"אני פוגש כל כך הרבה בני 11-14 שאומרים לי, 'אני לא יצירתי'. איך יכול ילד להיות לא יצירתי? הסיבה היחידה היא, שזה מה שאמרו להם. יש לאנשי חינוך כוח לשנות את מסלול חייהם של ילדים. למורים, להורים, והיום גם לילדים אחרים, בגלל הרשתות החברתיות".
סר ג'ון סורל יודע על מה הוא מדבר. בראיון שהתקיים החודש בשנקר הוא מספר שנולד בסוף מלחמת העולם השנייה בזמן אחת מהפצצות הבליץ האחרונות, ילד למשפחת פועלים משיכוני הדיור הציבורי בצפון לונדון.
כשהיה תלמיד בן 14, המורה לאמנות שאלה אותו אם ירצה ללכת בשבתות לשיעורי בוקר בקולג' המקצועי השכונתי לאמנות. "התאהבתי מיד", הוא מספר בקול שקט ומדוד. "וכשהייתי בן 16 עזבתי את בית הספר ונרשמתי ללימודים שם. זה היה ב-1961. מסביבי כולם בגיל שלי כבר עבדו. אבל אני ראיתי הזדמנות גדולה, ותפסתי אותה בשתי ידיים".
הוא למד שלוש שנים, סיים וקיבל תעודה בעיצוב, ובגיל 19 פתח סטודיו לעיצוב עם חבר שותף. "עבדנו בשביל תעשיית המוזיקה, בשביל IBM. תיכננו פנים ותערוכות, עיצבנו יאכטות. ההזדמנות הזו, שנתנה לי המורה לאמנות, התגלתה כהזדמנות מרכזית בחיי".
ב-1976 פתח סטודיו חדש, הפעם עם אשתו פרנסיס ניואל (Newell&Sorrell). "ניהלנו אותו במשך 25 שנים. זה התחיל בשולחן המטבח שלנו וגדל להיות אחד הסטודיות הגדולים באירופה למיתוג. אז קראנו לזה 'זהות'. היו לנו משרדים בלונדון, בניו יורק ובאמסטרדם".
במקביל לעבודה השוטפת תמיד עסקו בחינוך. "גם אשתי, כשהייתה בת 14, הלכה לשיעורי שבת בעיצוב. אנחנו מאמינים בחינוך יצירתי. לכן יצרנו קשרים עם בתי ספר יסודיים מקומיים, והצוות שלנו הנחה עם מורים פרויקטים לבני חמש עד 16. בכל פעם שבועיים, שבהם מורים התחלפו עם מעצבים מהסטודיו שלנו".
זה היה יחסית בקטן. החלום האמיתי היה להקים קרן שתתמקד בחינוך ליצירתיות, וההזדמנות הגיעה בשנות ה-90, כאשר חברה בינלאומית גדולה לפרסום ביקשה לקנות מהם את העסק. "הסכמנו כשהבנו שזו תהיה הדרך שבה נייסד את הקרן", אומר סורל. "מכרנו וחילקנו את הכסף בינינו, בין העובדים שלנו ובין הקרן שהקמנו שנתיים אחר כך. אנחנו מאמינים שכל אדם הוא יצירתי, ורצינו לעודד יצירתיות בקרב הצעירים".
איך מתחילים?
"בפרויקט הראשון של הקרן ביקשנו מקבוצות של ילדים לייצג את בית הספר שלהם, כלקוחות שלנו. לנסח לנו בריף – איך לשפר משהו בבית הספר באמצעות עיצוב. משהו כמו הקפיטריה שבה אוכלים צהריים. או חדרי השירותים. הכניסה לבית הספר, אולם ספורט, התלבושת, אתר בית הספר.
"הנושא נבחר כי זה משהו שילדים מכירים לפרטי פרטים, הם מכירים את בית הספר שלהם. אז קודם כל מלמדים אותם איך לנסח בריף. פשוט: ספר ליועץ מה הבעיה שלך. הם מצאו דרכים נפלאות להציג את הבעיה. הילדים עבדו שכם אל שכם עם מעצבים ואדריכלים ולמדו מהם. פגישות שבועיות, לאורך חודשים. כך הם למדו איך עיצוב עובד, ועד כמה כולנו לקוחות של עיצוב ביום יום.
"הילדים היו האחראים, הלקוחות המחליטים, כאשר לבית הספר נשמרה הזכות לאשר את הביצוע, או לוותר עליו. במקרים מסוימים, הקרן גם מימנה את יישום הפתרונות. משרד החינוך הבריטי הסכים לממן 50%, אם בית הספר והרשות המקומית יממנו את החצי השני. בסך הכל עשינו כ-50 פרויקטים".
בנוסף, הקרן החייתה את שיעורי השבת שאליהם הלכו סורל וניואל בילדותם, "וזה פרויקט עצום, שרץ כבר שמונה שנים ב-47 קולג'ים ברחבי בריטניה. בני 13-16, שהולכים מדי שבת לקולג' המקומי ולומדים שם ממורים ומסטודנטים, בפוקוס על עיצוב ואמנות. בכל פעם 30 מפגשים של שלוש שעות. עכשיו הוספנו גם שיעורי מדע והנדסה, אופנה ועסקים, כתיבה ודיבור".
השיעורים האלה עולים כסף?
"מערכת החינוך הזו חייבת להיות בחינם. נגישה לכל ילד. יש מבחני כניסה, אם יש יותר מדי פונים, אבל אין מבחנים בסוף הלימוד כי אין בהם שום צורך – הילדים לא חייבים שום דבר, הם רוצים לבוא וללמוד. החלום שלנו הוא להפוך את ההזדמנות הזו לזכות טבעית. בטקסי הסיום שלנו כולם עולים אל הבמה, לוחצים ידיים איתנו, הקהל מריע. אין ילד שאינו יצירתי".
כמה ילדים נהנים מהלימודים האלה?
"השנה למדו במסגרת הפרויקט 1,500 תלמידים. 30% מהם ממשיכים ללימודים גבוהים במקצועות העיצוב והאמנות. זה מודל ייחודי שעובד. יש לו כבר זיכיון בדובאי, שם התווינו את הדרך, ואנחנו בדיונים על הכשרה מול גורמים בבוסטון, ארצות הברית, וסין".
עידוד היצירתיות הוא גם הסיבה שלשמה ביקר סורל באחרונה בישראל. במסגרת הפצת הבשורה שלו הוא בא לביקור קצרצר, שבמרכזו הרצה בפני חבר הנאמנים של מכללת ''שנקר''. פעילויותיו בתחום העיצוב בבריטניה רחבות הרבה יותר מהקרן: בין השנים 1994-2000 כיהן כיו"ר המועצה הבריטית לעיצוב; אחר כך מונה ליו"ר הוועדה לאדריכלות ובנייה סביבתית (שני התפקידים התנדבותיים, למרות שהגופים הם ציבוריים, במימון ממשלתי); הוא מכהן גם כשגריר עסקי של בריטניה, שמקדם את התעשיות היצירתיות של המדינה בעולם ויוצר שיתופי פעולה; וב-2003 ייסד את פסטיבל לונדון לעיצוב, שמתקיים מדי שנה מאז.
מהו שגריר עסקי מטעם ממשלת הוד מלכותה?
"גם זה תפקיד התנדבותי. לכל מדינה בעולם יש היום סקטור של תעשייה יצירתית, שהכרחי ליצירת כלכלה מתקדמת. בבריטניה הסקטור הזה שווה היום, להערכתי, 90 מיליארד פאונד, עם שלושה מיליון עובדים, והוא גדל מהר יותר מכל סקטור אחר".
לפני כעשר שנים קיבל מהמלכה את התואר סר, על 'שירות בתעשיות היצירתיות'. "זה נימוק ראשון מסוגו של התואר", הוא מחייך חיוך דק.
"בהתחלה השקענו מכספנו"
סורל מספר בגאווה שהמודל של פסטיבל העיצוב בלונדון מהווה היום השראה ליותר מ-130 ערים שונות בעולם, ומי שרוצה מוזמן לקבל מהם הדרכה.
מה צריך לעשות כדי ליצור פסטיבל עיצוב מוצלח?
"זה קל. ברוב הערים מרכזים את הפעילות במקום אחד, תחת סככה אחת. בלונדון אפשר לבקר מאות אירועים במאות מקומות שונים ברחבי העיר. מדוע כל הערים האלה יוצרות פסטיבל עיצוב, האם הן רוצות לעודד את התרבות הזו? כן. אבל הסיבה האמיתית היא כסף. עיצוב ויצירתיות הם חלק מהותי בהתפתחותה של כל עיר גדולה. יש לכך ערך כלכלי גדול. פסטיבל העיצוב בלונדון מכניס לעיר בכל שנה 7-9 מיליון פאונד".
המדינה מסייעת?
"יש לנו מעט מימון מהעירייה, מהממשלה אנחנו לא מקבלים דבר".
אז איך מממנים אותו?
"בהתחלה המייסדים, בן אוונס ואני, השקענו מכספנו. היום האירוע מממן את עצמו, דרך הפעילויות השונות".
מה המתכון שלך להצלחה?
"צרו אירוע שמתפרש בכל רחבי העיר, שייראה בכל מקום; נסו לכלול דיסיפלינות שונות ככל האפשר. לא רק רהיטים, אלא גם מכוניות, הנדסה ודיגיטל; ראו מהן החוזקות של העיר וספרו את סיפור העיצוב שלה בדרך הרחבה ביותר שניתן; צרו ארגון עם רשת חזקה; דאגו להפקה יעילה. למשל, מדריך מודפס שמחולק בכל מקום בחינם – השנה הדפסנו 100 אלף עותקים. כמובן, התחלנו בקטן, דברים חדשים הם שבירים. לוקח להם כמה שנים לגדול".
מה היית מייעץ למעצבים ישראלים?
"את אותו הדבר שאני אומר למעצבים בריטים: עיצוב הוא עסק בינלאומי. קשה להתקדם רחוק בשוק המקומי, יש גבול לקנה המידה המקומי. לחברות צעירות אני מציע לגבש אסטרטגיה למהלכים בינלאומיים, תוכנית לשלוש או לחמש שנים. תתחילו בלקוח אחד בחו''ל. ואם תעשו עבודה טובה – הוא יציג אתכם הלאה. עד שתפתחו משרד בחו"ל".
האם יש למשרדי הממשלה תפקיד בעידוד התעשייה המקומית?
"לתעשיות היצירתיות – עיצוב ואדריכלות, מוזיקה, דיגיטל, הנדסה – אני ממליץ לייסד פדרציה, שתהיה בקשר עם משרדי הממשלה. זה חשוב. הפדרציה הבריטית, למשל, עוסקת עכשיו במשא ומתן לברקזיט. הרי יצירתיות היא שפה בינלאומית, התעשיות האלה הן מאוד בינלאומיות, יש בהן הרבה אנשים שהגיעו מחוץ לבריטניה. קחי את זאהה חדיד או רון ארד – אני לא חושב אפילו על הלאומיות של חברי הקהילה שלנו. בברקזיט אנחנו חייבים להבטיח את הישארות חברי הקהילה הזו בלונדון. יהיה נהדר אם הממשלה תעזור, אבל העבודה צריכה להגיע מתוך הקהילה.
"אל תחכו שהממשלה תעשה משהו. תתארגנו. יש אנשים נהדרים שמוכנים להעניק מזמנם ומניסיונם. תמצאו אנשים שמוכנים להקים ארגונים. אף אחד לא ביקש ממני לעשות את כל מה שעשיתי – לא העירייה ולא הממשלה. אלה התושבים שצריכים להתארגן ולהתקדם. למצוא משקיעים, לאו דווקא למען רווח. הפדרציה שעליה סיפרתי היא ארגון ללא מטרות רווח. ואם הולכים לממשלה עם רעיון – לכו מגובשים, בקול אחד. רוצים לעשות משהו גדול? תתארגנו ותעשו את זה".
---------------------------------------------------
מה אפשר לראות בפסטיבל העיצוב בלונדון? לחצו על התמונה לכתבה:
