבלתי פחות מאחרים. הרי לאף אחד לא היו מערכות תמיכה. בסך הכל, מחקתי מזיכרוני את העולם הזה. כן, היה לי רע, אבל כל אדם יכול להחליט לאן הוא לוקח את חייו. הוא יכול להישאר תקוע בחוויות האלה, או להמשיך הלאה עם הכוח שלו. כשנולדו ילדיי, נשבעתי לילה-לילה שלעולם לא יהיה מצב שילד שלי ילך לישון בכעס, בלי חיבוק, וזה באמת לא קרה".

המוזיקאי דניאל זמיר הגיע ליהדות אחרי שעבר בבודהיזם. הקליקו על התמונה:

למקבץ הכתבות "מי שמאמין לא מפחד להשתנות" - הקליקו על התמונה (צילום: עטא עוויסאת)