"חינוך מיני", שעלתה החודש בנטפליקס, היא סדרת נעורים חצופה ושובת לב שמחזירה למסך את אחת השחקניות האהובות של שנות ה-90 – ג'יליאן אנדרסון. מי שהתפרסמה באותו עשור כסוכנת דנה סקאלי ב"תיקים באפלה", משחקת הפעם מטפלת מינית, אם לנער מתבגר שמשתמש בידע שצבר בבית כדי לטפל בבעיותיהם המיניות של חבריו מהתיכון - וכן, זה משעשע כמו שזה נשמע.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- אלמנתו של לוחם השלום נזכרת באיומים ובקללות וממשיכה לכתוב
הסדרה הזו מסמנת עבור אנדרסון קאמבק מרשים, ובתקשורת האמריקאית כבר חוגגים איתה. בין השאר, היא התראיינה לתוכנית "היום" של רשת אן-בי-סי ונשאלה שם מה אנשים צריכים לקחת מהסדרה, לדעתה. תשובתה הייתה: "עדיין יש סטיגמה בעייתית על משהו שכולנו עושים. כלומר, בני נוער עושים סקס. עשינו סבב ראיונות לעיתונות, והיו עיתונאים מפולין שאמרו לנו שבפולין אין בכלל שיעורי חינוך מיני, אז 'למעשה, אתם תהיו החינוך המיני שלנו'. לא מלחיץ בכלל! אבל אני חושבת שעצם העובדה שהסדרה הזו נמצאת במרחב הציבורי, מאפשרת דיון בדברים, בדברים מביכים, ברגשות ובתחושות".
אבל החינוך המיני הוא רק חלק מהקאמבק של אנדרסון: כנראה שהחבר'ה בענקית הסטרימינג היו מרוצים ממנה, שכן השבוע נודע שהיא נבחרה על ידם לשחק את ראש ממשלת בריטניה לשעבר מרגרט תאצ'ר בסדרה הפופולרית "הכתר". ואם זה לא מספיק, יש לה גם לוּק חדש, הכולל תספורת קצרה ומחמיאה ובלונד מתוחזק.
צפו בקדימון ל"חינוך מיני":
יחשבו שאני משוגעת
אנדרסון (50) נולדה בשיקגו, בת בכורה לאם שעבדה כאנליסטית בתחום המחשבים ולאב שהיה בעל חברה להפקות סרטים. זמן קצר לאחר לידתה עברה המשפחה לפורטו ריקו, ובהמשך ללונדון, שם היא גדלה עד גיל 11. אחר כך הם חזרו לארצות הברית, הפעם למישיגן, אבל שמרו על הדירה בלונדון והמשיכו לבלות בה מדי קיץ. המעבר לאמריקה והלעג שעורר המבטא הבריטי שלה הפכו את אנדרסון לנערה פרועה שהתנסתה בסמים, יצאה עם חבר מבוגר ממנה בהרבה ואימצה תדמית פאנקיסטית. בגיל 14 החלה טיפול פסיכולוגי (שאותו המשיכה לאורך שנים גם בבגרותה), ובגיל 18, זמן לא רב אחרי שחבריה מבית הספר הצביעו עליה כ"מי יש לה הכי הרבה סיכויים להיעצר", היא הגשימה את הנבואה ונעצרה על ידי המשטרה לאחר שפרצה לתיכון שלה בליל סיום הלימודים וחיבלה במנעולי הדלתות. אחרי התיכון החלה ללמוד אמנות ותיאטרון באוניברסיטה בשיקגו והתפרנסה מעבודה בבר. לאחר שהתפרסמה, הבר עשה לה מחווה וקרא לאחת הבירות על שמה.
ב-2002 היא חזרה ללונדון סופית, אחרי שקודם לכן חילקה את זמנה בין ארצות הברית ואנגליה. "שואלים אותי אם אני מרגישה יותר בריטית או יותר אמריקאית, ואני לא יודעת", סיפרה פעם. "אני מרגישה שלונדון היא הבית שלי, ואני מאוד שמחה על כך. אני אוהבת את העיר ומרגישה בה מאוד נוח, אבל מבחינת הזהות שלי אני עדיין מבולבלת". בראיון אחר אמרה: "בלונדון קל לי יותר להיות אני. אני יכולה ללבוש מה שבא לי, לא משנה כמה מגוחך זה נראה. אם אתלבש ככה באמריקה, יחשבו שאני משוגעת. בעיתונות הבריטית יש חלקים פולשניים מאוד, אבל כשתלך באנגליה לפרמיירה, אנשים ישאלו אותך אם זה בסדר לצלם אותך, וכשאתה אומר: 'זה מספיק' - הם יפסיקו. בארצות הברית אתה הולך למסעדה, ובחוץ אנשים מחכים לך עם תמונות שלך או עוקבים אחריך עם מצלמת וידאו".
כל זה קורה לה מאז אותו תפקיד בלתי נשכח ב"תיקים באפלה" וגם בזכות דמות הסוכנת סטלה גיבסון בסדרה "החטא הקדמון". הרזומה הקולנועי שלה כולל, בין השאר, את הסרט "המלך האחרון של סקוטלנד" (2006), ובין הצגות התיאטרון שבהן השתתפה, בולטות "בית הבובות" של איבסן ו"חשמלית ושמה תשוקה" מאת טנסי וויליאמס, הצגה שזיכתה אותה לפני ארבע שנים בפרס השחקנית הטובה ביותר מטעם העיתון הבריטי "איבנינג סטנדרד".
רק לא להיות נורמלית
חייה האישיים מורכבים ומגוונים לא פחות מהקריירה. בעלה הראשון, קלייד קלוץ, היה עוזר במאי ב"תיקים באפלה", והשניים נישאו בטקס בודהיסטי בהוואי ב-1994. באותה שנה נולדה בתם, פייפר מארו. כעבור שלוש שנים הם התגרשו, וב-2004 נישאה אנדרסון באי לאמו, ליד חופי קניה, לקולנוען התיעודי ג'וליאן אוזן. שנתיים לאחר מכן גם הנישואים האלה הסתיימו. באותה שנה החלה מערכת יחסים בת שש שנים עם איש עסקים בשם מארק גריפיתס, שאיתו הביאה לעולם שני בנים, אוסקר (13) ופליקס (11), ובשלוש השנים האחרונות היא בזוגיות עם התסריטאי הבריטי פיטר מורגן.
חוץ מאשר לאסוף תפקידים ובעלים, אנדרסון היא אספנית נלהבת של יצירות אמנות. את המשכורת הראשונה שלה מ"תיקים באפלה" בזבזה על ליתוגרפיה של האמן האנגלי דייוויד בלאקברן, ובאוסף שלה יש גם יצירות של דיאן ארבוס, סינדי שרמן ופרנצ'סקו קלמנטה. מעבר לכך, היא מגדירה את עצמה כ"מי שבנויה מעצמות פמיניסטיות"; כלומר, "כשאני שומעת או רואה שמישהו מגיב לנשים בצורה לא הולמת, יש לי מעט מאוד סבלנות". אנדרסון גם השתתפה בכתיבת ספר פמיניסטי בשם "אנחנו: מניפסט לנשים בכל מקום", ולרגל השקתו, ב-2017, אמרה בראיון ל"גארדיאן" שחלקו מבוסס על חוויות מהטיפול הפסיכולוגי הממושך שעברה. "היו זמנים שמצבי היה ממש רע", סיפרה.
ואם כל העיסוקים האלה לא מספיקים, מתברר שהיא גם עושה מדיטציה מדי יום, ואת כל זה היא עושה דווקא כדי לא להיות נורמלית. "כשאני חושבת על נורמליות, זה מזכיר לי בינוניות", אמרה בעבר, "והבינוניות מפחידה אותי".
אביו שחקן מפורסם, והוא מדגמן. הקליקו על התמונה:
