לפני שלוש שנים השתעשעה ליאל עוזיאל ברעיון לעצב קולקציית בגדי ים יחד עם חברתה ליטל סוויסה. הן נסעו יחד לרכוש בדי לייקרה בנחלת בנימין בתל אביב, עיצבו גזרה והחלו לתפור. כשהתקשו לבצע טכניקת תפירה מסוימת, וכמעט אמרו נואש, הלכה עוזיאל להתייעץ עם סבתא בתיה, הלא היא כוהנת מלאכת היד הנודעת בתיה עוזיאל, שהלכה לעולמה בינואר השנה, לאחר מאבק במחלת הסרטן. "סבתא התרגשה מהפנייה אליה ושמחה שמישהו מהמשפחה יעשה סוף סוף שימוש במכונות התפירה שלה. היא ראתה בי ממשיכתה הטבעית", מספרת עוזיאל בת ה-21 בראיון הראשון שלה. "אבל מי שהתרגש יותר מכולם היה אבא שלי. לקחתי ממנה שתי מכונות תפירה, רגילה ואוברלוק, וכשהייתי עובדת עליהן בבית זה הזכיר לו את הסאונד שגדל עליו - רעש של מכונות תפירה. החזרתי אותו ברגע לילדות".
להיות נכדה של בתיה עוזיאל זה תואר מחייב, בטח אם את הנכדה הצעירה ביותר (מתוך ארבעה), שנבחנת על הכישרון שחלחל ב-DNA עד אליה מסבתה הנודעת. כבר בגיל ארבע השתתפה לצד סבתה בתוכנית הילדים "סבתא בתיה" בערוץ הופ! שם ציירה ויצרה עבודות יד. בתיכון פנתה למגמת אמנות ותקשורת חזותית, ובמהלך שירותה הצבאי כמדריכת כושר קרבי, הקימה יחד עם סוויסה את המותג Lili Bikini. כעבור שנה פרשה סוויסה, ועוזיאל הצעירה המשיכה עם המותג בעצמה, מסטודיו קטן בקומת המרתף בבית המשפחה במושב ניר צבי. עד לאחרונה עוד היתה יושבת שם על המכונה שלקחה מסבתא, ותופרת בשתי ידיה דגם אחר דגם בעבודת יד – אך היום גם היא עברה לייצר בסין. שם גם מודפסים בדי הקולקציה הייחודיים, כולם בעיצובה של בעלת המותג הצעירה. הדפס הדקלים, לדוגמה, עוצב בהשראת עצי הדקלים המפארים את שבילי המושב היוקרתי השוכן במרכז הארץ, ואילו הדפס טאי דאי בגווני חול הוא פיתוח של תצלום שהיא שולפת מהנייד, מחופשה על חוף הים בסרילנקה, שם בילתה לאחר השירות הצבאי.
"מסבתא למדתי את כל מה שאני יודעת על אמנות ועיצוב: לצייר, לשלב בין צבעים, לחבר בין חומרים. בתת מודע שלי גם עיצבתי ברוחה את הלוגו של המותג, פלמינגו בצבע טורקיז, שהוא הצבע שמזוהה עם סבתא שלי", אומרת עוזיאל בזמן שהיא משחקת בשרשרת צדפים בלבן וטורקיז המונחת על צווארה, שלקחה מעיזבונה של סבתה לאחר מותה. "גדלתי לתוך עולם של עשייה. באחד ממחנות הקיץ בצופים, הייתי ראש חזות, יצרתי כדור פורח משקיות צבעוניות, ואת הסל בניתי מבקבוקים שלתוכם הכנסתי עיתונים ואז גיהצתי אותם".
הכינותי מראש?
"לא תכננתי את זה מראש, אלא תוך כדי תנועה. פלאשבקים מסבתא".
הכישרון בידיים עובר בגנים?
"אני משוכנעת בזה. גם אבא שלי מצייר יפה מאוד. כשהוא חגג 50 לפני תשע שנים עשינו לו בבית תערוכה מציורים שלו כילד. אני פשוט מאוד אהבתי לעשות עם סבתא אמנות. אחותי עדי יכולה לספר שהיא הלכה עם סבתא לראות סרט, אני לא. תמיד ביליתי איתה בסדנה בחצר הבית באפקה. היה לנו בילוי קבוע מדי שבת שבו הייתי מגיעה לצייר איתה על בדי משי. היא היתה פורשת לישון צהריים עד שהציור יתייבש, ובינתיים הייתי גונבת מסטיקים מהארון. זה אחד הזיכרונות הכי חזקים שיש לי ממנה".
היא חינכה אותך ל"עשה זאת בעצמך"?
"אם בטעות הייתי זורקת קופסת קוטג' לפח, היא היתה אומרת, 'למה לפח, זה שמיש'. היתה לה תודעה של מיחזור עוד לפני שזה הפך לטרנדי".
תמיד הבנת שאת הנכדה של מי שדורות של ילדים גדלו על תוכניות ההדרכה שלה בטלוויזיה?
"נפל לי האסימון רק כשהיא הלכה לעולמה לפני שלושה חודשים. תמיד ידעתי שהיא מפורסמת, ואמהות של חברות שלי תמיד אמרו לי, 'גדלנו על בתיה עוזיאל', אבל לא תפסתי את גודל הפרסום שלה. אני זוכרת שבאירוע סיום הלימודים שלי במגמה לאמנות, סבתא הגיעה, ופתאום המנהלת אומרת לכולם, 'גיליתי שיש לנו אורחת כבוד, בתיה עוזיאל', ולא הבנתי מה קשור. חוויתי אותה כסבתא, לא כבתיה עוזיאל. לא מזמן צפיתי שוב בתוכנית 'סבתא בתיה' שבה השתתפתי, ואני קולטת שבכלל לא הבנתי שזה מצולם לטלוויזיה. אני בשלי, מציירת, צובעת, תולה. בשבילי זה היה להיות עם סבתא. משהו מאוד טבעי".
"אני לא מרטשת דוגמניות"
עם קולקציה שנייה המורכבת מארבע גזרות של ביקיני ודגם של מכנסי גלישה לגברים - ב-12 הדפסים בעיצובה של עוזיאל, Lili Bikini סולל את דרכו כמותג צעירות נחשק עם קהל לקוחות בגילאים 25-15, אתר לקנייה מקוונת עם משלוחים לכל הארץ, וחנות דגל חדשה בדיזנגוף סנטר. מה מניע צעירה בת 21 להקים עסק בזמן שחבריה עדיין מחפשים את עצמם בטיול אחרי הצבא או נרשמים ללימודים?
"כבר בגיל שלוש היא גילתה אמביציה ונחישות", מתערבת בשיחה אמה, דינה עוזיאל, שיחד עם האב צחי עוזיאל, משמשת כזכיינית מותג הקוסמטיקה ל'אוקסיטן בישראל. "היא ראתה שיש במושב חוג התעמלות אמנותית, ובמשך 13 שנה היא לא פספסה אף אימון, גם כשהאימונים עברו לראשון לציון, ארבע פעמים בשבוע".
"רציתי את זה, וכשאני רוצה משהו, אני ממנפת אותו", אומרת הבת בתגובה. מאוחר יותר, כשליאל תלך לחפש ציורים מהילדות ותשאיר אותנו לבד, מגלה אימה כי לליאל יש תוכניות עסקיות מסודרות וטבלאות אקסל מעוררת קנאה. "אני לא יודעת ממי היא קיבלה את זה, בטח לא ממני", היא צוחקת.
"לא גדלתי בבית שדחפו אותי להקים עסק, אבל חונכתי ליזמות. כיום אני עושה את השיווק, האינסטגרם, המכירות והעיצוב, ומחזיקה גם שתי עובדות", מתגאה עוזיאל, שעדיין מתגוררת ביחידת דיור בבית הוריה, בחצר הפסטורלית ליד לול התרנגולות שמגדל האב. "אני מתייעצת לא מעט עם אבא שלי, אבל הוא אומר לי שאני צריכה ללמוד מהטעויות שלי. אז אני טועה וחוזרת אליו. ככה אני לומדת. גם את המחקר אחר מפעלים בסין עשיתי די לבד באמצעות אנשי קשר בהונג קונג. עדיין מאוד חשוב לי לייצר בישראל, אבל חקרתי את הארץ והשטחים על כל מפעליה, והעלויות פה אסטרונומיות, או שאין את הטכנולוגיה. ישראל לא מאפשרת כאן ייצור בגדי ים".
אז למה בכל זאת בגדי ים?
"אני ילדת קיץ, מזל סרטן, ותמיד אהבתי ים ובריכה. אבא שלי היה קורא לי דולפין. דווקא העובדה שבגדי ים זה מוצר עונתי, הופכת את העבודה למאתגרת ומעניינת. עוד חמש שנים אני רואה את עצמי מוכרת באוסטרליה, שם בחורף יש קיץ".
הקמת את החברה יחד עם חברה טובה שכבר עזבה. קצת מזכיר את החברות הטובות נטע אלחמיסטר ונועה בני.
"אני מאוד מעריכה אותן, אבל הסגנון שונה. התצוגה שלהן בשבוע האופנה היתה מאוד יפה ומעניינת. אהבתי שהן הציגו מגוון מידות. אני גם דוגלת בהצגת המציאות. יש לי עמוד אינסטגרם נוסף בשם 'לילי מרמייד', שבו אני מפרסמת תמונות של לקוחות שלי. חשוב לי לחזק נשים שאולי לא מרגישות טוב עם עצמן. אין ספק שתמונות על דוגמניות תמיד יהיו מדהימות, למרות שאני לא עושה להן פוטושופ".
הרבה אג'נדה יש לך בגילך הצעיר.
"אני לא מאמינה בריטוש של הדוגמניות. אז נכון שהדוגמניות שלי צעירות וכמעט לא צריכות ריטוש, אבל גם אם יש טיפה צלוליטיס או עקיצות, אני משאירה. אני מאמינה במראה האמיתי".
______________________________________________________
ומה קרה במפגש דורות בין קארין דנסקי לשיר אלמליח?
