בעצרת נגד אלימות כלפי נשים שהתקיימה בכיכר רבין לפני חודש, עלתה אורטל שפק לבמה. היא דיברה על אמה עליזה, שנרצחה השנה, וריגשה את כולם.
"בחרתי לנאום בעצרת המרכזית כי ידעתי כמה אמא שלי הייתה רוצה שאדבר בשביל כל אותן נשים שחוות אלימות ולא יכולות לדבר". ב־10 באוקטובר 2018 נרצחה עליזה שפק, שדרנית רדיו "אמצע הדרך", על ידי בעלה בנפרד, בדירתם בנתניה. אורטל התגוררה בדירה שכורה בעיר, מרחק כמה קילומטרים מבית הוריה. היא לא העלתה על דעתה שהתחזיות השחורות יתממשו, ואביה, שאיים בשנה האחרונה להתאבד, ייטול את חיי אמה. "הייתי בבית שלי, לבושה בפיג'מה, כשחבר של אבא התקשר ואמר שיש ליד הבית של ההורים ניידות ושהוא פוחד שקרה הנורא מכל".
מה עובר בראש ברגעים כאלה?
"זו הרגשה נוראית. כל דקה היא נצח. ידעתי שזה קרה, אבל לא רציתי להאמין".
מה ראית כשהגעת לשם?
"אמבולנסים, זק"א, משטרה, מלא שוטרים. העיתונות כבר הייתה שם. הוא דקר אותה בסכין לפחות 15 פעמים, זה הכי אכזרי שיש.
"הכתובת הייתה על הקיר, כן. אבל את לא רוצה להאמין שזה יכול לקרות. בדיעבד, את רואה סימנים, דברים שהיום אני אומרת, איך לא שמתי לב? הייתה שם אובססיה הולכת וגוברת, מצד אחד, ומצד שני, שקט. כאילו משהו התבשל אצלו בפנים. הוא שמר את התוכניות שלו לעצמו".
פרויקט מיוחד של לאשה: לא מרימות ידיים - מגיע לנו עולם ללא אלימות
אורטל, הבכורה מארבעת ילדיהם של יצחק ועליזה שפק, היא רווקה בת 35 מנתניה. הטרגדיה הפכה אותה בן לילה למבוגר האחראי של הבית. היא אספה אליה את אחיה ואחותה הצעירים (23 ו־19). אח נוסף, בן 32, התחתן השנה ומתגורר עם אשתו. הייתה להם ילדות לא פשוטה, מודה אורטל. חיים בצל מריבות בין ההורים, ותקווה שאמה תאזור אומץ לעזוב את האב.
"בגיל 16 הבנתי שמה שאני חווה בבית זה לא תקין ונכנסתי לדיכאון. פחדתי לחזור הביתה כי ראיתי את אמא בוכה, עם סימנים או פנס בעין. תמיד משהו היה לא בסדר. זו הייתה מין בושה לספר שמרביצים לנו בבית. אם אמא לא רוצה לספר, למה שאני אספר? היא סבלה ממנו כל השנים. כשהיא רצתה להתגרש, הוא לא היה מסוגל לחיות בלעדיה. בתקופה האחרונה זו כבר לא הייתה אופציה מבחינתה להישאר איתו. אבא שלי הוא אדם כוחני, שהכל תחת שליטתו. העובדה שהוא לא הצליח להכניס משכורת קבועה יצרה אצלו המון לחץ. כל השנים חשבתי שאמא חלשה בגלל שהיא נשארת בנישואים האלה, ורק אחרי שהיא עזבה הבנתי כמה היא הייתה חזקה כשנשארה, סבלה וספגה הכל בשבילנו".
מאיזה שלב המשטרה והרווחה היו מעורבות בענייני המשפחה?
"עובדי הרווחה ידעו שנים על המשפחה שלנו. לפני כמה שנים התלוננו במשטרה, הוא נעצר ושוחרר עם צו הרחקה לשבוע. אחרי שנה ומשהו נערך לו משפט והוא קיבל קנס בסך 5,000 שקל ומאסר על תנאי של שלוש שנים - ממש בדיחה.
"בשנתיים האחרונות ההורים עברו ייעוץ זוגי, היה ניסיון לשלום בית. אבל כל המטפלים הגיעו למסקנה שאבא לא מכיר בבעיה שלו ואי־אפשר לטפל באדם שחושב שכולם אשמים חוץ ממנו. במריבות קודמות שלהם, אם חשתי שהיא בסכנה, הייתי לוקחת אותה אליי לדירה לכמה חודשים. אבל היא ריחמה עליו וגם פחדה שלא תסתדר בחוץ, ותמיד חזרה אליו. דווקא בחודשיים שקדמו לרצח פחות דאגנו לחייה ויותר לחייו, כי הוא אמר שהוא רוצה להתאבד לפני החתונה של אחי".
שוחחת עם אביך מאז?
"הוא מנסה ליצור קשר מהכלא. לא דיברתי איתו ואני לא רוצה איתו כל קשר, לא אני ולא האחים שלי".
מי עוזר לך?
"אני כבר לא קטינה ולכן המדינה לא עוזרת לי. יש עמותות שעזרו לנו לקבל סיוע משפטי, כמו למשל 'ארגון משפחות נרצחים ונרצחות'. אף אחד במדינה לא מרים את הכפפה ואומר, יש ארבעה אחים שלא מתפקדים. אנחנו חיים על משכורת רעב, וצריכים להתמודד עם בתי משפט ודאגות כלכליות ולהתאבל. אנשים שוכחים ממך וממשיכים הלאה".
מה הזיכרון הכי משמעותי שלך מאמא?
"אהבתי את החיוך שלה, כל פעם שהיינו נפגשות היא הייתה מחייכת מאוזן לאוזן ומקבלת אותי בזרועות פתוחות. כשאת נמצאת שם, זה עובר לידך, כאילו מובן מאליו. היום יש לזה המון משמעות בשבילי".
