האגדה מספרת שטום ג'ונס, שהרבה לבצע דואטים עם דאסטי ספרינגפילד, ניפץ פעם את החדר שלה כי חשד שהיא ניסתה לפתות את אחת מזמרות הליווי שלו. לאגדה לא נמצאה שום עדות תומכת, אבל ג'ונס עצמו התפייט שנים אחר כך על נפלאות הדואטים עם ספרינגפילד, שאכן היו מפגש נהדר בין שניים מהקולות הגדולים של בריטניה:
מבקרים ועיתונאי תרבות אוהבים להגדיר את ספרינגפילד כ"זמרת לבנה עם נשמה שחורה", האמא ההיסטורית של איימי וויינהאוס, אבל ספרינגפילד הייתה יותר, הרבה יותר: היא הייתה הדיווה האולטימטיבית, אייקון להט"בי שהקדים את זמנו, ומעל לכל זמרת מעמיקה ומגישת שירים נדירה:
היא נולדה ב-1939 במערב לונדון בשם מרי איזבל קתרין ברנדט א'ובריאן, בת למהגרים אירים, ואת הכינוי דאסטי קיבלה משום שנהגה לשחק כדורגל ולהתלכלך בבוץ ובאבק (Dust). עם זאת, היא התחנכה כנערה קתולית אצל נזירות – מתכון בדוק לחיים רצופי משברים ותמורות. השינוי המשמעותי שעברה הגיע בגיל 16, כשהיא החלה לשיר ולהופיע עם אחיה דיון. לאחר מכן השתתפה במספר הרכבים, שלישיות בעיקר, ואז עלתה על עקבים, צבעה את שיערה לבלונד פלטינה, התאפרה בכבדות ונהפכה לדאסטי ספרינגפילד. ב-1962 הופיעה בארצות הברית וספגה שם השפעות מהרכבים נשיים שונים, בהם הרונטס, השיפונס והקריסטלס, שחלקם נולדו בבית היוצר של המפיק פיל ספקטור, ואחרים בחברות התקליטים מוטאון וסטאקס. ספרינגפילד העריצה בעיקר את הזמרת מייביס סטייפלס וחלמה לשיר כמוה, אם כי החתומים מעלה חושבים שהיא הייתה טובה ממנה.
אלבום הבכורה שלה, "נערה ששמה דאסטי", ראה אור ב-1964, ומיד עם צאתו היא זכתה להצלחה כבירה בבריטניה ושלטה בצמרת המצעדים, שהיו אז חזות הכל. ספרינגפילד תויגה כזמרת נשמה, ובעיתונות הבריטית השוו אותה לאריתה פרנקלין, לגלדיס נייט ולדיון ווריק. מוקסמת מההצלחה, התחילה הכוכבת החדשה להשקיע בדימוי החיצוני והפגינה נשיות מופרזת שעד היום מעוררת עניין בקרב חוקרי תרבות קווירית. היא גם לא חששה להביע דעות פוליטיות, ובין השאר סירבה להופיע בדרום אפריקה בשל משטר האפרטהייד ששלט שם, ובכך עוררה את חמתם של מספר מבקרים שחששו ששלטונות דרום אפריקה יאסרו על כוכבים בריטים להופיע אצלם בגללה. ספרינגפילד גם שכללה להפליא את דימוי הדיווה ומתחה אותו עד הקצה: איחרה בקביעות – משום שהייתה צריכה לתחזק את ההופעה החיצונית, דבר שגזל ממנה שלוש שעות לפחות – הציקה לחברים ולקולגות, זרקה רהיטים לבריכה ואושפזה לפרקים בעקבות "התמוטטות עצבים קטטונית".
בסוף שנות ה-60 החליטה להגשים חלום ולהקליט בממפיס אלבום נשמה בהפקת ג'רי וקסלר, מגדולי המפיקים בז'אנר. היא העריצה את הזמרות השחורות ולא ידעה שההערצה הייתה הדדית, ושרבות מהאמניות הללו חשבו שהיא אחת הזמרות הגדולות בעולם. האלבום, "דאסטי בממפיס", לא היה סיפור הצלחה מיידי, אבל עם השנים נחשב לאחד מאלבומי המופת של כל הזמנים.
כשחזרה ללונדון, חוותה קשיים: היא נלחמה באהבתה לנשים, התמכרה לאלכוהול ונקלעה למערכות יחסים מיוסרות. על אף שהנטיות שלה היו ידועות, היא לא נתנה להן פומבי מחשש לאובדן פופולריות בקרב קהל שמרן. בשנות ה-70 עברה לגור בלוס אנג'לס, ובאמצע העשור הבא התחתנה עם בת זוגה, טדה בראצ'י. חייה בארצות הברית היו שונים מחיי הזוהר באנגליה: רוב הזמן היא הייתה חסרת עבודה, בקושי התפרנסה ונעה ממצב פסיכוטי אחד למשנהו. ב-1987 נהנתה מהצלחה רגעית בזכות חברי הפט שופ בויז, מעריצים מושבעים של אייקונים קוויריים, שהעלו אותה מתהום הנשייה ואירחו אותה בלהיט "מה עשיתי כדי לקבל את זה":
בינואר 1994, בתום הקלטת אלבום בנשוויל, טנסי, אובחן בגופה סרטן שד, והיא טופלה בכימותרפיה ובהקרנות שהביאו להפוגה במחלה הממארת. "אני זוכרת שבכיתי וחשבתי שאין לי זמן להיות חולה", סיפרה על אותה תקופה. ב-1995, כשהיא בריאה לכאורה, יצאה לקדם את האלבום החדש, שנקרא "אהבה טובה מאוד". באמצע 1998 אובחנה מחלת הסרטן בשנית; הפעם לא עזר הטיפול הרפואי האינטנסיבי, והיא הלכה לעולמה ב-2 במארס 1999, שישה שבועות לפני יום הולדתה ה-60. סוכנה, פול פן, מסר כי סיבת המוות הייתה סרטן השד. ממש לפני מותה קיבלה אות הוקרה מהמלכה, שהובא מארמון בקינגהאם לבית החולים בלונדון בשקית של חנות הכלבו היוקרתית פורטנום ומייסון. כשקלטה שאנשי הצוות הרפואי שמטפלים בה אינם מכירים את שיריה, הצטערה מאוד. באותם ימים הרבה לבקר אותה בבית החולים סיימון בל, מעריץ נלהב: הוא הביא עימו קלטות וידאו של הופעותיה בטלוויזיה בשנות ה-60, וכשהאחיות הצעירות צפו בהן והוקסמו, ספרינגפילד חייכה באושר. בל סיפר שרק בימיה האחרונים הבינה הזמרת עד כמה גדול וייחודי היה כישרונה.
לטקס האשכבה שלה הגיעו מעריצים רבים, ובהם אלביס קוסטלו, לולו והפט שופ בויז:
ימים אחדים לאחר מכן הונצחה ספרינגפילד בהיכל התהילה של הרוקנרול ביוזמת ידידה אלטון ג'ון, שתיאר אותה כ"זמרת הלבנה הגדולה ביותר שחיה אי פעם". בראיון האחרון שהעניקה אמרה ספרינגפילד שתשמח לחזור לאירלנד בסוף ימיה, ובקשתה התמלאה: טקס האשכבה נערך אמנם בכנסייה בכפר האנגלי הנלי, שבו היא גרה, אבל לאחר מכן גופתה נשרפה, לבקשתה, ואפרה פוזר על ידי אחיה טום בצוקי מוהר באירלנד, שאותם היא אהבה במיוחד.
איך הידרדר לו ריד לתהומות כאוטיות? הקליקו על התמונה:
