כל בית צריך מרפסת, זה כבר נאמר; וכל מרפסת צריכה מעקה, זה מובן מאליו; ובימינו, כמעט כל מעקה צריך גדר במבוק. זה אופנתי. "בעשור האחרון", קובע אחד מהאתרים הרבים למכירת גדרות במבוק, "החלה מגמה רחבה לעבודה עם חומרים טבעיים בגינות, מרפסות, גגות ואפילו בתוך הבית".
גדר במבוק, אם נדרש הסבר, היא יריעה ארוגה של קני במבוק מיובשים ומטופלים נגד חרקים, המחוברים ביניהם בחוט מתכת. עובי הקנים ואורכם משתנה, וגם צבעם, אופן שזירתם בחוט המתכת וצפיפותם; כך ש"כל גדר מבמבוק יכולה להיות שונה מאוד מחברתה", כלשון אחד מהאתרים.
עד כמה שזה יישמע מפתיע, במבוק הוא עשב (ממשפחת הדגניים) - סוג של דשא פראי. בטבע, לפני העיבוד שהופך אותו לחומר הגלם המוכר, הוא ירוק. קני הבמבוק החזקים והגמישים בנויים ממפרקים חלולים שביניהם מחיצה דקה, ומתנשאים לגובה משתנה לפי סוג השיח (יש למעלה מ-1,000 זני במבוק) - מסנטימטרים ועד כ-40 מטרים. כשכורתים אותם, בלי לפגוע בשורש, הם צומחים מחדש, בקצב מהיר, כך שהשימוש בהם ידידותי לסביבה.
בזכות עמידותו בתנאי מזג אוויר קשים, בסין נחשב הבמבוק לאחד משלושת "חברי החורף" (שני החברים האחרים הם אורן ושזיף). בתוספת הגמישות שלו ויכולת ההתחדשות המהירה הוא הפך שם לסמל לעוצמה מנטלית, לחיוניות ולאריכות ימים.
למה בכלל גדר?
אבל כשעוסקים בבמבוק למרפסת, הסימבוליסטיקה מפנה את מקומה לפרקטיקה: "אין ספק שמרפסת שמש הינה תוספת נפלאה לדירה", נכתב באחד מאתרי מכירת הגדרות, "יחד עם זאת, לא אחת בעלי מרפסות מחפשים אמצעים יעילים ואסתטיים כדי לחפות, לקרות או לגדר אותן לצורכי פרטיות, הגנה מחום ואור שמש ישיר, ומעוד סיבות נוספות".
מה יכולות להיות הסיבות הנוספות? ברחוב שמעתי שתיים. הנפוצה: שהחתול לא יפול; הנפוצה פחות: שהילד לא יוציא את הראש דרך פסי הברזל של המעקה. על עניין הפרטיות איש לא רצה לדבר. אדריכלים, אם כך, יכולים לתכנן מה שבא להם, אבל אם הם לא חושבים על ילדים וחתולים ועל מה שאנשים עושים במרפסת (מה באמת?), נגזר על הנוף העירוני להתמלא בגדרות במבוק.
לא רק מרפסות עירוניות נהנות, אגב, מיריעות הקנים הארוגות. גם ברחובות ובחצרות הן צצות ומסתירות אחוריים, תוחמות שטחים, מחפות ומצלות:
למה דווקא במבוק?
נימוקים אסתטיים לבחירה בגדר במבוק קשה למצוא, למרות שיש מי שמגדיר אותה "פריט עיצוב אטרקטיבי". בשמש המזרח תיכונית הבמבוק מאפיר, והקנים הדקים "רוקדים" ונשברים (ומכיוון שזו בסך הכל הגדר במרפסת, למי יש כוח להתעסק עם הטיפול בה).
לכן לא מופרך לקבוע שבמחלקת הסיבות לבחירה בגדר במבוק מנצח המחיר. "יחסית לאפשרויות אחרות", נכתב באתרים, "מדובר בפתרון חיפוי והצללה זול ומשתלם... באחת מהאופציות הזולות ביותר במשפחת הגדרות". גדרות במבוק סטנדרתיות מוצעות, בדרך כלל, בגלילים של חמישה מטרים, ובגבהים משתנים בין מטר לשניים. בהתאם לכך, מחיר הגליל נע בין 99 ל-350 שקלים ויותר.
במבו ובמבה
בעברית קוראים לבמבוק חזרן. אך מקור שמו, קראתי באיזה מקום, בשפה המלאית, והוא אונומטופאי, כלומר נגזר מצליל הרשרוש שמשמיעים קני הבמבוק ברוח. כמו בקבוק. אולי המבקרים ביער הבמבוק בקיוטו שביפן שמעו את הבמבו-במבו הזה.
חובבי הבאן, האגרול והראמן הישראלים מסתפקים בגדר במבוק זולה במרפסת, אבל במקומות שהמנות האלה הן המטבח המקומי, לא עוצרים במרפסת. במזרח אסיה, קני במבוק משמשים כפיגומי בנייה, גם של גורדי שחקים, ומעוררים השתאות וחרדה לשלום הפועלים שמטפסים עליהם, לעתים ברגליים יחפות.
בגרסה הישראלית משמשים פיגומי במבוק רק כתפאורה למנות כמו-אסיתיות במסעדה ק-פה האנוי, שעצבה סגולן גטי (Ségolène Getti), בכיכר רבין בתל אביב.
לעומת זאת, בבאלי שבאינדונזיה בונה האדריכלית אלורה הרדי (Elora Hardy) בתים נפלאים מבמבוק, חוקרת את השימוש בו לבנייה, וכבר סיפרה על כך בהרצאה מעניינת ב"טד":
הבמבוק משמש, כידוע, גם לבניית כלי נגינה, וזו מומחיות של ממש:
ובתרבות המזרח אסייתית שמור לו מקום של כבוד גם בתולדות האמנות:
כך שאם יש פנאי לשבת במרפסת, לא חייבים להסתפק בגדר במבוק מאפירה ובהעלאת זכרונות מהטיול הגדול למזרח, אפשר, למשל, ללמוד לצייר במבוק:
לעשות ממנו קישוטים ביד חופשית:
או סתם להאזין בנחת לנגינת קסילופון וייטנאמי:
ואם מתעורר לפתע רעב, אפשר לאכול במבוק (רק לא את הגדר). בחנויות מתמחות, גם בארץ, יש שימורי במבו שוט (נצרי חזרן), שמתאימים לתבשילי קארי, למוקפצים ולסלטים.
