הם כבר שנים רבות בפנסיה, אבל את בני בורשטיין (78) ונתן קווה (76) לא תמצאו יושבים על הספסל עם הפרלמנט השכונתי. במקום זה הם מעדיפים ללכת או לרוץ למרחקים ארוכים. ביום שלישי הקרוב (31.10) ישתתפו ב"מרוץ הלילה" בתל אביב, וממש לא אכפת להם להיות בין המבוגרים ביותר. "לפני שלוש שנים, במרתון תל אביב, נתנו פרס מיוחד למשתתף בן 90, אז יש לי לאן לשאוף", מתבדח בורשטיין. "אני הייתי בקטגוריה של בני 70 ומעלה, והגעתי למקום השני".
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- צעירה, יפה ודעתנית: הכירו את הגברת הראשונה החדשה של אוסטריה
בורשטיין וקווה לא רצים מרתון מלא אלא מסתפקים בעשרה ק"מ. זה דורש מהם משטר אימונים קפדני של הליכה וריצה, שהם מצייתים לו ברצון ובאהבה. הספורט מחזיק אותם בכושר; קווה טוען שאף הציל את חייו. "לפני תשע שנים עברתי התקף לב, והרופא אמר לי שהריצה הגנה עליי", הוא מספר. "שאלתי אותו איזה מרחקים אני יכול לרוץ, והוא ענה: 'השמיים הם הגבול'".
ועדיין, בכל ספורט יש סכנות, וגם במרוצים קורים לפעמים אסונות. זכור לרעה מרתון תל אביב ב-2013, שבו נהרג גבר בן 30, ועשרות נפצעו. בורשטיין היה שם. "באותו מרוץ ארור הרגשתי עומס חום כבד, אז הורדתי את הקצב", הוא מספר. "הקפדתי לשתות בכל תחנה וסיימתי את המסלול בלי בעיה. אשתי אומרת שאני משוגע, אבל אני עדיין ממשיך להשתתף".
חייב לעשות ספורט
קווה התל-אביבי מתאמן חמש פעמים בשבוע בריצה ובהליכה. הוא מעדיף לרוץ ברחובות, לא על שפת הים. בשבתות, כשאין הרבה תנועה, ההעדפה שלו היא לרוץ על הכביש, ומביתו שבדרום העיר הוא מגיע עד חולון. בשנות ה-20 לחייו התאמן בהפועל תל אביב בהתעמלות על מכשירים. באותה תקופה הצטרף לחברת החשמל, והעבודה שלו שם, שנמשכה 40 שנה, כללה פעילות פיזית: הוא טיפס על עמודים וקרא מונים. לאחר מכן הגיעו שנים של עבודה במשרד, ועם אישה ושלושה ילדים הוא כבר לא מצא זמן להתעמל. ב-1983 הרגיש חולשה כללית שגרמה לו לבצע שינוי בחיים. "הייתי ממש מנוון", הוא נזכר. "הגעתי למצב גופני לא טוב והרגשתי שאני חייב לעשות ספורט. התחלתי לרוץ עם הדרכה, ולאט-לאט הוספתי זמן ומרחקים. אחרי כשנתיים של אימונים הרגשתי כשיר להתחיל להשתתף במרוצים. מאז נדבקתי בחיידק הזה.
"אני משתתף גם בצעדות רבות, אבל מעדיף מרוצים, כי שם מקבלים גביעים ומדליות. יש לי בבית קרוב ל-70 גביעים ממרוצים שונים. כמובן שאני גם אוהב את התחרות ואת זה שיש הרבה אנשים. יש אנשים כמוני שחוזרים כל פעם למרוצים, ואנחנו מדברים. רצתי כבר במרתונים בכל הארץ – מרתון טבריה, מרתון ירושלים, אילת".
אשתו של קווה נפטרה זמן קצר לאחר שהחל לרוץ, והוא נשאר עם שלושה ילדים בשנות העשרה לחייהם (כיום בני 49, 46 ו-42). הריצה, לדבריו, עזרה לו להתמודד עם האובדן, הרגיעה אותו ונתנה לו כוחות.
כשהתחלת לרוץ, חשבת שתמשיך בכך גם 30 שנה אחרי?
"הרגשתי שהריצה באה לי באופן ספונטני, אבל לא האמנתי שאמשיך כל כך הרבה שנים ובטח לא שאשתתף במרוצים. זה פשוט קרה".
ועד מתי תמשיך?
"כל זמן שאהיה מסוגל".
12 ק"מ על החוף
בורשטיין החיפאי לא עסק בספורט עד שפרש לפנסיה. לאחר מכן התחיל לצאת להליכות ארוכות, וכיום הוא משתתף בשלושה מרוצים מדי שנה – מרוץ חיפה, מרתון תל אביב ומרוץ הלילה. "ההשתתפות ההמונית היא החוויה הגדולה", הוא אומר. "לראות נהר אדם רץ לידי, עשרות אלפי אנשים - זה משהו מיוחד ועוצמתי, אבל אני מגביל את מספר המרוצים שבהם אני משתתף, כי בגילי הריצה לא כל כך טובה לברכיים".
במקום זה הוא מתאמן בהליכה - עשרה עד 12 ק"מ על חוף הים. לפעמים הוא ממשיך לאימון על מתקני כושר וחוזר לביתו רק אחרי שלוש שעות וחצי. אשתו מצטרפת מדי פעם, באופן חלקי. "במרוץ הראשון שבו השתתפתי, רץ איתי אחד מארבעת הנכדים שלי במקצה הילדים. היום הוא כבר גדול. שתי הבנות שלי מפרגנות לי וגאות בי, וגם הנכדים".
גם הוא עבד שנים רבות בחברת החשמל, אבל את עמיתו התל-אביבי אינו מכיר. יש לו חברים אחרים, ולדבריו, אין מה להשוות בין היכולות הגופניות שלו ושלהם. "יש הבדל בולט. להם כבר קשה עם כל מה שקשור להליכה ולמאמץ - דברים שבשבילי הם כלום. הם גם לא יכולים לטייל הרבה כמוני".
בורשטיין ואשתו מרבים לטוס לחו"ל, אבל שם הוא מעדיף לטייל ולא להשתתף במרוצים. "בחו"ל יש מרתונים יוקרתיים, בזמן שאני רץ רק עשרה ק"מ, כך שלא שווה לטוס לחו"ל בשביל זה. חוץ מזה, חסרים לי מרוצים פה?"
ומה אומרים הרופאים על הפעילות המאומצת שלך?
"אני לא מתייעץ עם רופאים. אני מרגיש את הגוף שלי הכי טוב".
_______________________________________________________
נעמי פולני בת 90, ועדיין היפסטרית. הקליקו על התמונה:
