נטלי עטיה, איך הכל התחיל?
"גדלתי בשכונת פרדס כץ בבני ברק, וכל המטרה של אמא שלי היתה להוציא אותנו משם. רקדתי בלט בבת דור מגיל 15-6, ואז היו בחינות למגמות בתיכון תלמה ילין. אמא רצתה שאלך למחול, ואני רציתי לתיאטרון. למזלי, האודישן של מגמת התיאטרון היה קודם, וברגע שעברתי אותו הודעתי לאמא שלי שאני לא הולכת למחול. יום אחד לפני כיתה י', סוכנת דוגמניות משווייץ ראתה אותי בנווה צדק. למחרת, הגעתי עם אמא לפגישה איתה במלון הילטון. בחופש הגדול כבר התחלתי לדגמן בציריך. במקביל, הצטרפתי בארץ לסוכנות של שרית דמיר. בתלמה ילין מאוד לא אהבו את זה. בכל חופשה הייתי נוסעת למילאנו, פריז, גרמניה. הגרמנים מאוד אהבו אותי. הצטלמתי שם בעיקר לקטלוגים של טריומף. טיילתי איתם בכל העולם בריזורטים הכי מדהימים".
והפריצה הגדולה התרחשה לאחר צילום העירום הנודע על הכורסה?
"אפשר להגיד שכן. התחלתי לעבוד מגיל 16 ופרצתי בגיל 18, אבל הפריצה הגדולה באמת קרתה בגיל 21, אחרי צילום העירום על הכורסה של רון קדמי. רגע אחר כך הכרתי את עובד מחפוד, זיכרונו לברכה, סוכן שאף אחד לא הכיר. הוא הגיע מנתניה והיה חדור מטרה, כמו דני הוליווד. אמרתי לו כן ואז היה ב-ו-ם".
מעט מאוד דוגמניות ישראליות הצטלמו קודם, וגם אחר כך, בעירום.
"נכון, אבל לי זה היה הכי טבעי. עבדתי באירופה ואנחנו מדברים על שנות ה-90, התקופה של לינדה אוונג'ליסטה, כריסטי טרלינגטון וקייט מוס. כולן הצטלמו בעירום וזה נראה לי הכי טבעי. לא ראיתי בעירום פורנו. זה גם לא הגיע ממקום פרובוקטיבי. זה היה חלום של רון ושלי, לעשות משהו כזה ביחד. היה לנו ניסיון קודם בקטלוג של שוקי זיקרי, כשהייתי צעירה יותר – אבל הסוכנת שלי שרית אסרה לפרסם את התמונה, כי הייתי נערה. אז אמרנו שכשאהיה 'מותרת', נצלם שוב. הכל היה במקרה. רון רצה שנצלם על הרצפה ובמקרה היתה כורסה. הוא נתן לי כוס של משקה פרנו וצילמנו. הופתעתי מאוד מההדים שזה עורר. זה לא היה בתוכנית. הכל היה מאוד תמים. היום כשאני מסתכלת על זה, זה היה הכי ילדי. מי שהוציאה את זה החוצה היתה ציפורה מהרכילות. אחריי הצטלמו גם קרן מיכאלי ומלאני פרס. עשור אחר כך עשינו את זה עוד פעם, כי אמרנו שנשחזר את הצילום הזה בכל עשור. בפעם השנייה זה כבר היה נורא מתוכנן, עם סטיילינג, איפור, שיער ונחש, כדי לעזור לי להתמודד עם הפוביה שלי מנחשים. כבר לא היה לזה את אותו אפקט ואותה ראשוניות. אמרנו שנעשה כל עשור, אבל אחר כך לא היה לנו חשק יותר".
ובמקביל לדוגמנות, פיתחת קריירת משחק.
"הסרט הראשון שהשתתפתי בו היה כשעוד הייתי תלמידה בכיתה ט' בתלמה ילין. הייתי בתפקיד החברה של יאיר לפיד בסרט 'מעבר לים'. סתם אנקדוטה משעשעת. בגיל 18 כבר עשיתי את הפיצ'ר הראשון שלי, 'ב-72' לא היתה מלחמה'. הסרט הכי מקסים בעולם. אבל אז הרגשתי שאני רוצה עדיין למצות את הדוגמנות. נסעתי לפריז וחזרתי, זמן קצר לאחר מכן, עם הזנב בין הרגליים. חייתי בדירת דוגמניות ומצאו אצלי שוקולד פרה בחדר, קראו לי לשיחה והחלטתי לחזור לארץ. נסעתי לעבוד חצי שנה בקלאב מד באילת. הייתי בצוות הווי ובידור ומדריכת גלשני רוח. לא סיימתי י"ב. עשיתי אחר כך השלמות של בגרויות באנקורי. אחרי שהכרתי את עובד מחפוד, התחלתי לעשות הרבה פיצ'רים וטלוויזיה. קמפיינים ונטו משחק. בגיל 23 התחתנתי עם עגנון גרנות, אדריכל ואמן גאון שהיה מבוגר ממני ב-15 שנה. למזלי, הילדים קיבלו את הגנים שלו בתחום הזה, כי לי יש שתי ידיים שמאליות".
מה את עושה היום?
"קודם כל, סטודנטית לפסיכולוגיה ולמדעי המוח בבינתחומי שנה שלישית. אני 'פול טיים' שם. לפני שנתיים גם הקמתי אתר לייף סטייל בשם NAYA, שראשי התיבות שלו באנגלית הן אותיות השם שלי והמילים טבעית כמו שאת. הוא מכיל את כל מה שאני אוהבת: הורות, משפחה, זוגיות, סקס, תרבות, אוכל, ספורט אקסטרים ועוד. הראל שרון, חברי הטוב, הוא העורך הראשי. המשחק הפסיק לעניין אותי. אין מה לעשות, אנחנו כל הזמן משתנים. את ההחלטה ללמוד פסיכולוגיה קיבלתי שנה אחרי שהכרתי את מארק, בעלי השני. פסיכולוגיה תמיד עניינה אותי. כבר בכיתה ו', בחרתי לעשות עבודת סיכום על סינדרום ירושלים ועל אנשים לא יציבים שמגיעים לערים עתיקות וחווים משבר זהות. גם במשחק יש מהפסיכולוגיה - כל העניין של להכיר לעומק את הדמות. אז כן, רק בגיל 42, כשיכולתי לחשוב מה אני באמת רוצה ולא איך אני מביאה פרנסה לילדים שלי, מצאתי פשר אמיתי בחיים ומשמעות, ובגלל זה התחלתי ללמוד".
איך מתייחסים אלייך הסטודנטים הצעירים?
"אני מתה עליהם. אנחנו כיתה מאוד מיוחדת. אין תחרות, אחד עוזר לשני. לא משאירים פצועים בשטח. יש לי גם חברה טובה שגדולה ממני בעשור ולומדת איתי. הבאתי לבינתחומי גם רעיון למיזם מיוחד, שיאפשר לכל אדם לקבל טיפול פסיכולוגי בעלות סמלית. זה בהקמה עכשיו. זה האני מאמין שלי".
איזה עוד שינויים עוברים עלייך עכשיו?
"גם גירושים, גם מעבר דירה וגם שינוי קריירה. ביחד זה כמה ממדדי הסטרס הכי חזקים שאנשים עוברים. המטפל הכי טוב הוא אדם שבעצמו פצוע. הוא מבין את הכאב. עברתי בעצמי אפיזודות, חרדות ומה לא. כל בני האדם, גם אלה שמסתירים, עוברים אפיזודות – דיכאונות, חרדות ואפילו גלישות פסיכוטיות. אנחנו בני אדם. בגלל זה, כשזכיתי ב-2011 בפרס השחקנית בפסטיבל הבינלאומי לקולנוע בירושלים על התפקיד שלי ב'אודם', בחרתי גם לחשוף את התקיפה המינית שעברתי בגיל 15".
את עדיין מקבלת הצעות לקמפיינים?
"מציעים לי המון קמפיינים לבוטוקס, אבל זה לא האני מאמין שלי. לא אשקר את הציבור ולא את עצמי. אני מאמינה בפרו אייג'ינג ולא באנטי אייג'ינג – באיך לקבל בברכה את הגיל שלנו. התפישה שלי שונה: לא רק שאני לא מזריקה, אני גם רוצה לקדם את התפישה שבמקום להיאבק בצורה בלתי אפשרית ולנסות להחזיר את הגלגל לאחור, בואו נקבל את עצמנו כמו שאנחנו. הגלגל לא זז לאחור, כי אחרי כמה שנים כל המזריקות מתחילות להיראות כמו מייקל ג'קסון. אני מעדיפה לטפל בבעיה ולא בסימפטום. לכן, מגיל 29 אני בטיפול פסיכולוגי. כמו שיש נשים שעושות כושר, אני הולכת פעמיים בשבוע לפסיכולוג. אני רוצה לאהוב את האמת. אי אפשר לברוח ממנה. בגלל זה היה לי חשוב להשקיע בראש שלי ולא רק בחיצוניות כל היום, כי החיצוניות הזו משתנה. כמה אפשר 'מראה, מראה שעל הקיר'? מה זה משנה? קמטים יהיו לי והגוף כבר לא מה שהיה".
אולי קל להגיד את זה כשאת נטלי עטיה?
"נכון, למזלי קיבלתי מהוריי גנטיקת עור טובה בלי קמטים. יחד עם זאת, אני חושבת שהמאבק והסטרס מלהיראות כמו שפעם נראיתי ולקרוע את עצמי בחדרי כושר כל היום, יחד עם ההוצאות הכלכליות המתלוות לכך, הם בעצמם מקצרי חיים".
אז מה בכל זאת שגרת הטיפוח שלך?
"אני כן מקפידה ללכת לקוסמטיקאית טובה פעם בשלושה חודשים. אני הולכת לקרן ברטוב ומשתמשת רק במוצרים שלה. רק איתם הצלחתי לראות שינוי בעור. יש ימים שאני נותנת לעור חופש מקרמים, כדי שייצר לבד את מה שהוא זקוק לו. מחוץ לבית, אני תמיד עם קרם הגנה ומעט איפור. אוהבת תמיד לרכך את השפתיים עם קרם שמונה שעות של אליזבת ארדן. זה טיפ שלמדתי מדוגמנית שחורה יפהפייה באחד האודישנים הראשונים שלי בחו"ל. הוא היחיד שלא מייבש את השפתיים וגם משמש כקרם עזרה ראשונה לכוויות, שפשוף ולכל דבר. אני אוהבת למרוח מעט מאוד מייק-אפ של לנקום, או של מייק-אפ פוראבר, קצת קונסילר טוש אקלה של איב סן לורן ומעל גם קונסילר של בובי בראון, כדי להסתיר את הוורידים שמתחת לעיניים. ברונזר וסומק זה תמיד טוב ומוסיף חיים לפנים. התחזוקה הגבוהה שלי היא בשיניים. אני מאוד שומרת עליהן עם מברשת שיניים חשמלית. כל הזמן חושבת הלאה, מה אהיה כשאזדקן, כי כשאני רואה מבוגרים בלי שיניים מאוד כואב לי הלב".
מה לגבי הגוף?
"הפסקתי להשתמש בבושם רגיל ואני משתמשת בשמן של Nuxe במקום. יש לו ריח מאוד עדין ואני מורחת אותו גם על השיער".
איך את מטפלת בשיער?
"אני צובעת את השיער כל שבועיים וזה מנג'ס. יש לי המון שיער לבן. רציתי להפסיק לצבוע כמה פעמים, אבל לא נותנים לי. אולי בגיל 50 אפסיק לצבוע ואלך עם שיער לבן. יש ללוריאל ספריי מצוין לנשים עם שיער צבוע, שמוכרים רק במספרות. יש מותג שגיליתי בהודו, פורסט אסנשייל, שיש לו מוצרים מדהימים לשיער, לגוף ולפנים. הכל מאוד טבעי ועם ריחות של הודו. טיפ השיער שלי הוא לחפוף רק פעם בשבוע. אפשר לשטוף את השיער במים כל יום, אבל אין צורך לחפוף אותו עם שמפו הרבה".
ספרי על הרגלי הכושר והתזונה שלך.
"תמיד עשיתי רק דברים שאני אוהבת. לדעתי, שום מקום לא עושה גוף יפה כמו סטודיו C. וזה לא שהם משלמים לי – להפך, אני משלמת להם. אבל לא התאמנתי כבר שמונה חודשים. זה המון זמן. כולם אומרים לי שאני חייבת להתחיל ואני אומרת שלא צריך להיבהל. יש תקופות בחיים שאתה אומר – רגע, לאט, לא יקרה כלום. אנחנו שוכחים שיש לנו נשמה. יש לי גם קיאק במועדון בחוף הילטון שמחכה שאחזור אליו, כי לא חתרתי בו כבר שנתיים. אני מאמינה שבשבועיים הקרובים אחזור. יש לי עכשיו סטודיו C ממש מתחת לבית. לגבי תזונה, ב-2011 הפכתי לטבעונית וזה היה מדהים, גם לראש וגם לעור. מאוד עוזר עם דיכאונות, למרות שלא בדקתי את זה מדעית. אבל אחרי ארבע שנים התמתנתי לצמחונות. אני שותה הרבה מים מאז שהייתי ילדה. זה שומר לי על העור. לא יכולה להירדם בלילה, בלי בקבוק לידי. אבל שותה גם הרבה קפה, במיוחד בתקופת מבחנים".
איזו עצה היית נותנת לעצמך הצעירה?
"שתמשיכי כמו שאת, אני פה מחכה לך. אין משהו שהייתי חוזרת אחורה ומשנה, כי אי אפשר. זה היה מספיק בסדר גמור בשביל להתפתח ובטוב".
איפור לצילומי סטילס: נטע שרוני למאק | שיער: דקל בן ציון | סטיילינג: יסמין טוחן | בגדים: אוברול, איזבל מארה; ז'קט מחויט, סן לורן; שמלה מנומרת, נילי לוטן – כולם בפקטורי 54 | תכשיטים: פדני
ומה גילינו על אסתי גינזבורג בלי איפור מול המראה?
