בוגרי ויצו חיפה באדריכלות לוקחים את החיים ברצינות (קצת מוגזמת)

    החקירה מעמיקה, הרצינות רבה והנושאים חשובים ואקטואליים. מצד שני, היכן הקסם ושובבות הנעורים של סטודנטים צעירים, רגע לפני שיאפירו במשרדי האדריכלים?

    דקל גודוביץ פורסם: 02.08.17 17:19
    מדוע להרחיק אסירים מעבר להרי החושך, במקום לכלוא אותם בתוך העיר? מגדל האסירים של כרמל לוריא הוא רעיון מבריק. חבל שהסרקזם לא הלך קצת יותר רחוק (הדמיה: כרמל לוריא, המחלקה לארכיטקטורה, המרכז האקדמי ויצו חיפה)
    מדוע להרחיק אסירים מעבר להרי החושך, במקום לכלוא אותם בתוך העיר? מגדל האסירים של כרמל לוריא הוא רעיון מבריק. חבל שהסרקזם לא הלך קצת יותר רחוק (הדמיה: כרמל לוריא, המחלקה לארכיטקטורה, המרכז האקדמי ויצו חיפה)
    חוות הקנביס הרפואי של הפלסטינים במובלעות. דרך מקורית של תומר שילוח לבנות מדינה עצמאית שמחזיקה את עצמה (הדמיה: תומר שילוח, המחלקה לארכיטקטורה, המרכז האקדמי ויצו חיפה)
    חוות הקנביס הרפואי של הפלסטינים במובלעות. דרך מקורית של תומר שילוח לבנות מדינה עצמאית שמחזיקה את עצמה (הדמיה: תומר שילוח, המחלקה לארכיטקטורה, המרכז האקדמי ויצו חיפה)

    רצינית. אם נדרשת רק מלה אחת לסכם את תערוכת 33 הבוגרים של המחלקה לארכיטקטורה במרכז האקדמי ויצו חיפה, היא תהיה - רצינית. ולרצינות זו יש שתי פנים רציניות- מצד אחד העבודות מוגשות ברצינות עניינית אפילו מעט טכנית - כוללות את כל התכניות להבנת הפרויקט, כולל חקירה מעמיקה שלו וכתיבת תזה (אך חסרות ברובן הדמיות טובות או מודלים בתלת מימד). אלא שמצד שני, בתוך אותה רצינות של עשייה, אבד משהו מאותו קסם ושובבות נעורים המתאפשרת רק לסטודנטים שהם כפרפרים מלאי קסם, רגע לפני שיזחלו בחזרה ויהיו לעוד גולם במשרדי אדריכלות. זה הרגע בו מרחפים נוגעים לא נוגעים במציאות ובוחנים אותה מלמעלה, עם חיוך ציני או הומוריסטי בזוית הפה. וזה חסר.
    העבודות עסקו השנה בארבעה נושאים רציניים עיקריים: קונפליקטים (דתיים-חילונים, דחויים ומשתלבים, צבא ועיר); מרחב קהילתי (מענה לצרכי הקהילה בעיקר בהתחדשות העירונית); מרחבי ביניים (בכפר, בין שכונות); ומרחב עירוני (התחדשות עירונית). אלא שכמעט בכולן השרטוט היה מדויק מדי, ההדמיות (אם היו) ריאליסטיות, והסך הכל מדוד, שקול, מחושב. לא היו השנה עבודות שפיתחו שפה גרפית שונה משלהם (כמו למשל הקומיקס הנהדר שעליו כתבנו שנה שעברה), ומעט עבודות הביעו (וגם זאת באופן עצור ולא משוחרר) סרקזם על מציאות חיינו העגומה, וגרמו לנו להרהר ביומיום המייאש. העבודות שהיו טובות מבחינה גרפית, וגם הצליחו לעורר משהו (לפחות בי), מוצגות לפניכם.
    בחזרה לחברה- טיפולוגיה חדשה לבתי כלא / כרמל לוריא
    חבל שלוריא לא הלכה עם הסרקזם הדק קצת יותר רחוק. היא מציעה לבנות בית סוהר במגדל בלב קרית הממשלה של חיפה בעיר התחתית. הרעיון המבריק שלמעשה אפשר לכלוא אסיר בתוך העיר ולא לבודד ולסלק אותו אל מעבר להרי החושך או הגליל שם לא נשמע ולא נראה אותו בקרב חברתינו – הוא רעיון שהלואי וימומש יום אחד. אם מדברים היום בעיקר על שיקום אסירים ולא על הכליאה לבדה, אז שיקומו של האסיר בתוך החברה, בתוך העיר - הוא המעשה הנכון. וכך, אנו רואים מגדל זכוכית מרשים, שנראה כמו עוד מגדל דירות או משרדים, אלא שדייריו הם אסירים.


    כרמל לוריא_tn


    carmel_lurie_02_tn
    מגדל בית הסוהר בעיר התחתית חיפה


    carmel_lurie_03_tn


    carmel_lurie_05_tn


    carmel_lurie_01_tn

    בקומת הקרקע נמצאים שטחי הציבור של בית הסוהר שאינם שונים משטחי ציבור במבנים אחרים: לובי כניסה, קפיטריה, ספריה; בקומות מעל- כיתות לימוד; ומעליהן קומות המגורים – האסירים בקלים באגפים הפתוחים נמצאים קרוב יותר לחברה ולעיר- כלומר בקומות התחתונות, והאסירים המסוכנים באגפים הסגורים- זוכים באופן אירוני דווקא לקומות הפנטהאוז היוקרתיות המשקיפות על הים וההר, ובמגדלי דירות דומים נמכרות במאות מיליונים.

    "אי" שפיות / תומר שילוח
    גם שילוח מתעסק בדחויים שבחברה, שגם אותם סוגרים בחומות כלא. הפעם לא מדובר בעבריינים, אלא בפלסטינים תושבי 21 המובלעות הכלואות בין קו הגבול של 1949, לבין גדר ההפרדה. שם, כלואים וללא אפשרות לקבל שירותים מאף גורם שלטוני- לא מהרשות הפלסטינית ולא ממדינת ישראל – גרים תושבי הכפרים, ומקימים בלית ברירה מדינה עצמאית משלהם שמספקת פרנסה. בשטחה הצר של המדינה, ובהתאם לאופים החקלאי של אזרחיה – מציע שילוח להקים בערוצי הנחלים, חוות גידול למריחואנה רפואית. פתרון שיכול להניב רווחים נאים לשטח האדמה המצומצם.


    תומר שילוח_tn


    tomer_shiloach4_tn


    tomer_shiloach2_tn


    tomer_shiloach5_tn


    tomer_shiloach1_tn


    tomer_shiloach3_tn

    זהו עוד פרויקט רציני שבחר במבט חברתי ופוליטי חשוב, ושוב חבל שלא עף איתו קצת מעבר לגבולות הקיימים, ולא התפתח מעבר לבסיס הראשוני המעולה. ההדמיות לא מעבירות מספיק את מה שקורה בחוות הללו. ייתכן והיה גם צריך לפתח את הפרוגרמה ולהרחיבה כך שתכלול גם פונקציות נוספות כמו מגורים, מלונאות ומסחר- אולי בדומה לפרויקט הבא.

    big2small / שרול רוטה
    רוטה הלך בגדול על ביג. על הפאוור סנטר. על הכוחנות והאקסטרא-לארג' של מרכזי הקניות הללו שהוקמו ברב המקרים בצמוד לערים. כמו למשל במקרה המבחן של יקנעם. כאן הוקם מרכז הקניות ביג על ציר מוסדות הציבור בעיר שמתפרסת בצורה ליניארית לאורכו. המרכז הוקם לפני 12 שנה בין שתי שכונות מגורים בעיר, והקשר היחיד שלו לציר ולשכונות הוא מגרש החניה הענק שגודלו 70/100 מ' ופונה אליהן, בעוד השטח המסחרי מרוחק מהעיר ופונה לנוף. כי רחוב מבחינת ביג - זה כביש גישה, ובשכונות גרות מכוניות שצריכות חניה כדי לקנות. כך למעשה הרסו מרכזי הקניות את כל תפיסת העירוניות המושתתת על רחובות מסחריים, צירים המשכיים של הליכה ועניין, וקיבעו את הפרבר כפרבר שינה עם כלב ושלוש מכוניות, גם אם יכול היה להיות מקום קטן ומלבב בין העיר לכפר.


    שרול רוטה_tn


    srul_rota_4_tn


    srul_rota_7_tn


    srul_rota_1_w_tn


    sru_rota_5_tn


    srul_rota_3_w_tn


    srul_rota_9_tn


    srul_rota_8_tn


    srul_rota_6_tn

    היפה בעבודתו של רוטה היא ההצעה להפוך את ה- BIG ל- Small. את המסה הגדולה שבקנה מידה של משאיות אספקה – מפרק רוטה למבנים קטנים בקנה מידה אנושי. הוא מבנה את הדופן העירונית ובמקום חניה מייצר ארקדת חנויות כהמשך לציר העירוני, וחותך את המבנה לשניים ומייצר קשר רגלי בין שכונות המגורים הסמוכות. ומעל הכל (וגם בתוך, בפנים ובצד) – מוסיף עוד מגוון פונקציות: מגורים, משרדים, מרכז תרבות, חדרי חוגים, חדר כשר, גינה פנימית, מרכז מבקרים וטיולים לרמות מנשה. כל אלה מעשירות את הביג, מזמינות מגוון משתמשים שונים, ומאפשרות שימוש לאורך רציף לאורך כל היום במקום מרכז קניות וחניה חד-גוניים, שעומדים שוממים וסגורים בשעות הערב ובשבתות (יקנעם היא עיר שומרת מסורת) - ובכך מוכיחים שהאסון שהביאו על העיר הוא אכן BIG.

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד
    אני קודם כל אדם, ואחר כך אדריכל.
    אני בוגר בהצטיינות של הפקולטה לאדריכלות ובינוי ערים בטכניון, עבדתי עם אבי (ישראל), והיום יש לי ולאשתי (יעלה) משרד אדריכלות ועיצוב העוסק במגוון תחומים- מעיצוב פנים לדירות מסחר ומשרדים, דרך בנייני מגורים, מבנים לשימור, ועד מלונות ותכניות בניין עיר. כנסו לאתר האינטרנט של משרדינו ונשמח להכיר:
    http://www.goodovitch.com/

    לכל אחד יש מקצוע, אבל יש שני מקצועות שבהם כולם מקצוענים: אדריכלות ופוליטיקה. ואני מנסה לעצב דעה בבלוקים ובבלוגים. החיבור בין הבלוק והבלוג הוא חלק מהפוליטיקה של האדריכלות. כי אדריכלות היא לא סטיילינג או קורס ערב, אלא מקצוע רציני, והמעשה הפוליטי המשמעותי ביותר במרחב. בעיקר לאדם הקטן שבמרחב. זה שנשכח בין מחלפים ומגדלים, ונדרס תחת גלגלי הצדק והבירוקרטיה.

    בין בלוג לבלוק אני כל הזמן בוחן, מחפש, לומד ומלמד, כותב על אדריכלות (ברשת ידיעות אחרונות), יוצר ואוצר אמנות (הביאנלה לאמנות אינטרנטית ישראלית), שחקן ופרפורמר (הופעתי בפסטיבל עכו), ומדריך סיורים (בעיקר במכון ויצמן). איש רנסנס בעולם אינטרנטי. טוב, אולי קצת נסחפתי...

    חפשו אותי גם בפייסבוק- "דקל גודוביץ".