"רגע, למה בכלל קוראים ללהקה 'סוס מביט'?" אני שואל לקראת סוף הראיון ולוקח לגימה מבקבוק סיידר תפוחים, בלי לדעת שכשאשמע את התשובה, אשתנק מעט עם הנוזל בפה – וזה הזמן להרחיק ילדים רכים מהמסך.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- הימים הנוראים של לאונרד כהן: דיכאון, מלחמה, מחלה ונפילה
"'Suce Ma Bite' זה 'מצוץ לי את הזין' בצרפתית", מבהירה בשמחה חברת הלהקה זוהר גינזבורג (35, גיטרה חשמלית, שירה וכתיבה). "יום אחד הלכתי בברלין עם שני חברים, מוזיקאים ישראלים", מוסיפה דני עבר-הדני (29, בס, שירה וכתיבה). "אחד מהם צעק לחברה שלו שעמדה שם ברחוב: 'קוקסינל!' והיא ענתה לו בתגובה: 'סוס מביט!' כששאלתי אותו מה לעזאזל היה הדו-שיח הזה, הוא הסביר לי, צחקנו, ואמרתי לו שיום אחד תהיה לי להקה וכך אקרא לה. ב-2014 הייתה להקה בשם 'המפשעות' שהוציאה שיר באותו שם, וחבר שידע על כוונותיי שלח לי אותו וסימס: 'שיט, הם עלו לך על השם'. פיתחתי חרדה שמישהו עלול להקים להקה בשם הזה לפניי, והנה, אנחנו כאן".
ממש פואטי.
"כן. וזה התחבר לגישה ההומוריסטית הכללית שלנו".
הכירו אותם:
הרגשנו שאנחנו מרדניות
הגישה ההומוריסטית שלהם כוללת שירים על נושאים כמו הבית של דני עבר-הדני בתל אביב, משפטים שנחקקו בזיכרונן של חברות הלהקה, כמו: "לא ממתכת, אבל אני חזקה" ("משפט שאמר לי פעם המוזיקאי אדם שפלן על גיטרה שהציג לי, ואימצתי אותו מעבר לכך", מסבירה עבר-הדני), ואנקדוטות רומנטיות על עצמים מונומנטליים כמו "ספסל הפרידות", שכבר ברור לכם למה הוא משמש. יש להם גם שיר שלם שבו חוזרות שוב ושוב השורות "אני לא רגועה/ זה לא פייר" – ללא ספק, תמה שאפשר להזדהות עימה.
ההרכב הוקם בראשית 2018, וההופעה הראשונה שלו התקיימה במרס אותה שנה. הכל החל כשעבר-הדני שהתה בחדר עישון בנמל תעופה בשווייץ ושלחה הודעת טקסט לגינזבורג, שאותה הכירה דרך חברים מוזיקאים, ושבאותו זמן נעשתה שותפתה לדירה. "למה אין לנו להקה ביחד?" הבהב המסך בארץ הקודש, ומכאן התחילו הדברים להתגלגל. הן החלו לכתוב שירים בסלון, צירפו אליהן צלע נשית שלישית – רוני טל (28, שירה), שלמדה עם עבר-הדני בבית הספר היסודי – וגם צלע גברית, היחידה בלהקה: גדי פטר 34, תופים), שהכיר את גינזבורג כשהם ניגנו יחד בסיבוב הופעות של אסף אבידן, והכיר את עבר-הדני מסיבוב של רמי פורטיס. "רצינו שיהיו שלושה קולות נשיים בפרונט, בהשראת להקת המפשעות שעשתה את זה עם שלושה קולות גבריים", אומרת עבר-הדני. "היו אנשים ששמעו אותנו ואמרו שאנחנו נשמעות קצת כמו חתולה מייללת. היו גם מי שאמרו לנו שהזכרנו להם את המכשפות, שכבודן במקומן מונח. אבל היו הרבה להקות רוק נשי לאורך ההיסטוריה. הכיוון המוזיקלי שלנו הוא שילוב של גראז' וסרף".
ואתן גם מוחות.
"הרעיון הוא יותר שחרור, רצון לקחת דברים בקלות, פחות מחאה, למרות שכבר כילדות כולנו הרגשנו שאנחנו די מרדניות".
גינזבורג: " זו לא איזו מחאה פוליטית כמו של להקת פוסי ריוט. אנחנו גם לא מסתכלות על זה כעל רוק נשי בהכרח: זה יותר תיוג שהתקשורת אוהבת לעשות. פשוט, בא לנו ליצור אחת עם השנייה. כשאני עולה לבמה, אני מראה את עצמי ואת מי שאני, וזהו. אבל כן, כמובן שהעולם הזה עדיין פטריארכלי, ואני לא גדלתי על גיטריסטיות ישראליות. היו אולי אחת או שתיים, ורק בשלב מאוחר. אבל יש גם יותר רופאים ועורכי דין גברים".
פטר: "רוקנרול זו מוזיקה שהיא פורקן, והמטרה היא לבטא את עצמך וגם למחות. אבל אני חושב שבהקשר של המוזיקה שלנו, המילה 'יצריות' יותר מתאימה מהמילה 'מחאה'. הרעיון הוא לתת מקום לפורקן ולעשות מה שאנחנו אוהבים".
בהמשך דבריו הוא מזכיר את להקת הרוק האמריקאית הברידרז, שגם היא כוללת שלוש נשים וגבר. "זה לא כזה דרמטי", אומר פטר. "הרי לא מתייחסים אליהם כאל להקה של שלוש נשים וגבר; פשוט רואים בהם להקה שיש לה שירים יפים".
הקשיבו לגרסה של סוס מביט ל"מדור פיות" של פורטיס:
אולי זה יהיה להיט מטורף?
חברי הלהקה מקווים שיוכלו להתפרנס ממוזיקה, אבל הם מודעים למצב הנוכחי, שאינו קל למוזיקאים. "יש חוסר פתיחות מסוים של תחנות הרדיו לדברים שהם לא נעימים לאוזן כביכול", אומרת גינזבורג, "אבל עוד לא הוצאנו סינגל ראשון באופן רשמי, אז אנחנו עוד לא יודעים איך זה יתקבל. אולי זה יהיה להיט מטורף?"
פטר: "ואם לא, מי צריך אותם? את היצירה עושים פשוט כדי ליצור, ואם זה יתפוס, זה יתפוס. לעשות את מה שכיף לך ומדליק אותך, זה המקסימום שלך".
עבר-הדני: "אבל חד-משמעית, אין כמעט אמן בארץ שמתפרנס רק מזה. כל מוזיקאי עושה מלא דברים אחרים כדי להתפרנס, וככה זה גם אצלנו: מנגנים אצל אחרים, מלמדים מוזיקה; רוני היא גם מורה ליוגה בכלל. אנחנו מוציאים אלבום שיכלול שמונה שירים שהוקלט בלייב, אחרי שאכלנו יחד, ישנו יחד ושרנו יחד, ויש הרבה הוצאות".
יש הטוענים שהעיסוק באמנות היום הוא פריווילגיה השמורה לעשירים.
גינזבורג: "אני ממש לא מסכימה עם הקביעה הזו. אם יש לך כסף, זה יכול לעזור – גם לבאך היה פטרון – אבל זה יעבוד רק אם יש לך מוצר טוב ביד, ואם אתה עובד קשה".
עבר-הדני: "זה אולי עוזר לעשות קיצורי דרך לאנשים כמו ניקול ראידמן, כמו שריאליטי עוזר לקבל חשיפה בן-לילה, אבל אחר כך נגמרת התוכנית, ועדיין צריך לעבוד קשה על תוכן".
פטר: "צריך לשחרר את הציפייה להרוויח מהדבר הזה שנקרא מוזיקה. צריך להכות בברזל בין אם הוא חם ובין אם לא. בסוף השאלה שתקבע זה אם נגעת לאנשים בלב, לא כמה כסף שמו על הקידום".
עבר-הדני: "התארחתי פעם בהופעה אצל מיקי שביב. בחזרות הוא אמר לי: 'צריך לתת לאנשים בראש, ולתת להם עוד פעם בראש. בסוף הם ישימו לב'".
תנו לעשות רוקנרול
סוס מביט יהיו בין משתתפי פסטיבל אינדינגב, שיתקיים בין 24 ל-26 באוקטובר במצפה גבולות שבנגב המערבי ויארח השנה גם להקות בינלאומיות והקרנות סרטים. בעבר כבר עלתה הלהקה על במה במספר הזדמנויות, כולל בפסטיבל מטאור השאפתני, שהסתיים בקריסה כלכלית של מפיקיו בעקבות כשלים בארגון וביטולים בלתי צפויים של מספר הרכבים בינלאומיים. "סבלתי שם מאוד", חולקת עבר-הדני. "היו לי שם שתי הופעות, והייתי צריכה לישון שם. מצד שני, היה כיף לנגן על במה גדולה בפסטיבל, וחשוב שיש פסטיבלים שהם לא רק מיינסטרים".
מוסיפה גינזבורג: "יש משהו חזק מאוד בלעלות ולנגן עם להקה מאוד גדולה, ואז לבוא לגלגל לעצמך את הכבלים על במה קטנה. אני מנגנת שנים עם משינה ושואבת מהם השראה, אבל לפעמים זה מבלבל להיות על במות ענק לצד אמן גדול, ולכן כיף שיש אירועים כמו אינדינגב. אני גם מקווה שלמארגנים יהיה קל עם האישורים מהרשויות. המשטרה עשתה לאחרונה חיים קשים להרבה מאוד מארגנים של פסטיבלים עצמאיים כמו דוף ומידברן, שבוטלו בטענה של חשש לשימוש בסמים. אני פונה למשטרה בתור מוזיקאית שמופיעה בפסטיבל ומבקשת שייתנו לנו לעשות רוקנרול, יפסיקו לבטל פסטיבלים, יאפשרו לאנשים לעשות פאן ולהתפרק ויקלו עלינו לעשות מוזיקה. סמים יש בתל אביב, בחיפה וברחובות. זה שהמדינה הזו מפוצצת בסמים, זה לא אשמת הפסטיבלים. יש לי גם תחושה שמבטלים דווקא פסטיבלים שאין מאחוריהם ספונסר גדול, כי זה אנשים עצמאיים, וזה קל יותר, אז חלאס".
הוא התחיל בהופעות רחוב וזינק לבמות ענקיות בחו"ל. הקליקו על התמונה:
