רוב האנשים רוצים לחגוג את יום הולדתם עם מתנות מפנקות, יום חופש נטול דאגות או ארוחה טובה במסעדה. כך חגגה גם הילה ביטון את ימי ההולדת שלה עד השנה שעברה. "תמיד הייתי הולכת עם המשפחה לאכול במסעדה שיש בה פסנתרן או כנר", היא נזכרת. זה נגמר ב-3 ביולי 2016, כשמלאו לה 25. "חשבתי על זה, והבנתי שביום ההולדת כולם רוצים לשמוח איתי ולפרגן לי, אז למה לא לנצל את ההזדמנות? העדפתי לעשות משהו משמעותי במקום שכולנו נשב כמו זומבים בפאב. הרגשתי כאילו עליתי על סטארט אפ".
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים והכתבות
עוד בערוץ אנשים:
- עבדה סביב השעון והתישה עצמה – עד שקרסה וחישבה מסלול מחדש
ביטון גייסה חברים, בני משפחה וגם אנשים שלא הכירה, וכולם יחד שיפצו מקלט בבאר שבע שמיועד לנשים שנפלו למעגל הזנות והסמים. "שיפצנו חדר טיפולים, הקמנו גינה, עבדנו ממש קשה, אבל באווירה של קרנבל. ראיתי שכולם שמחים - החברים שלי, אמא שלי וגם הנשים במקלט. חזרתי הביתה המומה ומותשת, אבל מוצפת באושר מטורף".
ואת האושר הזה היא רוצה לחוות עכשיו כל שנה.
הנערה הזו שחולמת
עוד לפני ימי ההולדת החברתיים היו חייה של ביטון (26) רצופים בעשייה למען אחרים. היא נולדה בתל אביב, אבל גדלה רוב חייה בעיר אלעד. "אנחנו משפחה ששייכת לציונות הדתית-לאומית, והגענו ליישוב שעם הזמן נעשה חרדי", היא אומרת. "אני ממש כעסתי על החרדים בעיר, כי הדתיים הלאומיים קיבלו הרבה פחות משאבים מהרשות: לא הייתה מועצת נוער, והייתי צריכה ללכת לבני עקיבא בפתח תקווה, כי באלעד הייתה רק תנועת נוער חרדית. ההורים שלי, אני ואחי - כולנו הרגשנו חריגים. כולנו נבלנו".
בדיעבד, אומרת ביטון, החיים בקהילה שלא קיבלה אותה עיצבו את תפיסת עולמה. "הבית שלנו היה מאוד פלורליסטי. דיברו בו על האיסלאם ועל יציאה מהארון, שמענו בי-ג'יז וביטלס לצד שירים חסידיים - אבל העיר עצמה לא נתנה לי מענה. הייתי הנערה הזו שחולמת, שממלאת מחברות שלמות עם משפטים של מנהיגים, שחושבת איך להקים עסק. תמיד היה בי רעב, כמו בור בבטן שהרגשתי שאני חייבת למלא. תמיד אני בוכה כשאני מדברת על זה", היא אומרת בעיניים בורקות. "הרגשתי שם תלישות מוחלטת. לפני חצי שנה עברנו לגור בפתח תקווה, אבל עד היום אני מחפשת את הבית שלי".
תקופת המגורים באלעד הייתה סיבה מרכזית להצטרפותה לתוכנית צוערים לשלטון מקומי של משרד הפנים, שכוללת לימודי תואר ראשון וארבע שנות עבודה ברשות מקומית בפריפריה. היא למדה פוליטיקה, ממשל ותקשורת באוניברסיטת בן גוריון, ובאוקטובר האחרון החלה לעבוד באגף לתכנון אסטרטגי בעיריית נתיבות. "מבחינתי, זו דרך טובה לקום בבוקר ולהרגיש שאני עושה משהו משמעותי. הבנתי שהרשות המקומית היא המקום שיכול להשפיע בצורה הכי משמעותית על התושב, לטוב ולרע. זו דמוקרטיה ישירה במובן הכי ברור שלה. היום אני מרגישה שגרירה של נתיבות. היא שונה מאוד מהתדמית שדבקה בה, של באבות ואמונות שונות, וחשוב לי שאנשים יידעו את זה".
גם במהלך לימודיה באוניברסיטה עסקה בעשייה חברתית: באותה תקופה אימצה כלבה שנועדה להיות כלבת נחייה, וגרה בסניף הבאר-שבעי של "מוישה האוס" – ארגון שמפעיל בתי מגורים לצעירים ששוררת בהם אווירה יהודית. "אירחנו בבית מפגשים פוליטיים, ערבי צפייה בכדורגל, שיעורי יוגה וארוחות שבת עם קידוש. הבנתי שככה אני רוצה לחיות את החיים שלי, בבית פתוח ומזמין".
לדבריה, היא רואה ביהדות ערך חשוב ומרכזי, אבל לא במובן הקלאסי: ביטון מגיעה לעבודה במכנסיים, בשיער פזור ובנעלי עקב, ובשום שלב לא זנחה את אהבתה לגיבורי תרבות חילונים ואף פרובוקטיביים. "את התרגיל שלי בבגרות בספורט בניתי לפי השיר 'Crazy' של בריטני ספירס. גדלתי עליה, ועכשיו הלכתי להופעה שלה כמתנת יום הולדת לעצמי. מבחינתי, יום ההולדת הזה, ה-26 שלי, סימן מעבר מילדות לנשיות מוחלטת".
התנדבות מאישה לאישה
אבל ההופעה של ספירס תפסה חלק שולי בלבד בחגיגות, שכן גם השנה החליטה ביטון לעשות ביום חגה משהו למען החברה. "חיפשתי בפייסבוק רעיונות להתנדבות עם נשים והגעתי למבקשת מקלט מאריתריאה שגרה עם שלושת ילדיה בחדר אחד בדרום תל אביב. החלטתי לעזור לה". כשהלכה לבקר את המשפחה, הבינה עד כמה העזרה נחוצה. "הדרך הייתה חשוכה, והיה שם ריח של שתן וצחנה. החדר עצמו מיניאטורי, צפוף, כמעט לא מרוהט. שבר לי את הלב שאנשים חיים ככה בתל אביב של 2017".
כשהחליטה שההתנדבות השנה תתמקד בשיפוץ החדר של המשפחה האריתראית, קיבלה ביטון כמה תגובות קשות. "שאלו אותי: 'למה דווקא אריתראים?' אמרו: 'עניי עירך קודמים'. אני אמרתי להם שה' אוהב את כולם ושכולנו בני אדם. מבחינתי זו התנדבות מאישה לאישה, כך שלמרות ההערות מסביב, אני מאושרת מהבחירה הזו".
השיפוץ התבצע ביום שישי האחרון, ארבעה ימים אחרי יום הולדתה, ולקראת האירוע עבדה ביטון קשה כדי לגייס מתנדבים וציוד. "פרסמתי בפייסבוק סטטוס שבו סיפרתי על יום ההולדת החברתי של השנה שעברה ועל הפרויקט של השנה, ואנשים מכל הארץ עזרו לי: אחד תרם צבע, אחר קנה חומרי ניקוי, מעצבות פנים שלחו לי תוכניות שעזרו לנו למקם בצורה הכי טובה את הרהיטים החדשים. לא הפסיקו להתקשר אליי".
והכל בזכות פייסבוק, מה שגורם לביטון להדוף את הביקורת שנוהגים למתוח על הרשת החברתית ומשתמשיה. "נמאס לי מהביקורת שיש על הדור שלנו", היא אומרת. "נמאס לי לשמוע שאנחנו מתעסקים רק בעצמנו ושהראש תקוע במסך. בשבילי, הפייסבוק היה האמצעי הכי יעיל לספר את הסיפור ולגייס אנשים טובים". כעת היא מנסה לסייע לבת הבכורה במשפחה האריתראית לצאת לקייטנה. "הילדה הזו הסבירה לי שהיא חייבת לשמור על האחים הקטנים, ולכן צריכה לוותר על קייטנה. אני מקווה שבסוף זה יסתדר".
ביטון גם מקווה שהרעיון שלה יצבור תאוצה וישמש אופציה חדשה לציון ימי הולדת. "יצרתי שיתוף פעולה עם אפליקציית helpapp המציעה התנדבויות מגוונות ברחבי הארץ", היא מספרת. "הם סיפרו לי שממש באותם ימים שבהם אני פרסמתי את ההתנדבות שלי, הגיעה אליהם מישהי עם אותו רעיון. היום אנחנו מובילות את הפרויקט יחד".
בימים אלה שוקדים אנשי האפליקציה יחד עם היזמיות על בניית חבילות התנדבות לפי תחום, כמות אנשים ומזכרת רצויה מהאירוע. "מי שירצה מתנה כיפית ומיוחדת ליום ההולדת, יוכל לבחור אם להתנדב עם ניצולי שואה, עם נוער בסיכון או עם קהל אחר. הוא גם יוכל לבחור התנדבות זוגית או בקבוצה, ולקבוע מה יחכה לקהל המתנדבים - מחולצות עם הקדשה ועד בקבוק יין. אם חמישה או עשרה אנשים יחגגו ככה יום הולדת מדי יום, תהיה לזה השפעה אדירה".
______________________________________________________
גם איש העסקים הצעיר תורם לקהילה בדרך ייחודית. הקליקו על התמונה:
