אני רוצה לשתף אתכם ברגע מיוחד שחוויתי על הבמה בשבוע שעבר. זה קרה בערב שהוקדש לוותיקי להקת הנח"ל ושהתקיים במשכן האופרה בתל אביב בחסות ויצ"ו ישראל. אני אמנם לא מוותיקי להקת הנח"ל, אבל כשהמארגנים של הערב הנפלא הזה הזמינו אותי להצטרף, כמובן שהסכמתי, וככה מצאתי את עצמי על הבמה יחד עם כוכבי הלהקה - ששי קשת, טוביה צפיר, שולה חן, אופירה גלוסקא - כשבמרכז מירי אלוני, ובקהל 2,000 איש עומדים על הרגליים ושרים איתנו: "לכן רק שירו שיר לשלום, אל תלחשו תפילה, מוטב תשירו שיר לשלום בצעקה גדולה". זה היה רגע מרגש במיוחד, מסוג הרגעים שיכולים לקרות רק אצלנו בישראל, גם מפני שלהקת הנח"ל המיתולוגית יש רק אחת, ובעיקר מפני שהתופעה הזאת, של אנשים ששרים ביחד, ייחודית לעם שלנו. קוראים לזה שירה בציבור.
ממש כמו Waze ,דיסק און קי ועגבניות שרי, גם השירה בציבור היא פיתוח ישראלי מקורי, והיום (4.2) חוגגת אחת הכוכבות הגדולות של הז'אנר, שרה'לה שרון, יום הולדת 70 – הזדמנות נהדרת לחזור אחורה ולהבין איך נולדה התופעה המוזרה הזאת, ולמה אנחנו עדיין כל כך אוהבים לשיר - או ליתר דיוק, לזייף - בצוותא.
צפו בשרה'לה שרון באחד מרגעי השיא של הקריירה שלה – הזכייה בקדם אירוויזיון 1993 עם "שירו":
לפני הרבה שנים, בתחילת המאה הקודמת, החלוצים שהגיעו לארץ היו נוהגים לשיר בסיום העבודה החקלאית. בימים שלפני הרדיו והטלוויזיה הייתה השירה בציבור ה-דרך להפיץ שירים חדשים. מלחינים גדולים, מרדכי זעירא למשל, חילקו לצופים שירונים וחזרו איתם על שורות מהשירים החדשים שכתבו, עד שכולם שרו איתם ביחד. עם הזמן, תופעת השירה בציבור גדלה והתפתחה. מה שהתחיל משירה ספונטנית בליווי אקורדיון מסביב למדורה, הפך בשנים האחרונות למופעים מושקעים באולמות גדולים עם שלל אורחים מפתיעים. לצד השחקנים הוותיקים שייסדו את הז'אנר, כמו אפי נצר וגבי ברלין, הופיעו שחקנים חדשים שלקחו את זה לשלב הבא. עינת שרוף, למשל, לימדה את כולנו שהרבה יותר כיף לשיר תוך כדי ריקוד על שולחנות, והאחים עוזי וחיים אסנר, שאיתם אני מרבה להופיע, הפכו את השירה בציבור לחוויה מוזיקלית מלאת קסם והומור.
עוזי אסנר מספר: "חיים ואני באים מניהול מוזיקלי של מופעים והפקות בטלוויזיה. לפני 13 שנה חשבנו לעשות ערבי זמר כמו שאנחנו אוהבים, להביא משהו אחר. התחלנו ממועדון זמר בקריית אונו. זה היה סוג של מועדון 'בוטיק': בכל פעם היינו מפתיעים את הקהל, שבעצם לא ידע לאן הוא מגיע. לדוגמה, באחד המופעים הראשונים התחלנו לשיר עם הקהל את 'יש לי סימפטיה' - אחד השירים שהכי לא מתאימים לשירה בציבור. הקהל כמובן הסתבך עם המנגינה, ואז עלה לבמה במפתיע שלמה גרוניך, מלחין השיר, ולימד את כולנו איך לשיר אותו. עם הזמן הבנו שהחיבור הטבעי והחברוּת ביני לבין אחי הם סוד הקסם של ההופעות. אנחנו מביאים את שיחות הסלון, את הצחוקים ואת ההווי שלנו לבמה והופכים את האולם למשפחה. כיום יש לנו סדרות של מופעים בכל הארץ ואנחנו מארחים את מיטב האמנים. הקהל שמגיע מגוון מאוד: יש הרבה זוגות צעירים שלוקחים בייביסיטר ובאים אלינו, ויש גם סבים וסבתות שמגיעים עם הנכדים. אנחנו משפחה אחת גדולה".
הכירו את האחים אסנר:
בחודשים האחרונים נכנס לשוק מוצר חדש - שירה בציבור דור רביעי, אם תרצו. מדובר במיזם חברתי של שירת המונים בשם "קולולם", שהמטרה שלו היא לייצר מפגש של הרבה אנשים מכל קצות הקשת החברתית ולחבר ביניהם באמצעות שירה משותפת.
צפו בכתבה על הפרויקט ששודרה לאחרונה בחברת החדשות:
בן יפת, אחד היזמים והמנצח במופעים, מספר: "הרעיון נולד מהתחושה שהחברה שלנו נמצאת בתהליך של פילוג. ישבתי יחד עם אור טייכר, יזם ובמאי הפרויקט, ועם מיכל שניידרמן, יזמית ומנהלת המדיה החברתית, ורצינו ליצור אלטרנטיבה. הבנו שבאמצעות שירת המונים נוכל לקרב בין אנשים ולחדד ערכים שקצת חסרים בחברה שלנו היום, כמו הקשבה, מנהיגות, נתינת מקום לאחר".
יפת מסביר שב"קולולם" הקהל הוא האמן. "אנחנו מחלקים את האנשים לקבוצות לפי צבע הקול שלהם, וכל קבוצה לומדת את התפקיד שלה בנפרד. אנחנו מעודדים את האנשים לעזור זה לזה ללמוד את התפקידים, ובכך מפתחים לא רק את מיתרי הקול אלא גם את שריר ההקשבה. בסוף אנחנו מחברים את הקבוצות לשירה משותפת בשלושה קולות, והתוצאה מדהימה. אנשים בקהל מתרגשים כמו ילדים. הכוח של 2,000 איש ששרים ומתכוונים כמו איש אחד, פשוט מצמרר. את הכרטיסים לאירוע האחרון, שהיה בהאנגר 11 בתל אביב, מכרנו תוך שעה וחצי. עכשיו יש לנו רשימה של יותר מ-15 אלף איש שרוצים לבוא לאירוע הבא".
איך אתם בוחרים את השירים?
"אנחנו מחפשים שירים שמתאימים לערכים שלנו, וכמובן שיהיו שירים טובים שכיף לשיר. בערב האחרון, לדוגמה, שרנו את 'מחוזקים לעולם' של אברהם טל. אם לגולשים יש רעיונות לשירים שיכולים להתאים לנו – נשמח אם יציעו לנו אותם בטוקבקים".
התחזית שלי: עשרות שנים של שירה בציבור עם שירים מבריקים של יוצרים כמו חיים גורי שנפרד מאיתנו השבוע, הן רק ההתחלה. אני מהמר שהתופעה רק תלך ותתגבר, ושבעתיד הלא רחוק נשמע בערבי הזמר גם את "תל אביב, יא חביבי, תל אביב" ואת "טודו בום".
______________________________________________________
איך לירון חגג עם גיבורת תרבות אחרת שציינה יום הולדת עגול השנה? הקליקו על התמונה:
