סרטון ההסברה של נוי לייב (ראו למעלה) נפתח באזהרת מסע מאיימת: "אל תבואו לישראל". במבט ראשון נראה כי מדובר בסרטון אנטי-ישראלי קלאסי. מבט שני מצליח לבלבל את הצופה: נאמר בו שהומוסקסואליות בישראל היא פשע, אבל באותה עת מוצגות תמונות ממצעד הגאווה בתל אביב; מצוין שישראל כולה מדבר, אבל מובלט החרמון המושלג. כך, בהפוך על הפוך, הצליח לייב לגרום ליותר משבעה מיליון איש ברחבי העולם לצפות בסרטון באמצעות הפייסבוק ולשקול מחדש את עמדתם כלפי ישראל.
>> תאהבו אותנו גם בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- בתו של הזמר המפורסם שיצאה בקמפיין אמיץ ומפתיע
"המטרה של הסרטון היא לא לשכנע את הקיצונים ביותר, שתומכים ב-BDS, אלא לגרום ל-70 האחוזים שבאמצע, למתנדנדים, לחשוב קצת", אומר לייב. "הרי יש אנשים שלא רוצים לשתף תכנים פרו-ישראליים מובהקים ולשלם על כך מחיר חברתי. הסרטון הזה עקף את הבעיה בכך שהוא בחר כותרת אנטי-ישראלית כביכול: אנשים שנכנסים אליו במחשבה שהוא אנטי-ישראלי, מגלים משהו אחר לגמרי, שמבלבל אותם וגורם להם להטיל ספק".
בימים אלה מבקשים לייב וזוגתו מאיה גלעדי להעביר את הלפיד למבולבלים מעבר לים ומציעים להם להשתתף בתחרות נושאת פרסים: המתמודדים ישלחו אליהם סרטונים בשבחה של ישראל, והבמאי של הסרטון הנבחר יקבל זוג כרטיסי טיסה לארץ וחמישה לילות בסוויטה של מלון דייוויד אינטרקונטינטל בתל אביב. "מעבר לתמריץ המיידי, זה מאפשר להסברה העממית להוביל", אומר לייב. "במקום שהמדינה תשלח דיפלומטים שידבררו אותה, אזרחים מן השורה יבצעו את ההסברה. זה מאפשר, למשל, לאדם מגאנה לשלוח לנו סרטון שבו הוא אומר כמה הוא אוהב את ישראל, ומנופף בדגל, וזאת על אף שהקמפיין שלנו בכלל לא הגיע לאפריקה. זה מאפשר לאנשים לגעת ישירות בישראל בלי להשוות אותנו למדינות אחרות באזור כמו לבנון, איראן וסוריה".
תראה מה יש לי, יהודי!
לייב (27) עובד בחברת תיירות ובעל תואר ראשון בתקשורת בינלאומית מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, וכדי להבין את חיידק ההסברה שלו, צריך לחזור למקום שבו הוא גדל והתחנך - קלגרי, קנדה – שם נולד להורים ישראלים שהגיעו לקנדה לטיול והחליטו להשתקע בה. "אמא שלי קיבלה עבודה כמורה לעברית בבית ספר היהודי", הוא מספר, "וההורים שלי השתקעו בקלגרי, עיר עם יותר ממיליון תושבים, בהם כ-8,000 יהודים. הבית היה מאוד ציוני וישראלי: ההורים התעקשו שנדבר עברית, והלכנו לבית כנסת. בית הספר היסודי שבו למדתי היה יהודי, אבל אחר כך עברתי לחטיבת ביניים רגילה, שבה חוויתי לראשונה אנטישמיות. יום אחד בא אליי אחד הילדים עם סכין ואמר: 'תראה מה יש לי, יהודי!' אני הרבצתי לו ואמרתי שלא יעז לדבר ככה לא אליי ולא אל אף יהודי אחר".
האנטישמיות ארבה לו גם בקרב ילדים שבהם ראה חברים. "בתחנות דלק בקנדה מוכרים בקבוקונים קטנים של חלב, אז הילדים האלה קנו אותם וזרקו על דלת הבית שלנו כל ערב. יום אחד החליט אבא שלי לצאת אליהם וגילה שהם ילדים ששיחקו איתי הוקי". כמה ימים לאחר מכן רוססו צלבי קרס על המוסך והחניה בבית. "אני משוכנע שאותם ילדים עשו גם את זה", הוא אומר. בעקבות התקריות הללו התעורר בו רצון להציג את היהדות ואת היהודים באופן חיובי. "אח שלי, חבר שלי ואני רצינו ליצור קהילה לצעירים יהודים והתחלנו לחשוב איך גורמים לאנשים להתעניין ביהדות. התחלנו להעביר שיעורים על יהדות וסמים או על יהדות וסקס – כלומר, לחבר את היהדות לנושאים שנחשבים טאבו ולחיים פרטיים של אנשים. זה כל כך הצליח, שהחדר היה מפוצץ באנשים - יהודים ולא יהודים כאחד".
כשסיים את התיכון, החליט לא להמשיך ללימודים אקדמיים בקנדה אלא לנסוע לישראל ולהתגייס לשירות קרבי בצנחנים. "כל שנה מישהו מקלגרי הגיע לצה"ל, ובכל פעם אמרו שזה בזכות הפעילות של אחי ושלי. גרמנו ל-11 יהודים מקלגרי להתגייס", הוא מתגאה. כשחזר לחופשות בקנדה, הבין את גודל הפער התרבותי. "כשהסברתי לחברים שאני עושה פטרולים בחברון עם ווסט, זה לא אמר להם כלום, אבל כשהראיתי להם תמונות, זה גרם להם להבין. בכל פעם שביקרתי בקלגרי, תמיד הייתי משתתף באיזשהו פאנל שקשור לישראל. כבר אז התנסיתי בהסברה, ואת הניסיון הזה יישמתי בסרטון".
אוי ואבוי, זה גזעני
את ההשראה לסרטון הוויראלי שלהם קיבלו לייב וזוגתו מאיה גלעדי מסמינר שבו למדו יחד במרכז הבינתחומי, ובו הוצגו סרטוני תעמולה פרו-ישראליים. "הסרטונים האלה זכו לתגובות, אבל לא מספיק", נזכר לייב, "ואני הבנתי שכמו שעשיתי בתיכון, גם כאן צריך לקשר את ישראל לעולם הערכי של קהל היעד. למשל, להציג תמונות מהחרמון למי שאוהב סנובורדינג, וגם תמונות ממצעד הגאווה, שהרבה אמריקאים יוכלו להתחבר אליהן".
את אותו קהל יעד אמריקאי פוגש לייב במסגרת התנדבותו בעמותת מילואימניקים בחזית, שמתמודדת הרבה מול חזית הקמפוסים. "הייתי ביוסטון לפני חודש וחצי", הוא מספר, "והיה שם קיר שעליו נכתב ש-52 אחוז מהישראלים חושבים שהאפריקאים הם סרטן. מישהי שעמדה לידי אמרה: 'אוי ואבוי, זה כל כך גזעני', ושלחה את זה לאמא שלה. כל כך רציתי להגיד לה משהו, אבל לא רציתי שיידעו שאני ישראלי. למזלי, הייתה איתנו בחורה ניגרית שהייתה קצינה ב-8200 ואמרה להם שהיא אפריקאית, ושזה לא נכון".
לדבריו, סרטון ההסברה יוצא הדופן שהעלה עורר אהדה רבה גם במקומות עוינים לישראל כמו פקיסטן, סוריה ולבנון. התחרות לבחירת סרטון ההסברה החדש נפתחה באפריל ותסתיים ב-24 ביוני. עד עכשיו, הוא אומר, הגיעו כ-50 סרטונים. לייב מתבונן בהם בעניין רב ובוחן לא רק את ערכם ההסברתי: לעיתים קרובות הוא תוהה איך היו מגיבים לסרטונים הללו אותם ילדים שציירו צלבי קרס על ביתו בקנדה. "לפעמים אני נכנס לפרופילים של הילדים האנטישמים האלה בפייסבוק ותוהה מה קורה איתם", משתף לייב. "הם גרים ליד הבית של סבתא שלי, ואני תמיד עובר שם בביקורים שלי בקלגרי, ובכל זאת לא ראיתי אותם מאז. אני לא יודע אם הם ראו את הסרטון שלי. אני חושב שאם הייתי מראה להם אותו, הם היו מתביישים במה שעשו".
ולך אין ביקורת על מה שקורה כאן?
"אני חושב שיש הרבה מה לתקן פה, אבל לכל יהודי וישראלי יש אחריות לייצג את ישראל בצורה חיובית ולמצוא בה את הטוב".
_____________________________________________________
בניו יורק נערך השנה אירוע ישראלי יוקרתי למרות ה-BDS. הקליקו על התמונה:
