איך הופך וטרינר מכובד, מומחה לבריאות הציבור, שכיהן בתפקידים בכירים במשרד החקלאות, לשחקן קולנוע? את המהפך הזה יכול לעבור כנראה רק מי שקוראים לו רוברטו דלה רוקה. הדוקטור עם השם הכי מדליק במדינה משחק בסרט הישראלי החדש "אוויר קדוש" בבימוי שאדי סרור, המוקרן בימים אלה ברחבי הארץ, וכבר עובד על המשך של קריירה קולנועית ותיאטרונית בארץ ובחו"ל.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- הנאום המרגש של הנערה שזכתה בפרס נובל לשלום
"גיליתי שאני שחקן שכלוא בגוף של וטרינר", הוא מכריז. "צללתי לתוך עולם חדש, ואני רוצה להמשיך לשחות בו עד כלות נשמתי. אני אוהב את החשיפה, אוהב להיות במרכז העניינים ולא רוצה להישאר מאחור. אני אוהב להצליח במה שאני עושה בכל מקום".
עם הצלחה ואהבה לא מתווכחים, אבל הבעיה עם דלה רוקה היא שהוא אוהב בערך הכל. עם מבטא איטלקי, זקנקן צרפתי ואנרגיות שלא נגמרות הוא כבר הספיק להיות פעיל באינספור תחומים, ובהם עסקים, חברה, פוליטיקה, ספורט ואוכל: הוא היה חבר מועצה בעיר מגוריו, רחובות, בעלים של חברת הדברה מצליחה ושופט בתחרויות שחייה; הוא גם אב מאמץ למספר נערים ונערות, מכהן כסגן נשיא לשכת המסחר ישראל-איטליה וחבר באקדמיה של המטבח האיטלקי (גוף שמטרתו לקדם את האוכל האיטלקי בעולם); דלה רוקה הוא גם מיוזמי "חוק השקיות" (שנועד לצמצם את השימוש בשקיות חד-פעמיות) ו"חוק הסטנדרטים" (המגדיר תקני איכות ובטיחות לפירות וירקות), כשהמשותף לכל אלה הוא האני מאמין שלו – לעשות טוב, לתרום לחברה, להשאיר חותם. "השאיפה שלי היא לא שיהיה לי ערך בוויקיפדיה", אומר דלה רוקה, "אלא להשאיר משהו לעולם טוב יותר, ולכן אני יורה לכל הכיוונים. אם חסכתי לעולם כמה שקיות, אם הצלתי כמה אנשים על ידי כך שהם אכלו פירות וירקות יותר טריים, או סייעתי לכמה ילדים שהיה להם קשה בחיים – עשיתי את שלי. אני רוצה שעל המצבה שלי יהיה כתוב : 'חי 120 שנה כמו 800'".
צפו בנאום שנשא כשרץ לכנסת:
יכולתי להשפיע בכנסת
דלה רוקה (61) נולד במילאנו למשפחה שהייתה פעילה בקהילה היהודית המקומית. אביו לא יכול היה ללמוד באקדמיה בשל חוקי הגזע, ואת חלומותיו על ישראל ועל לימודים גבוהים העביר לבנו הבכור, רוברטו. מגיל צעיר השתתף הבן בלימודי יהדות ועברית ובפעילות של השומר הצעיר במילאנו וידע שאחריהם הוא יעלה לארץ. 40 שנה אחרי, הוא לא מצטער לרגע, אבל עדיין לא מרגיש לגמרי שייך. "עד היום האיטלקים מאשימים אותי שאני ישראלי מדי, ולהפך", הוא אומר. "לא משנה איפה אתה נמצא, אתה לא לגמרי שייך. הישראלים חושבים שהאיטלקים דומים להם כי גם הם מדברים עם הידיים, אבל אני מצפון איטליה, וקרוב יותר לתרבות האירופית, כך שעד היום לא התרגלתי לתרבות הנהיגה, לאי-העמידה בתורים ולהתערבות בחיים כאן. מצד שני, החברים האיטלקים שלי אומרים שאחרי 40 שנה גם אני כבר דוחף את האף שלי לעניינים של אחרים".
בילדותו חלם להיות רופא, אבל בקיבוץ שאליו היה מיועד לעלות, סאסא, כבר היה רופא, והם רצו וטרינר, כך שדלה רוקה למד שנתיים וטרינריה, ואחרי שנתיים בצבא האיטלקי עלה לארץ. מכיוון שעדיין לא היו כאן לימודי וטרינריה, למד מדעי בעלי חיים. אחרי שסיים תואר ראשון ושירת בצה"ל, נפתחה פקולטה לווטרינריה של האוניברסיטה העברית ברחובות, אבל הקיבוץ דחה את בקשתו ללמוד. בלית ברירה עזב דלה רוקה את הקיבוץ עם אשתו לטיציה, עבר לרחובות וסיים לימודי וטרינריה באופן עצמאי. אחרי הלימודים החל לעבוד בהנהלת השירותים הווטרינריים של משרד החקלאות, ומשם עבר לתפקיד מנהל תחום בריאות, קיימות ואחריות תאגידית בשופרסל. במקביל, הקים חברת הדברה מצליחה ונעשה פעיל פוליטי במרצ. מ-2000 עד 2003 היה חבר מועצת רחובות מטעמה, ובבחירות הארציות הקודמות התמודד על מקום ברשימה (ראו סרטון למעלה) והגיע למקום 18. "רציתי להיות חבר כנסת, אבל לא קיבלתי מספיק קולות. לא הייתי ברשימת מומלצים ובקומבינות, אבל כנראה שבכל מקרה לא הייתה לי יכולת להיות פוליטיקאי טוב, כי אני תמיד אומר את האמת. יכולתי להשפיע מאוד בכנסת, אבל לעולם לא הייתי מצליח לקבל על עצמי משמעת קואליציונית ולהצביע לטובת משהו שאני לא מאמין בו".
שאיפה אחרת שלו, להיות שחקן, הצליח להגשים. "תמיד נמשכתי למשחק, אבל לא עשיתי עם זה כלום, חוץ מהופעות בתנועת הנוער ובקיבוץ, שבהן הייתי מנגן בגיטרה ושר. את התפקיד ב'אוויר קדוש' קיבלתי בזכות חברה איטלקייה שלי, שבעלה משכיר ציוד לסרטים. יום אחד התקשר אליו המפיק אילן מוסקוביץ', שחיפש שחקן שמדבר איטלקית. אשתו התקשרה אליי, כי היא ידעה שאני מכיר המון אנשים, ואחרי שהזכרתי אנשים אחרים, הצעתי לה את עצמי. אחרי עשר דקות קיבלתי טלפון מאילן; דיברנו שעה וחצי, ובסופן הוא אמר לי שקיבלתי תפקיד".
בסרט הוא מגלם דמות של קרדינל. התפקיד לא גדול, אבל הספיק לו כדי להבין מה הוא רוצה לעשות מעתה ואילך. "החלטתי ללכת ללמוד משחק אצל שירה קצנלבוגן, וכיום אני כבר בשנה שנייה ומופיע עם האנסמבל שלה. בנוסף, הצטלמתי לסרט באיטליה, ובארץ אני מופיע בתיאטרון של הבמאי מוריס רכס".
שני ילדים? קטן עלינו
עוד כשהיה נשוי טרי בקיבוץ, גילה דלה רוקה עניין בטיפוח ילדים שהמציאות לא האירה להם פנים. מאז הוא הביא לעולם שני ילדים משלו (דניאל, 32, וקרן, 31) ואימץ נוספים: מהקיבוץ קיבלו הוא אשתו ילדת חוץ; כשעברו לרחובות, הכניסו לביתם את המורה הצעיר שלהם לריקודים סלוניים, שעלה לבדו מחבר העמים; בהמשך הפכו למשפחה מארחת לאח ואחות אתיופים; ולקינוח הכניסו לביתם חרדי צעיר שיצא בשאלה. "תמיד הרגשנו ששני ילדים זה קטן עלינו, ורצינו לעזור לילדים שאין להם", הוא אומר. "בכל פעם שהכנסנו ילד הביתה, התייעצנו עם הילדים שלנו וקיבלנו את הסכמתם".
אהבותיו של דלה רוקה לא פוסחות גם על התחום הקולינרי: לצד חברותו באקדמיה של המטבח האיטלקי הוא חבר גם במסדר אבירי הגריל - ארגון גסטרונומי צרפתי, שחבריו אוכלים במסעדות יוקרה ומשתתפים בנסיעות קולינריות לחו"ל ובנשפים. מהשם אפשר להבין שצמחונות היא לא הצד החזק שם, ודלה רוקה יודע שהשאלה הבאה מתבקשת.
וטרינר אוהב חיות, אז למה הוא אוכל אותן?
"אוי, אשתי ואני כל הזמן מדברים על זה. אם היינו מצליחים להתגבר על היצר, היינו הופכים לטבעונים, אבל היא בשלנית מדהימה. כרגע אנחנו מגדירים את עצמנו כ'חצימחונים'. אני כבר לא מסוגל לאכול דברים שנראים כמו חיות. אנחנו משתדלים לאכול יותר מהצומח, וביצים רק של תרנגולות חופש".
נעשית וטרינר בגלל בקשה של הקיבוץ, אבל עזבת כי לא אישרו לך לימודים. יש בך כעס על הקיבוץ?
"לא. עדיין יש לי שם הרבה חברים, ואנחנו מתארחים שם הרבה. אבל אני כן מצטער שלא הלכתי לרפואה. יכולתי להיות רופא טוב. אני גם מצטער על כך שעזבתי את הוריי. בקיבוץ נתנו לנו לדבר עם חו"ל עשר דקות בלבד בשנה, ואת אבא שלי ראיתי רק עשר פעמים מאז שעליתי לארץ ועד שהוא נפטר מסרטן ריאות ב-1987. כואב לי שהוא לא הספיק לראות אותי מסיים את הלימודים, ואת הנכדים שלו גדלים".
לא וטרינר, אבל זכאי לכינוי "ד"ר דוליטל הישראלי". הקליקו על התמונה:
