הדוגמנית ושחקנית רונית יודקביץ' החליפה נדרים בפעם השנייה בחייה, עם בן זוגה בארבע השנים האחרונות, אלי ברק, בחתונה במתחם הרצל 16 בתל אביב. בתפקיד מנהל הטקס: חברה הקרוב של הכלה, מפיק התצוגות מוטי רייפ.
עבור הכניסה לחופה בחרה יודקביץ' בחצאית מקסי עשויה רצועות משי שנתפרו בעבודת יד וחולצת משי סאטן בצבע שמפניה, ולמסיבה בהמשך הערב החליפה לחליפת מכנסיים אלגנטית שהורכבה מז'קט ומכנסיים בגזרה גבוהה ומתרחבת מעט מבד קרפ, מעל אותה חולצת סאטן מהמערכה הראשונה – כולם בעיצוב אליאן סטולרו, שעבורה משמשת יודקביץ' גם כפרזנטורית. תכשיטים השאילה מה.שטרן.
הבחירה במערכת לבוש מודולרית "לא כלתית" – וחליפה שנראית כאילו נשלפה מקליפ של להקת הבי ג'יז, נובעת מהעובדה כי מדובר בסיבוב שני עבור שני בני הזוג, וגם מסגנון הלבוש האלגנטי של הכלה, שהעדיפה לשמור על האופן שבו היא מתלבשת ביומיום ולאירועי שטיח אדום.
לפני 32 שנה, כשהיא בת 22 בלבד, עמדה יודקביץ', אוטוטו 54, מתחת לחופה במסעדת הקומקום בתל אביב, מול בן זוגה הראשון, יואב רן, לבושה שמלת צינור עשויה קטיפה בצבע שמנת עם גב חשוף בעיצוב דוד אלבו. "היינו אז ילדים. זה היה אחר לגמרי", היא מספרת השבוע, ימים ספורים לפני החתונה השנייה, בצילומים מיוחדים ל-Xnet שבהם היא מציגה את כל מערכות הלבוש לחתונה. "העיצוב הפעם היה בהחלטה משותפת עם אליאן. אנחנו מכירות עוד מתקופת הלימודים שלה בשנקר, אנחנו בנות אותו גיל, והחיבור מחדש הוביל לגילוי של תפירה עילית שכבר לא מוצאים היום".
היתה מחשבה לצאת מאזור הנוחות ולהפגיז בשמלה עם שובל?
"סורי, לא".
היום טרנדי גם ללבוש שמלות עם שסע עמוק, שנראה כאילו הוא מגיע עד השחלות. שקלת את הסגנון?
"גם לא, באף גיל. את השחלות אני שומרת לעצמי", היא צוחקת. "בתוך התהליך אליאן הראתה לי כל מיני דברים, והבנתי שאני רוצה להרגיש בנוח בחתונה. להרגיש אני, ולהיות נכונה למקום ולמעמד. אנשים באים לחגוג איתנו אהבה".
למה החלטתם להתחתן?
"שאלתי הבוקר את אלי איך הגענו לזה, והחלטנו להתחתן כדי לשמח את המשפחה והחברים, ובעיקר את עצמנו. בגלל שאנחנו לא ילדים זו מסיבה אחרת. זאת לא חתונה מיוחצנת באולם אירועים. הכל ממומן על ידינו. זאת חתונה מתוך אהבה טהורה".
הרבה אנשים מתחתנים כדי להקים תא משפחתי, לעשות ילדים.
"זה כבר לא יקרה", היא צוחקת, "למרות שאלי היה במסיבת רווקים עם חברים בשבוע שעבר, והוא התבדח איתם שהוא חייב לחזור לתל אביב כי רונית מבייצת".
את ברק, 64, לשעבר ראש החטיבה היהודית בשב"כ, הכירה לפני ארבע שנים. השניים מתגוררים יחד בדירת גג בצהלה עם עדי, בנה הצעיר של יודקביץ' ממערכת יחסים שניהלה עם איש העסקים יאיר ברזילי. שני בניה הגדולים, שי ורוי, מהזוגיות הארוכה עם הברזילאי פרננדו בנדרס, כבר עזבו את הבית ומתגוררים בסמוך. לברק שני ילדים וארבעה נכדים.
"אני לא סבתא חורגת, אני סבתא חורקת, בגלל המפרק החורק שלי", היא צוחקת על התאונה הקשה שעברה לפני מספר שנים ובה שברה את מפרק הירך. "האם אני מוכנה כבר לתפקיד הסבתא? בוודאי. אתה לא מבין כמה אהבה יוצאת ממני לקטנטנים האלה. הם באים לכמה שעות והולכים, אז זה נחמד. אני תמיד גם מציקה לרוי, שהוא בן 22 אבל עם חברה כבר חמש שנים. אני מוכנה, הוא עוד אומר שאני יכולה לחכות, אז אני מחכה".
על הזוגיות עם ברק יש לה רק מילים טובות לומר, והן מגיעות עם תובנות של העשור השישי לחיים וזיכרונות ממערכות יחסים זוגיות שלא צלחו בעבר. "זו החתונה האחרונה שלי, לא תהיה חתונה שלישית", היא אומרת, "אני אוהבת, אוהבים אותי. לא סתם אומרים שצריך להגיע לזוגיות טובה עם ניסיון חיים ושהסל על הכתפיים מלא. אלי חבר. הוא מכנה את עצמו חברה, אבל הוא חבר. בעבר היו לי מערכות יחסים שהתחילו עם הרבה סימני שאלה ונגמרו תמיד בטוב, אבל משהו היה חסר שם. עם אלי, על אף הבעיות, אנחנו מדברים ופותחים את הכל, מסתכלים אחד לשנייה בעיניים. אלה לא קלישאות – זה באמת. מרגיש לי שכל החיים עטיתי מסכה, ועכשיו כבר לא".
איך את מסבירה את זה?
"כל החיים הייתי עם מסכות, אולי כי התחלתי לדגמן בגיל 13 וחצי, וכנערה צעירה פיתחתי עור מחוספס, עור שני. המסכה הזו הגנה עליי כל השנים, כמו לא להיות במקומות שלא טובים לילדה צעירה. פחדתי להיות במקום שאני לא בטוחה בו, כמו סתם לשתות כוס יין מאחורי הקלעים או ללכת למסיבה אחרי תצוגה. חוסר הביטחון הזה גרם לי להיות באור הזרקורים, אבל מצד שני גם לשמור על עצמי תמימה. אני סך הכל ילדה טובה פתח תקווה".
זה לא הכיסוי היחיד שהסרת בשנה האחרונה. חשפת את מחלת העור ויטיליגו שממנה את סובלת .
"ויטיליגו היא מחלה גנטית במשפחה: בת אחותי ודודה שלי סובלות ממנה, ובני רוי סובל מאלופציה אראטה, מחלה אוטואימונית שגורמת לנשירת שיער בכל הגוף. אני מאמינה שהוויטיליגו פרץ בגלל האופי הפרפקציוניסטי שלי, הרצון להיות במיטבי כל היום, שפגע בסוף בנשמה. אני חיה בשלום עם עצמי, בטח היום, אבל במהלך השנים עברתי זוגיות קשה, טיפולי הפריה ארוכים, וכל הדברים שסדקו את דמות הזכוכית שלי, זו שתמיד 'ממושמעת', ודאי לקחו משהו מהנשמה.
"המתחים שחייתי בהם, כמו גם המחלה של רוי, כנראה גרמו להתפרצות של הוויטיליגו. אצרתי בתוכי המון רגשות, וגם היתה לי פציעה קשה – אז החיים נתנו לי המון מכות, ובני זוג שלא היטיבו איתי, אבל איך אחותי הגדולה נאוה אמרה לי השבוע: 'אם הייתי צריכה לעבור את מה שעברת, כבר הייתי בבית משוגעים'. כאילו אלוהים יודע למי לתת את המתנות האלה במירכאות. היום אין מאושרת ממני. אני מסתכלת אחורה ורואה שעשיתי עם עצמי משהו, ואני מאושרת מזה. אני מרגישה היום סוג של שליחות. אם זה כבר קרה לי, אז למנף את זה. אני מדברת על המחלה בכל מדיה אפשרית, עונה להודעות ברשתות החברתיות ומייעצת בקבוצת פייסבוק של ויטיליגו ישראל. זה מה שיש, אין לזה תרופה. אז אני אומרת, צריך ללמוד לחיות עם זה".
אלי, בעלך, שימש כראש החטיבה היהודית בשב"כ, תפקיד שעלה לאחרונה לכותרות בזכות דמותו של סימון (שלומי אלקבץ) בסדרה "הנערים". עד כמה אלי דומה לדימוי שעולה מתוך הסדרה, של גבר שקט, שקול, זה שלא מביע רגשות?
"צפיתי רק בפרק אחד של 'הנערים' ואני בטוחה שנראה יחד את הסדרה. אלי מנוגד לתדמית הזו. הוא גבר אוהב שגם אוהב להראות את זה; יכול לבכות ולהתרגש בקולנוע, בעוד אני נשארת עם פני פוקר קשוחים. אבל אני מתה על זה. אני רואה איזה איש משפחה וסבא מקסים הוא. יש לו חוכמת חיים וניסיון, שזה כיף, ואני לומדת ממנו המון, גם עם הילדים שלי, כי גידלתי אותם לבד. לא משנה באיזו זוגיות הייתי – תמיד הייתי לבד. מזל כזה. הוא נכנס לחיי ונתן לי כלים שעזרו לי. פתאום באמצע החיים".
ומה גילינו על נטלי עטיה בלי איפור מול המראה?
