הוא היה אחד מבכירי האדריכלים במאה ה-20. אשף של פרופורציות, שניחן בידע מעמיק בהבנה של חומרים ושילוב של צבעים, תוך ירידה לפרטים כמו עיצוב ריהוט, גופי תאורה, דלתות עד רמת פתחי היציאה של מערכת מיזוג האוויר בתקרה.
אריך מנדלסון היה אדריכל מצליח ביותר בגרמניה, אבל לרוע מזלו היה יהודי, כך שנאלץ להימלט משם בעור שיניו לאחר שהנאצים עלו לשלטון והצרו במהירות את צעדיו. הוא ברח לארץ ישראל, ובשנים הספורות שבהן חי כאן לפני שהמשיך הלאה, הספיק לתכנן מבנים בולטים שנשארו איכותיים גם במבחן הזמן, החל מהמעון הפרטי של הנשיא חיים ויצמן ברחובות ועד בניין "בנק אנגלו-פלסטינה" ברחוב יפו בירושלים. גם המרכזים הרפואיים רמב"ם בחיפה והדסה הר הצופים בירושלים הם יצירות של מנדלסון, ואף שעברו שינויים והרחבות, הם מציגים גם כיום את הסממנים האיכותיים של מתכננם המקורי.
כעת יש הזדמנות נדירה לבקר ביצירת מופת אחרת של מנדלסון, "ספריית שוקן" הירושלמית, שסגורה לקהל בדרך כלל. היא נמצאת ברחוב בלפור 6, ממש מול מעון ראש הממשלה, ונחשבת לפנינה אדריכלית בעיני רבים. אחד מהם הוא האמן מעיין אליקים, שמציג בה כעת תערוכה. "כשהייתי סטודנט בבצלאל לפני כעשר שנים גיליתי שיש בניינים של מנדלסון בירושלים והלכתי לבקר בהם", מספר אליקים. "ספריית שוקן היא מקום שהזמן עצר בו מאז שנות ה-30. זה חדר עם קסם מדהים, חוויה פנטסטית שלא קשורה למרחב ולזמן. מקום של ניתוק מהחוץ, כל כך פשוט וצנוע אך עם היגיון יפה של צורות של אור וצל, של פרטים עם המון תשומת לב. מקום שלא עזב אותי".
חידושים מרשימים גם במבחן הזמן
הבניין המודרניסטי שנחנך ב-1936, בשונה מאסכולות אחרות בסגנון הבינלאומי (סגנון שאריך מנדלסון היה אחד משגריריו הבכירים), אינו מנסה לרחף מעל הקרקע, אלא צומח מהאדמה. מנדלסון קבע טרסת אבן פראית למרגלות מרפסת הזכוכית, שהיוותה בסיס למבנה האבן המהוקצע שצמח מהן.
החידושים ששילב האדריכל ב"ספריית שוקן" מרשימים גם כיום. כזאת היא עבודת האבן המרהיבה המופיעה בחזית הבניין ובגדר. מעניין לשים לב לתעלת הניקוז הצרה מתחת למתלי המטריות במבואה, לפתחי התאורה האנכיים השופכים אור אלגנטי על חדר המדרגות שמתנשא לגובה שתי קומות, למערכות מיזוג האוויר ובקרת האקלים שהיו חידוש טכנולוגי מרשים באותן שנים, ולמערכת אחסון הספרים שהובאה במלואה מגרמניה והורכבה באתר.
התערוכה היא הזדמנות נדירה, אפוא, לבקר בבניין שנחנך ב-1936 – שנים ספורות אחרי בריחתו של מנדלסון מגרמניה - כספרייה וכמשכנם של מכוני מחקר. זהו ייעודו גם כיום, והוא סגור לביקורים אקראיים. מי שייענה לאתגר המסוים שכרוך בביקור בספריית שוקן – טבעת האבטחה שמקיפה את מעון ראש הממשלה מצד אחד, וההסתייגות של אנשי הספרייה ממי שאינם חוקרים מצד שני (אך הם מארחים תערוכה, מצד שלישי) – יזכה בחוויה תרבותית ששווה את המאמץ.
התערוכה נולדה מתוך הספרייה והבניין
הספרייה היא חלק בלתי נפרד מהתערוכה, הנקראת "ונהר יוצא מעדן". אליקים, מורה לפיסול ב"בצלאל" עם רקורד עשיר של תערוכות בגלריות ובמוזיאונים, מתייחס בארבע העבודות שמרכיבות את התערוכה לאולם המרכזי בבניין שבו הן מוצגות.
האולם המלבני והפשוט נמצא בקומה השנייה, מעל חדרי החוקרים. הוא מרוצף בלוחות אבן, כשפסים מקבילים בגוון שחור יוצרים מקצב המתמזג עם הריהוט ההיקפי. הדופן הצפונית של האולם מורכבת מוויטרינות ספרים, שמעליהן שורה של חלונות המחדירים אור צפוני. בשאר הדפנות קבועות דלתות עץ; חלקן סוגרות על ארונות ספרים נוספים, וחלקן הן דלתות נסתרות המובילות לחדרי אחסון. הפתח היחיד המקשר אל החוץ בגובה העיניים הוא מרפסת מעוגלת שמדופנת כולה בזכוכית, בדומה לווילה ויצמן ברחובות.
אליקים מזכיר שהשליטה של מנדלסון בעיצוב הייתה מוחלטת, כמו בכל הפרויקטים שלו, לרבות ששת שולחנות התצוגה שהוא עיצב במיוחד מעץ לימון מקומי. יותר מ-80 שנה מאז שנחנך, ושנים רבות אחרי שמנדלסון הלך לעולמו, אין כל שינוי באולם המקורי – כולל שולחנות התצוגה, שמאכלסים עכשיו את העבודה "שישה לוחות ראשונים" הנכללת בתערוכה.
האמן בחר של 228 דימויים מתוך ספרים שונים, שחלקם נמצאים בספריית שוקן, ויחד הם מתחברים ליצירה שעוסקת בצורות ובמיקומן בתרבות האנושית – עם דימויים של פריטי עיצוב מודרני לצד רישומים עתיקים, תצלומי צעצועים לצד מודעות פרסומת לתמרוקים. "בתקופה שבה אינספור דימויים זמינים בכל רגע למיליוני אנשים ברחבי העולם, תרבות המערב אינה אלא קשר אחד ברשת דימויים חובקת כל", כותבות ג'סי לוקרד ורתם ליניאל בטקסט על העבודה של אליקים.
שתי העבודות האחרות הן זוג פסלים, הניצבים זה מול זה באולם. "ציפור" ניצב במרכז המרפסת המעוגלת, ומורכב מפרח ציפור גן העדן המונח בתוך כלי זכוכית עגול, שבו ניתן לזהות שלושה חלקים בצבעי היסוד (כחול, אדום וצהוב) וניצב בעצמו על עמוד מתומן עשוי עץ. הפסל השני "סכין-חילזון" ניצב מול המרפסת בתוך האולם, ומורכב ממושב עץ המזכיר תא מקהלה בכנסייה, כשבצידו מדף שעליו מונחת קונכיית חילזון ספירלית המחוברת לגוף פליז מצופה כסף וללהב.
שני הפסלים מעוררי הדמיון מקושרים לצורניות, שבה עוסקים הדימויים שאסף אליקים לשולחנות התצוגה. הם מוסיפים ממד מכשף לארכיטקטורה של האולם, וניתן לראות בהם אובייקטים של התבוננות והשראה, בדומה לתכני הספרים השמורים היטב בארונות ההיקפיים.
העבודה הרביעית היא ספר-תערוכה שעיצב והפיק מיכאל גורדון, תוך שימוש בשפת העיצוב שאפיינה את סדרת הספרים שנקראה בגרמנית "הספרייה", נועדה ליהודים דוברי גרמנית ויצאה לאור בהוצאת שוקן בשנות ה-30. הסדרה איגדה יצירות מופת מהתרבות היהודית – החל ממדרשים, דרך שירת ימי הביניים ואנתולוגיה מפי יהודי תימן ועד ספרות עכשווית-לזמנה כמו פרנץ קפקא, ש"י עגנון ויהודה בורלא. 92 ספרים יצאו בסדרה, שהתאפיינה בעיצוב מוקפד וחדשני לזמנו. כל ספר יצא בכריכה בצבע שונה, כך שעל מדף הספרים התקבלו כל צבעי הקשת. לעיצוב הספר המרהיב עשה גורדון שימוש בגופן "שוקן-ברוך" של פרנציסקה ברוך, מי שעיצבה בין השאר את סמל עיריית ירושלים, את הדרכון הישראלי ואת סמליל עיתון "הארץ".
מסע זהה לירושלים
בניין "ספריית שוקן" הוא לא רק מופת אדריכלי אלא גם עדות לדמותו התרבותית, הפילנתרופית והציונית של מייסדה – שלמה זלמן שוקן. ב-1935 היגר עם משפחתו לארץ ישראל והתיישב בירושלים, בבית שאותו הזמין ממנדלסון.
הקשר ביניהם החל עוד בגרמניה, כשהאדריכל תכנן לאיש העסקים כמה בתי כל-בו, וגורלם של השניים היה דומה כאשר נאלצו לברוח מהשלטון הנאצי. את ספרייתו העצומה והנדירה בחר שוקן שלא למקם בביתו המרווח, אלא ייעד לה מבנה נפרד, סמוך לביתו, שאותו תכנן מנדלסון כעבור שנה. לבד מספרייה הקים שוקן במבנה שני מכוני מחקר - לחקר השירה והפיוט ולחקר הקבלה.
מאז מותו של שוקן מופעל המבנה על ידי ארגון "בית המדרש לרבנים באמריקה", השומר בנאמנות על הנכס ועל ערכיו. עד עתה נערכו בו תערוכות צנועות שהתבססו בעיקר על תצוגה של ספרים, והיו ידועות ליודעי ח"ן בלבד. עם הצגת תערוכתו של אליקים, עולה התקווה שהמבנה יהפוך למרכז תרבות מרחיב אופקים, ושמגדל השן המסוגר ייפתח סוף-סוף לציבור הרחב.
- התערוכה פתוחה עד 13.7 בספריית שוקן. רחוב בלפור 6, ירושלים.
ראשון עד חמישי: 9:00 - 15:00. שישי: 11:30 - 13:30
עקב הרגישות הביטחונית, יש לתאם את הביקור מראש בטלפון 02-5631288 או במייל: jtspress@gmail.com
לא רחוק מכאן: אפשר גם לבקר בביתו של לוי אשכול
