זה היה בסוף הקיץ: פספסתי תמונת ראש בתוך קרטון עם צביקה פיק

נסעתי לחולון, לתערוכה המוקדשת למאסטרו, וקיוויתי לשחזר את החוויה שהייתה לי כשביקרתי במוזיאון אבבא בשוודיה. מתברר שמרגול צודקת: פה זה לא אירופה

לירון לבפורסם: 17.09.17 04:01
צביקה פיק. חשבתי לעצמי, איזה כיף הולך להיות בגלריה (צילום: יריב כץ)
צביקה פיק. חשבתי לעצמי, איזה כיף הולך להיות בגלריה (צילום: יריב כץ)
מתוך התערוכה. איפה כל השואו, הניאונים המהבהבים, האורות הצבעוניים, הפאייטים והנצנצים? (צילום: לירון לב)
מתוך התערוכה. איפה כל השואו, הניאונים המהבהבים, האורות הצבעוניים, הפאייטים והנצנצים? (צילום: לירון לב)
מתוך התערוכה. פתאום אני קולט שמאחורי כל הקפריזות מסתתר מלחין גאון (צילום: לירון לב)
מתוך התערוכה. פתאום אני קולט שמאחורי כל הקפריזות מסתתר מלחין גאון (צילום: לירון לב)
פיק בימים הגדולים. אפשר להגיד שהוא היה "המרים העברי הראשון" (צילום: שאול גולן)
פיק בימים הגדולים. אפשר להגיד שהוא היה "המרים העברי הראשון" (צילום: שאול גולן)
פיק לפני שנה. המוזיקה שלו באמת מרקידה את כל הגוף ולוקחת אותנו "מעלה מעלה" (צילום: יובל חן)
פיק לפני שנה. המוזיקה שלו באמת מרקידה את כל הגוף ולוקחת אותנו "מעלה מעלה" (צילום: יובל חן)

"זה היה בסוף הקיץ, האוויר היה חמים", ובדרכי חזרה מהים החלטתי לעשות סיבוב קטן ולקפוץ לתערוכה חדשה ומסקרנת – "מעלה מעלה", שמוצגת בגלריית החווה בחולון ומוקדשת כולה למאסטרו צביקה פיק.

 

זה נשמע כמו משהו שאסור לפספס, אז כיוונתי את הווייז לגלריה, והוא הראה לי שתוך 20 דקות אנחנו שם. בינתיים שמתי "ארטיק קרטיב שוקולד בננה" במערכת באוטו ושרתי ביחד עם צביקה פיק כל הדרך לחולון. גם נזכרתי איך לפני כמה שנים ביקרתי במוזיאון אבבא בשוודיה, וכמה נהניתי שם. כיאה למלכודת תיירים משומנת, המוזיאון הציע שלל חוויות ומזכרות שאפשר להעלות לפייסבוק ולאינסטוש. בין השאר, הקלטתי בדואט עם אנייטה את "The Winner Takes It All", למדתי את הכוריאוגרפיה של "ווטרלו" - מה שאיפשר לי "להופיע עם הלהקה" באירוויזיון - השתתפתי בחידון נושא פרסים, ואיך אפשר בלי תמונת "הראש בתוך קרטון" עם חברי הלהקה. חשבתי לעצמי איזה כיף הולך להיות בגלריה, וחיכיתי להעלות תמונת ראש בתוך קרטון עם צביקוש.

 

כך נראה מוזיאון אבבא:

 

 

20 דקות מאוחר יותר, הווייז מסמן שהגענו ליעד. אני מסתכל סביבי: אזור התעשייה של חולון, ואין שום סימן לצביקה. יכול להיות שהווייז התבלבל? זה הרי קורה לו לפעמים. אני יוצא מהאוטו ומבחין בדרך עפר ולידה שלט קטן עם חץ שמעליו כתוב: "לגלריית החווה". אני מתחיל ללכת, ואחרי כמה מטרים מתגלה בניין ישן על גבעה, משהו שנראה כמו שריד מתקופת המנדט הבריטי. אני ממשיך להתקדם ועדיין לא בטוח שהגעתי למקום הנכון. המקום נראה די שומם.

 

"ברוך הבא, חבר. אתה האורח הראשון שלנו להיום", אני שומע קול שמתקרב מכיוון החצר. מנהל הגלריה החביב, שבדיוק חוזר מהפסקת סיגריה בחוץ, פותח את הדלת ומזמין אותי להיכנס. "בוא אספר לך קצת על התערוכה שלנו. יש כאן ארבעה חדרים. בשני החדרים הראשונים תמצא קטעי ארכיון, תמונות ופריטים מהאוסף הפרטי של צביקה פיק, ובשני החדרים בהמשך תוכל להתרשם מיצירות שהכינו אמנים בהשראת דמותו".

 

אני מתחיל להסתובב בחדר, ותחושת אכזבה קלה מתחילה לחלחל. איפה כל השואו, הניאונים המהבהבים, האורות הצבעוניים, הפאייטים והנצנצים שמאפיינים את צביקה פיק? אם לא הייתי יודע, הייתי חושב שהגעתי לתערוכה בנושא העלייה השנייה. ואולי יש משהו סמלי בכך שהתערוכה על צביקה פיק מוצגת דווקא כאן. פיק היה הזמר הראשון שהביא לישראל את שיגעון הדיסקו בתקופה שכולם עוד נהגו לשיר מסביב למדורה, שב-1970 כיכב במחזמר הפרובוקטיבי "שיער", שהביא את רוח ה"עשו אהבה, לא מלחמה" של ילדי הפרחים למדינה הצעירה שעדיין נלחמה על קיומה. בתחילת הדרך התייחסו אליו כאל חייזר שנחת מהחלל החיצון ולא הבינו איך הוא קשור לתרבות הישראלית. ועכשיו גם אני תוהה: מה הקשר בין דמותו הססגונית של צביקה פיק למקום הזה?

 

 

 

אני ממשיך להסתובב בחדר. על הקירות תלויים אלבומים ישנים של צביקה, תמונות מהחזרות ל"שיער" וכמה פריטים מארון הבגדים הפרטי של המאסטרו. אני מתקרב לאוסף הפרטי ומתביית על חולצה אדומה מכופתרת, מעוטרת בכוכבים, שנראית לי מאוד מוכרת. זאת החולצה שצביקה לבש במופע "שיר נולד" שבו הופענו ביחד ב-2005. אלה היו שלושה חודשים אינטנסיביים שכללו 80 הופעות ברחבי הארץ, וייאמר לזכות צביקה שהוא לרגע לא יצא מהדמות שלו: תמיד בדיסטאנס, תמיד במשקפי שמש, מתבונן בכולם בשקט מהצד, מדי פעם זורק הערה לא קשורה, וכולם מסביב נקרעים מצחוק. הקטע עם המאסטרו הוא שאתה אף פעם לא יכול לדעת אם הוא רציני או שהוא צוחק איתך. הוא הולך עם הדמות שלו עד הסוף: לפעמים זה מבריק, לפעמים פתטי - אבל זה תמיד בתוך הדמות. אי אפשר לקחת ממנו את הטוטאליות. כבר קרוב ל-50 שנה שהוא חי בסרט משלו.

 

 

החולצה האדומה המכופתרת נראתה לי מוכרת. זאת החולצה שצביקה לבש במופע "שיר נולד" שבו הופענו ביחד ב-2005 (צילום: לירון לב)
    החולצה האדומה המכופתרת נראתה לי מוכרת. זאת החולצה שצביקה לבש במופע "שיר נולד" שבו הופענו ביחד ב-2005(צילום: לירון לב)

     

    אני עובר לחדר הבא, והפעם צביקה פיק סוגר עליי מכל הכיוונים: צביקה פיק בדמות ישו, צביקה פיק בדמות אביר מימי הביניים, צביקה פיק בתוך כדור מראות. האווירה השקטה והקצת "קריפית" גורמת לי לחשוב שבעצם הגעתי לחדר בריחה מתוחכם, והדרך היחידה שלי לצאת מכאן היא לפתור חידה שקשורה לצביקה פיק.

     

    אני מתקדם לחלל הבא, שנראה כמו חדר של נערה מתבגרת בסבנטיז, עם הרבה מדבקות של כוכבים ו"פוסטרים במקום קירות" כמו ב"שיר הפרחה", שפיק הלחין לעפרה חזה. במרכז החדר תלוי מסך גדול שמשדר בלי הפסקה קליפים ישנים של המאסטרו. אני מסתובב, מזמזם להנאתי את השירים, ופתאום קולט שמאחורי כל הנצנצים, הפאייטים והקפריזות מסתתר מלחין גאון שהשירים שלו כבר מזמן הפכו לחלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. המוזיקה של המאסטרו באמת חודרת ללב, מרקידה את כל הגוף ולוקחת אותנו "מעלה מעלה". אפשר להגיד שצביקה פיק הוא למעשה "המרים העברי הראשון".

     

    עטיפת תקליט ישנה שמוצגת בתערוכה. קרוב ל-50 שנה שהוא חי בסרט משלו (צילום: לירון לב)
      עטיפת תקליט ישנה שמוצגת בתערוכה. קרוב ל-50 שנה שהוא חי בסרט משלו(צילום: לירון לב)

       

      בזמן שאני צופה בקליפ ישן, גרסה מוקדמת ל"מרי לו", נכנסת למקום קבוצת תלמידי תיכון וסוף-סוף מכניסה קצת חיים למתחם השומם. אני מרגיש עם עצמי שפתרתי את תעלומת צביקה פיק (לפחות חלקית) ומתקדם ליציאה. מנהל הגלריה הנחמד מצ'פר אותי בפוסטר של המאסטרו, ואני נפרד ממנו לשלום.

       

      אני יורד בשביל העפר בדרכי חזרה לאוטו, מסופק חלקית, חושב שבכל מה שקשור לתערוכות על אייקוני פופ יש לנו עוד הרבה מה ללמוד מהשוודים. אני מבין שמדובר ביוזמה צנועה (ומבורכת) של העירייה, הכניסה כאן חופשית, ואין מה להשוות בינה לבין מטחנת כסף מתוקתקת כמו מוזיאון אבבא בשטוקהולם. אז נכון, לא ציפיתי מעיריית חולון שתבנה אולפן הקלטות או תרכיב מסכי הדמיה מושקעים כמו שעשו השוודים, אבל מה עם קרטון קטן שאפשר לדחוף בו את הראש ולהצטלם עם המאסטרו, שלפחות תהיה לי מזכרת? מתקן כזה בוודאי לא היה מכניס את עיריית חולון לגירעון.

       

      ____________________________________________________

       

      בימים הקרובים בטח נשמע הרבה ברדיו את שיתוף הפעולה שלו עם צביקה פיק. הקליקו על התמונה:

       

      "נתן יונתן מאוד התרגש מגודל הלהיט". הקליקו על התמונה (צילום: איל פישר)
      "נתן יונתן מאוד התרגש מגודל הלהיט". הקליקו על התמונה (צילום: איל פישר)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
      לירון לב
      זמר ויוצר, יליד 1982, מפתח תקווה. שירת בלהקת חיל החינוך והנוער, בוגר "כוכב נולד 2", שיחק ב"השמינייה" בערוץ הילדים, שידר ברשת ג' ("שירים וכוכבים"), דיבב בעשרות סרטים וסדרות (דמותו של בראנץ ב"טרולים", הנסיך הנס ב"לשבור את הקרח"), כתב והלחין שירים לאמנים שונים ("לעוף" להראל סקעת, "חוזר למציאות" ללירן דנינו). ב-2013 החל לשתף פעולה עם הזמרת רבקה זהר. הצמד יצא במופע משותף שלירון הפיק מוזיקלית והוציא שני אלבומים - "לא כמו אתמול" (2014) ו"אור מסביב" (2015).