בגיל 17, בילי אייליש כבר מכרה את נשמתה לשטן. במקרה הזה, בית האופנה הצרפתי לואי ויטון, שבחודשים האחרונים משתף איתה פעולה דרך בגדים ופריטים שנראים כאילו נתפרו לפי סגנונה האישי, כמו כיסויי ראש צבעוניים שמכסים חצי פנים בלוגו המותג. בחודש שעבר היא התייצבה בפסטיבל קואצ'לה במספר מערכות לבוש: על הבמה קיפצה והלהיבה את הקהל לבושה במכנסיים באורך 7/8 וסווטשירט תואם, כמה שעות קודם לכן צולמה נחה בלאונג' האמנים לבושה וסט כהה וכובע צבעוני, שניהם מעוטרי לוגו המונוגרמה של לואי ויטון, אותם לבשה מעל חולצת ניאון בגזרת אוברסייז ומכנסיים פרוותיים בצבע כחול.
אייליש, בתפקיד הילדה החדשה בשכונה, נבחרה להחדיר לבני הדור הצעיר את ערכי המותג שנולד לפני 165 שנה; זה שלמרות מתיחות הפנים שעבר אשתקד עם כניסתו של המנהל האמנותי לגברים וירג'יל אבלו, עדיין נתפש בענף האופנה כתחנת חובה לתיירים מאסיה (סין, בעיקר) ומעושרות שעבורן תיק של לואי ויטון הוא אביזר חובה – סמל סטטוס אותו הן נושאות בגאווה לעיני כול, כמו צליין הנושא צלב בוויה דולורוזה.
בחזרה לאייליש, מוצר הפופ הרותח היום בעולם המוזיקה, זו שהוכרזה ב-CNN כ"האמנית הראשונה שנולדה בשנות ה-2000 עם אלבום במקום ה-1" ובאינדפנדנט הבריטי כ"אישה צעירה עם שיער כחול והבעה של 'באד אס' בעיניים". אלבום הבכורה שלה, When We All Fall Asleep, Where Do We Go? שיצא בסוף מרץ, זוכה להצלחה ולביקורות חיוביות. הקליפ לשיר Bad Guy גרף תוך פחות מחודשיים למעלה מ-208 מיליון צפיות (14 מיליון צפיות ביממה הראשונה) ועמד במקום הראשון במצעדי ההשמעות של יוטיוב ואתר הסטרימינג ספוטיפיי. אם הילדים שלכם עדיין לא מזמזמים אחד מלהיטיה, ודאי שמעתם אותם בעצמכם, כמו You Should See Me In a Crown שליווה את הפרסומת של קסטרו בכיכובה של רותם סלע על גלגליות, ואת הפרומו לעונה השלישית של סדרת הטלוויזיה הישראלית "בתולות".
בילי אייליש, שזהו בעצם שמה הפרטי והאמצעי, נולדה וגדלה בלוס אנג'לס לזוג הורים מוזיקאים ושחקנים, ופועלת על קו התפר בין האמנותי למסחרי. מצד אחד, היא לוכדת ברשתה מתבגרות בנות 14 שמתרגשות מדימויים חתרניים לכאורה, כמו נחיל דמעות שחור היורד על פניה, כפי שניתן לראות בקליפ לשיר When The Party's Over, כשהן ממלמלות משפטים כמו I'll only hurt you if you let me; ומנגד זוכה לסופרלטיבים מאנשי מוזיקה מוערכים כמו תום יורק שצולם מאזין לה, וסולן להקת "פו פייטרס" דייב גרוהל, המתופף לשעבר של נירוונה, שסיפר בראיון כי "הבנות שלי באובססיה על בילי אייליש. החיבור שיש לה עם הקהל הוא אותו הדבר כמו מה שקרה לנירוונה ב-1991. אנשים אומרים 'הרוק מת?' ואני מסתכל על מישהי כמו בילי אייליש וחושב שהרוקנרול אפילו לא קרוב למוות".
בעוד במדורי המוזיקה מגדירים את אייליש בשמות מפוצצים כמו "מהפכנית" ו"תגלית" – בכל הקשור לסטייל מדובר במתבגרת צעירה שמתלבשת באופנת רחוב עכשווית, עם מותגים עצמאיים כמו SKOOT ו- Logo Windbreaker, שמוכרים עליוניות בגזרות בומבר רחבות במחירים שמגרדים את ה-600 דולר לחתיכה. לא בהכרח משהו שנגיש למעריציה הצעירים של הזמרת, אלא מוצרים שפונים לקהל של בני 25 ומעלה שמעוניינים לרכוש את רוח הנעורים הבועטת של אייליש, זו שמתהדרת גם בהדפסים מתיילדים של דמויות מצוירות ומנגה יפנית, כמו מערכת הלבוש בעיצוב slumpykev שלבשה בחודש מרץ לטקס פרסי המוזיקה של iHeart Radio. באתרים כמו Steal the Style, המפרקים את הופעותיהם של אמנים לפרטים עם מחיר ולינק לרכישה, ניתן לראות כי אייליש מערבבת בין גבוה לנמוך ובין זול ליקר, כמו שרשרת יהלומים עשויה זהב לבן 18 קראט במחיר 56 אלף דולר של בולגארי לצד כובע מצחייה של המותג Cross Colours LA שמחירו 37 דולר.
בתוך כך, בבחירותיה האופנתיות מייצרת אייליש נוכחות חדשה, הקוראת תיגר על האופן שבו זמרות אחרות בנות דורה, כמו אריאנה גרנדה וסלינה גומז, עיצבו את הפרסונה הבימתית והמוזיקלית שלהן. בעוד אלו מיישרות קו עם תכתיבים של עולם המוזיקה המסחרי ובוחרות להופיע בלבוש מינימלי מאוד המציג גוף רזה ומחוטב, מגמה שמתחזקת לנוכח תופעת הנערות הצעירות שמפרסמות באינסטגרם תמונות בהלבשה תחתונה ובבגדי ים גם בחורף – אייליש לא חושפת את גופה על הבמה. יתרה מזאת, היא בוחרת במכוון בבגדים המטשטשים את קווי המתאר של הגוף הנשי. כך היא מייצרת גוף נטול מגדר וגם, יש להודות על האמת, עם BMI תקין, המאותת למיליוני נערות ונערים ברחבי העולם כי סטייל אישי אינו בהכרח טמון ברזון או בהחצנת הנשיות, אלא ביכולת לטפח מראה אינדיבידואלי, שבוחר לא להתכופף כלפי המיינסטרים המוזיקלי. אם זה אינו מרד נעורים, אז מה כן?
ומה המיזם החדש שמשיקה מישל פייפר בגיל 60?
