גילעד סולטר הוא בן 25, גיל שבדרך כלל מנוצל ללימודים או לטיולים מסביב לעולם, אבל אצלו זה אחרת: סולטר הוא שותף בעסק מצליח שאותו הקים בגיל 17, וכן בעמותה שמארגנת משלחות של ילדים עם צרכים מיוחדים לאירועי כדורגל בחו"ל - בהתנדבות מלאה. זה סיפור על יוזמה, נחישות, הצלחה ואלטרואיזם; זוהי דוגמה לצעיר ישראלי מוכשר שהחליט להשתמש בכישוריו על מנת לשמח ילדים חולים ולהגשים להם חלומות.
>> בואו לעמוד של Xnet בפייסבוק וקבלו את כל העדכונים
עוד בערוץ אנשים:
- הקימה מרכז למידה ועברה מדירת חדר באשדוד לבית מפואר ברמת השרון
"בשבילי זה הדבר הכי מספק בעולם", הוא אומר. "יותר מהעסקים שלי, ובוודאי יותר מההנאה האישית שלי ממשחקי הכדורגל".
צפו בברק יצחקי מודיע לנער בעל מוגבלות שהוא טס ליורו בצרפת - בזכות גילעד סולטר:
רוצה להחזיר לקהילה
סולטר, נשוי לאפרת ואב לדביר (חמישה חודשים), סטודנט למינהל עסקים שגר בירושלים, נולד במנצ'סטר שבאנגליה: אמו הייתה שליחה של הסוכנות היהודית בעיר, ואביו צעיר מקומי שהכיר אותה ונישא לה. בילדותו חזר עם הוריו לישראל, והמשפחה השתקעה ביישוב אלון שבות שבגוש עציון. בתקופת התיכון הוא היה אחראי לפרויקטים רבים, בהם שוק בשדרות שהקים בהתנדבות לקראת פורים. כשהיה בכיתה י"ב הוצע לו להיות שותף בחברה חדשה שמטיסה נערים ישראלים לסאמר סקול בלונדון - פאן טראוולס. סולטר נענה, ובשמונה שנות פעילותה נעשתה החברה גורם מרכזי בהטסת נוער ישראלי דתי לטיולים בחו"ל.
בקיץ 2010, כשהיה בסוף התיכון, הוא חסך כסף וטס עם חבר לצפות במשחקי המונדיאל שנערכו בדרום אפריקה. כחובב כדורגל מושבע הוא הגשים בכך חלום. מיד אחרי שחזר לארץ החל לתכנן נסיעה למשחקי היורו שהתקיימו באוקראינה כשנתיים לאחר מכן, אבל הפעם החליט על חוויה שונה. "החלטתי שאני רוצה להחזיר לקהילה", הוא אומר, "ולהטיס על חשבון העסק שלי שני ילדים בעלי צרכים מיוחדים עם שלושה אנשי צוות שיבואו בהתנדבות".
במהלך ההכנות לגיוסו לצה"ל פנה לעמותת קו לחיים וביקש מאנשיה למצוא שני ילדים חולים שאוהבים כדורגל, "כאלה שבשבילם זה יהיה חלום לטוס ליורו", כהגדרתו. ביוני 2012, בהיותו לוחם בגדוד 51 של גולני, הפרויקט קרם עור וגידים, והוא טס ליורו עם שני ילדים חולים ושני מתנדבים. כשנה לאחר מכן נערכה בארץ אליפות אירופה בכדורגל לנבחרות צעירות, וסולטר הביא אליה כ-100 ילדים חולים כשהוא נעזר במתנדבים שסייעו לו בהסעות ובאוכל. "ואז הבנתי שאני רוצה לעשות משהו ענק", הוא אומר. האירוע הענק שאליו רצה להטיס ילדים היה המונדיאל בברזיל, אבל הפעם הוא לא רצה להסתפק בהטסת שני ילדים בלבד, אלא החליט להטיס משלחת של 20 ילדים ו-20 מדריכים.
כדי שהפרויקט ייצא לדרך, היה עליו לגייס כ-850 אלף שקל, והוא פנה לכל גורם שעלה בדעתו. בין התורמים היו בעלים של קבוצות כדורגל והקהילות היהודיות בריו ובסאן פאולו שלקחו על עצמן את כל עלויות הלינה והאוכל ל-40 איש. אחת המשימות המאתגרות בפרויקט הייתה השגת הכרטיסים למשחקים: סולטר התעקש שהמשלחת תצפה בשלושה משחקים, ולכן נדרש לכ-120 כרטיסים. רבים לא האמינו שהוא יצליח בכך, אבל הוא פנה להתאחדות הכדורגל העולמית (פיפ"א), וזו שיתפה איתו פעולה ועזרה לו להשיג את מבוקשו. סיוע חשוב נוסף קיבל ממשרד הפרסום ברוקנר-יער-לוי, שהסכים לעזור בגיוס המונים ללא תמורה.
וכך זה נראה:
הנסיעה לברזיל זכתה להצלחה גדולה; כל היעדים הושגו, הילדים שמחו והתרגשו, וסולטר החליט להקים עם שותפו יוסף ברוס עמותה בשם הגשמת חלום, ששמה לה למטרה לשמח ילדים שמתמודדים עם מחלות וקשיים. כשנודע להם, לדוגמה, על ילד חולה שחולם לפגוש את הזמר משה פרץ, מיד ארגנו מפגש. עם זאת, עיקר הפעילות הוא סביב נסיעות לאירועי כדורגל גדולים. בקיץ האחרון הטיסו 120 ילדים ואנשי צוות למשחקי היורו בצרפת, כשהפעם כללה המשלחת 25 נערים בסיכון ששימשו כעוזרי מדריך ועזרו לו לטפל בילדים החולים. לנערים הללו, שהגיעו מפנימיות, נאמר שהם נבחרו לטוס בזכות ההתנהגות הטובה שלהם. "בפעם הראשונה הם ראו מהי נתינה ללא תמורה", אומר סולטר. "ההשתתפות שלהם בנסיעה הייתה הדבר שהכי ריגש אותי שם".
גם הפעם היו בעיות של השגת כספים וכרטיסים, ושוב, סולטר ואנשיו התגברו על כל המכשולים וגרמו לילדים לשמוח וליהנות. "זה היה מדהים", הוא אומר. "ברגע שאתה עושה משהו טוב, אתה רואה איך כולם נרתמים: התורמים הגדולים והקטנים, משרד הפרסום, התאחדות הכדורגל האירופית – כולם עזרו. אפילו באל על התחשבו בנו והורידו מחירים".
הנסיעה לצרפת:
לעשות דברים גדולים
לאחרונה החל סולטר לתת הרצאות בבתי ספר. "אני אומר לתלמידים שלכל אחד יש יכולות לתרום, שכל אדם יכול להחזיר לקהילה ולתת מעצמו", מספר סולטר. "אני גם מדגיש בפניהם שהנתינה היא זכות, ושאם יש יכולת, זמן ורצון לתרום, אפשר לעשות דברים גדולים שלפעמים נראים בהתחלה חסרי סיכוי.
"אני גם תמיד אומר שבפרויקט הזה מעורבים מאות אנשים, כך שזה ממש לא עבודה של איש אחד. בצרפת, לדוגמה, הייתי עם צוות של 40 איש, בהם מאבטחים, רופאים ואנשי לוגיסטיקה: כולם לקחו שבוע חופש מהעבודה ובאו בהתנדבות. הצוות גם עזר בגיוס כספים ונתן מעצמו במאה אחוזים".
וכשאני שואל אותו מה החזון שלו, הוא משיב שמטרתו העיקרית היא להמשיך לתרום לחברה, לשמח ילדים ולעשות טוב. לדעתו, כולנו יכולים לתת מעצמנו, גם אם אנחנו חיים במציאות קשה או מורכבת. "אם יש לנו רצון, ואם המטרה שלנו טובה", אומר סולטר, "נתפלא לראות כמה טוב אנחנו יכולים לעשות, וכמה אנשים נסחוף אחרינו".
______________________________________________________
חגית בריל מרגישה שהיא יכולה לעשות כל דבר, "אבל קצת אחרת". הקליקו על התמונה:
