"מתחם פיליכובסקי הוא מהמתחמים השלמים ביותר שבהם יושם הסגנון הברוטליסטי, והוא נמצא ברמת אביב ב', שהיא אחד הרובעים העירוניים שמאפיינים את התקופה", קובע האדריכל ד"ר ירמי הופמן, מנהל אגף השימור בעיריית תל אביב-יפו. לעמדתו הנחרצת כנראה לא יהיה משקל מול כוחות השוק: יזמי נדל"ן, אדריכלים ועורכי דין פועלים באגרסיביות במטרה לחסל את ערכי הרובע.
מדובר בשכונה שהוקמה בשנות ה-60 וה-70 במגרש בשטח של 15 דונם, מול אוניברסיטת תל אביב. היא כוללת שני שיכוני רכבת שבהם 208 דירות בגודל אחיד של 75 מטרים רבועים, כשגינה משותפת תחומה ביניהם, ומגרש חנייה מצוי בדופן הדרומי של המגרש. באותן שנים שיכפלו המתכננים הישראלים את התבנית הזו במאות שכונות בערי בישראל, אלא שכאן פנתה חברת עמידר, שיזמה את הפרויקט, לאדריכלים פורצי דרך בתחומם, שהגיעו להישגים שניתן ללמוד מהם גם היום: האדריכל יצחק פרלשטיין ואדריכלי הנוף ליפא יהלום ודן צור (לימים חתני פרס ישראל).
כאשר מבקשים לעשות תמ''א 38 – הוספה של קומות ושטח לבניין ישן, או הריסתו כליל ובנייתו מחדש – הדיירים לא נוטים להסס מול הפיתוי הכלכלי-נדל"ני. אפשר לטעון שכאשר מדובר בבניינים מתפוררים וחסרי ערך אדריכלי וסביבתי, אין סיבה להתעקש או להתאבל על הישן. אך במקרה של מקום ייחודי מבחינה אדריכלית וסביבתית, מי, בעצם, אמור לשמור עליו מפני הרס?
מה מיוחד בשכונת פיליכובסקי
ביקור במתחם היום, 51 שנים לאחר שהושלם, מוכיח כי הוא לא רק מהווה דוגמה לסגנון הברוטליסטי, אלא טמונים בו ערכים שיכולים להפוך כל שיכון טיפוסי ישראלי – באופקים, אשדוד, נתניה או קרית שמונה – לפנינה איכותית. יש כאן טופוגרפיה רכה וידידותית וצמחייה עוטפת, עשירה ומגוונת, ארצישראלית וגם מיובאת: שיחים, עשבוניים, עצים (הסיגלון נמצא עכשיו בשיא פריחתו), ורדים ומדשאות. המתחם אמנם מעט מוזנח, אבל ערכיו נשמרו היטב. כשעומדים בקצה אחד של הגינה, הבניינים כמעט ונעלמים והתחושה היא של טבע שמקיף מכל כיוון.
את החצר והמתחם חוצה שביל מרוצף, המקשר בין שני הבלוקים ובין שני הרחובות. את השביל מלווים ספסלי בטון שעוצבו בקווים גיאומטריים, כשבקצה השביל יש הפתעה: מבוך. זהו מתקן משחקים מבטון חשוף, שעוצב בהשראת מתקנים דומים ששולבו באותן שנים בגני משחק בהולנד ובבריטניה, בעיקר בהשראת הגנים העירוניים והלא שגרתיים שפיתח האדריכל אלדו ון אייק (שבעצמו קיבל השראה מבתים אליהם נחשף במדבר סהרה). המתקנים מקלים על התחזוקה השוטפת, יוצרים "חדרים עירוניים" המשלימים את חווית המשחק לילדים, ומעניקים גם למבוגרים סוג של יצירת אמנות מסקרנת ומופשטת.
שולחן ומושבי בטון תוכננו בקומת העמודים של הבניין. "בקיץ תענוג לשבת כאן", מספרת ג'יליאן קיי, שמתגוררת כאן מ-1972. "הגן יוצר שקט, הצמחייה מנקה את האוויר ויש צל. הכל תוכנן כאן עם הרבה שכל, זו פנינת חן שכרישי הנדל"ן רוצים להפוך לגועל נפש".
איתן בן דוד, אדריכל ובעליה של דירה במתחם, בחן את התכנית שמקדם היזם: "מבחינה אדריכלית התוכנית גרועה", הוא קובע. "הבניינים חזקים דיים לעמוד בפני רעידות אדמה, הממ"דים המתוכננים חוסמים את המבט והאור למטבחים ולסלון, זה בבחינת כל המוסיף גורע". על השאלה מה לדעתו צריך לעשות במתחם הוא עונה ש"צריך להרוס את כולו, אבל אני אהיה מאושר גם אם לא יעשו כלום, כי יש כאן איכות חיים נדירה". גם הוא מדבר על ערכה של התשתית שיצרו האדריכלים, שנותנת לדיירים את האפשרות למסד כאן קהילה מלוכדת, באמצעות עידוד השימוש במרחב המשותף, הזדמנות למפגש מכוון או אקראי, נעים ונוח.
בבניינים עצמם בחר פרלשטיין לפרק את המבנה המקובל בצורת תיבה פשוטה של "שיכון רכבת" טיפוסי, וכל יחידה עם כניסה הוא קידם או הסיג מעט משכנותיה הצמודות, מהלך שמשמעותו הכלכלית היתה זעומה, אך דרשה מחשבה ותשומת לב. את קומת הקרקע הותיר כקומת עמודים בה מצויים רק עמודי הבניין והכניסות, אך הקווים המעוגלים של חדרי המדרגות הפכו גם אותם לאלמנטים פיסוליים סדרתיים.
החידוש המרכזי שלו הוא השימוש באלמנטים מתועשים. פרלשטיין היה בכיר האדריכלים בישראל, שהקפיד להתייצב בחזית החידושים הטכנולוגיים בתחום הבנייה. לא לחינם עמד בראש צוות מתכנני גורד השחקים הראשון של ישראל – "מגדל שלום", ועל תרומתו המשמעותית לבנייה המתועשת זכה תוך שנתיים בפרס רוקח ובפרס קפלן. הוא היה מבניה הראשונים של תל אביב (הוריו, פסיה ויעקב, בנו את הבית השני בשכונת "אחוזת בית") והתמחה בתכנון מגורים: בעיקר עממיים אך גם מגדלי וולפסון בירושלים, מגדלי היוקרה הראשונים שנבנו בארץ. בכל המבנים שתכנן נמנע מלעשות שימוש בפתרונות צפויים ומועתקים, העדיף לאתגר את הטכנולוגיה הקיימת וכן את התכנון הכללי, תוך שהוא דואג לשפר ולקדם את התרבות התכנונית.
חזיתות הבניינים מורכבות מלוחות בטון מתועשים, מחופות אבן גרנוליט שיוצרו במפעל והורכבו באתר. גם מסתורי הכביסה הורכבו בצורה דומה. פרלשטיין בחר לשלב רובד נוסף, תרבותי, בבניין: את עיצוב שלד הבניין הותיר חשוף ובולט לעין, בהשפעת האדריכלות היפנית. הוא עיצב אותו בבטון חשוף כאילו היה מורכב מקורות ועמודי עץ טבעי, בחיבורים ללא הדבקה או מסמרים, מהלך שחוזר ומופיע בלוחות מסתורי הכביסה, המורכבים על שתי קורות הבולטות מבעד ללוחות.
"אבא שלי היה קבלן והוא זה שהמליץ לי לקנות את הדירה עם הריהוט שבה בתשעים אלף לירות, מנהג אגד שגר כאן קודם", מספרת ג'יליאן קיי, שעברה למתחם מדרום אפריקה לפני 45 שנה. "למרות שזו היתה קומה רביעית ללא מעלית. יש חניה, יש גינה גדולה, קרובים לאוניברסיטה שם למדתי בזמנו תואר שני, שחיתי בבריכה ושחקתי טניס". קיי מספרת על חיי הקהילה שהיו כאן ונשחקו עם השנים. "לימדתי את כל הילדים טניס, באו לגור המון משפחות צעירות מכל רחבי הארץ".
אילנה גינוסר, שגרה מאז 1966 בבלוק השני, מסכימה איתה; היא גידלה פה שלושה ילדים וגרה כיום באותה הדירה עם בעלה, תוכי, שני כלבים ושלושה חתולים. "במקור נרכשו הדירות בהגרלה מחברת עמידר. אבא שלי זכה בהגרלה וכשהתחתנתי הוא נתן לי את הדירה". על איכותו של המקום היא מעידה: "רחוב טאגור הומה מאוד, אבל יש פה מתחם עם גינה שאין כמוה בכל תל אביב".
רמת אביב היא מהשכונות היוקרתיות בישראל. התגוררו בה שמנה וסולתה של החברה הישראלית, לרבות שלושה ראשי ממשלה: גולדה מאיר, יצחק רבין ושמעון פרס. למרות זאת, שמר מתחם פיליכובסקי על צניעות ופשטות דייריו. כאן לא התגוררו עשירי או סלבריטאי הארץ, אלא אנשים רגילים ומגוונים: נגרים, נהגי דן ואגד, מורים, בעלי חנויות, עורכי דין, אדריכלים, טייסים וגם נגנים בתזמורת הפילהרמונית.
התוכנית החדשה
ב-2008 הוצע לדיירים לבצע פינוי-בינוי מלא למתחם כולו. לאחר שעיריית תל אביב פסלה את התוכנית, היא נגנזה. מאותו רגע חלה הפרדה בין שני הבלוקים במתחם: דיירים בבלוק הצמוד לרחוב טאגור ניסו לקדם תמ"א 38 תיקון 2 – כלומר, הריסת הישן ובנייתו של בניין חדש, אך במקרה הזה נתקע הפרויקט.
בבלוק הצמוד למגרש החניה ולרחוב פיליכובסקי החלו לקדם תמ"א 38 ''רגילה'', שמשמעותו תוספת של שתי קומות, סגירת קומת העמודים והסבתה לדירות, תוספת ממ"דים וחפירת חניון תת-קרקעי מתחת לחניון הקיים. המשמעות: פגיעה בגינה וחיסול אופיו של הבניין הקיים, שיתעטף בחזות חדשה, סתמית למדי לפי ההדמיה שפרסם היזם. הבנייה לגובה תפגע בפרופורציות המושלמות בין הבניין ובין הגינה, הבניין עצמו יאבד את ערכיו העיצוביים, ויחדור אל תוך הגינה.
"אני לא נוגע כמעט בגינה, פחות מחמישה מטרים", מסביר האדריכל נחום שני, שמתכנן ומלווה את הפרויקט עוד מהימים שהציע פינוי-בינוי למתחם כולו. גישתו של שני לטיפול בפנינים אדריכליות כבר הוכחה לפחות פעם אחת בעבר; לפני כמה שנים הוזמן לחדש ולהחיות את מלון הר הכרמל (טלטש) שתכנן האדריכל לאופולד קרקואר בחיפה. שני הוסיף קופסת זכוכית על הבניין שעוצב בסגנון בינלאומי והיה לאחד מסמלי הסגנון. התוספת לא עזרה למלון, שנסגר ועומד היום נטוש ומוזנח.
"אנחנו מאוד זהירים, למרות שזה לא מתחם לשימור. לא נעקור עצים לבד מאלה שאושרו על ידי העירייה", הוא אומר. האם אינו מוצא בבניין ערך שראוי לשמור עליו? "אולי יש בו ערך היסטורי בגלל הקונטקסט שבו הוא נבנה, בשנות ה-60, אבל לפי דעתי הוא לא מיוחד". לפי שני, 82% מהדיירים חתמו על הסכמתם לתוכנית, אך לדבריו, עדיין יש "כנופייה של מתנגדים".
בפגישה עם אותם הדיירים הם מתגלים ככאלה שלמדו להעריך את הסביבה בה הם חיים, ומפקפקים בשירות המוצע להם מצד היזם. כשניגשים לקרוא את התכתובת הענפה, הכוללת איומים מצד עורך הדין המטפל בנושא, ניתן להבין את יחסם ליזם ושליחיו: "לשם מניעת ניהולם של הליכים משפטיים מיותרים כנגדך, אשר אחריתם ידועה מראש, ניתנת לך בזאת ארכה בת 14 ימים ליתן הסכמתך להחלת התוכנית כאמור, לרבות חתימתך על הסכם ההתקשרות", כתב לאלה שסירבו לתמוך בתוכנית באחד ממכתביו הרבים. "היה ולא (..) ינקטו מרשיי לאלתר בכל האמצעים החוקיים העומדים לרשותם לצורך מימוש זכויותיהם כאשר כל העלויות בקשר עם כך, לרבות תשלום הוצאות משפט יושתו לפתחך, רובם ככולם".
האיומים עבדו. חלק מהדיירים חתמו, חלק בחרו מתוך ייאוש לעזוב, ועברו לגור במקום אחר. מבין אלה שסירבו לחתום רק חלק קטן הסכים להיאבק ולהשתתף בתשלום שכרו של עורך דין אחר, שנשכר כדי לנסח התנגדות ולאחר מכן עררים (בכלל, נראה כי המרוויחים הגדולים מהמאבק הם עורכי הדין). בינתיים הגיעה עלות המאבק ל-30 אלף שקלים, סכום שהתחלק בין חמישה דיירים בלבד.
מי יגן על העצים
במציאות ישראלית של בהלת נדל"ן, כמעט אין איש שמגן על השטחים הירוקים. לא האדריכלים ולא אדריכלי הנוף, לא העירייה, לא ועדות התכנון ובטח לא היזמים. אין גורם מקצועי ואמין שמגן על האינטרסים של הציבור, ובמרבית המאבקים מנצח הנדל"ן, מתוך ראייה קצרת טווח ובלתי מקצועית.
במתחם פיליכובסקי קמה קבוצת תושבים ובחרה להילחם ולהגן על איכות חייה. אין מדובר כאן בחצר שוממה שצפויה להתחסל לטובת תוספת של חדר, אלא בסביבה של בנייני מגורים איכותיים (גם אם הוזנחו, איכותם בולטת לעין), עם גינה פורחת ומאווררת.
"פה יש מפלט משאון העיר", מציינת פרופ' טל אלון-מוזס, ראש המסלול לאדריכלות נוף בטכניון לאחר ביקור במתחם. "יש כאן מודל לחצר ומודל לשיכון, משהו שמזכיר את 'מעונות הוד''' (מעונות העובדים שתכנן אריה שרון במרכז תל אביב וזכו לפרסום בינלאומי).
פרופסורים ומתכננים בכירים מסכימים כולם כי יש לקיים דיון מעמיק ופתוח בנושא שימור מתחמים, לרבות פיתוח נופי – נושאים שבהם מועדפת לרוב עמדת היזמים. "הקהילה צריכה לדון באופי החיים בעיר, באיזה סוג של סביבה אנשים רוצים לחיות. אחרת התוצאה מנותקת", טוענת אלון-מוזס. "הדיון צריך להיות על איכות ולא רק על מספרים".
אדריכל פרופ' אמנון בר אור, מבכירי אדריכלי השימור, מעורב בחידוש מבנה אחר ברמת אביב, בית ברודצקי. לטענתו, העירייה טרם הגיעה להחלטה בנוגע לגישת השימור ברמת אביב, ולכן הוא נתקל בחוסר בהירות והחלטיות שפוגעת בתהליכי העבודה ויוצרת "קרב מאסף". "אני מצפה שיגידו לי באילו אזורים אני חופשי ובאילו מוטלת חובת השימור. יש גינות מדהימות וודאי שחייבים לשמור, אך לא ניתן לשמר אותן מבלי לשמור על הקונטקסט האדריכלי שלהן. צריך להביא תכנית שימור, להציג רציונל ברור עם דיון ציבורי ולהגדיר מה הערכים שרוצים לשמר, כמו בתוכנית השימור שעשתה ניצה סמוק ל'עיר הלבנה'".
ירמי הופמן, היכן תוכנית השימור למבנים ברמת אביב?
"מבחינה פורמלית המתחם לא מוכרז לשימור כמו מתחמים ברוטליסטיים אחרים. אנחנו עכשיו חוקרים את החומריות שלו, וגם לומדים את ההשלכות הכלכליות והחברתיות", מסביר הופמן, "תכנית השימור בתהליכי הכנה לקראת תהליכים סטטוטוריים. ברשימה יש כ-300 מבנים, ולנוכח היקף התביעות של תכנית השימור הקיימת אנחנו חייבים להיות זהירים, וגם לבחון את התמריצים".
עד שתאושר התוכנית, מה קורה עם הבניינים שלא מוגנים מפני הריסה ושינויים?
"המתחם הזה נופל קצת בין הכיסאות מבחינתנו, לכן הבאנו אותו לדיון בוועדת השימור שהתקיימה בדצמבר 2016. לרשות המקומית יש את האפשרות לשיקול דעת בעיקר לאור ערכים היסטוריים גם אם המתחם לא הוכרז לשימור, ונציגי מחלקת השימור יציגו את עמדת האגף בדיון שיתקיים ביום שני הקרוב בוועדה המחוזית".
הופמן מגלה כי בתהליך התכנון נעשו ניסיונות לדיאלוג עם מקדמי התכנית במתחם, במטרה לאפשר צרכים תכנוניים עם שימור השפה האדריכלית, החומריות והפרופורציות. "לא הגענו להבנה מלאה והתוכנית תישען על החלטת הוועדה המקומית. חוות הדעת שלנו תובא רק כהמלצה".
על עמדתו של אגף השימור בעירייה ניתן ללמוד מתיק התיעוד שהכינו האדריכלים עדי גל ועמיר פלג בהזמנת העירייה, מסמך שאותו מגדיר הופמן כ"עבודה פנומנאלית". המסמך קובע שלמתחם ערך שימורי, לא פחות ממתחמים סמוכים בתכנונם של אדריכלים כמו זאב רכטר, משה זרחי, דן איתן ואל מנספלד. "בכלים תכנוניים פשוטים הצליחו המתכננים ליצור חצר מופלאה בעלת ערכים חברתיים, שלא קשורים לכסף ולמשאבים. בסך הכל בטון, דשא וכמה גבעות. זהו תכנון בעל ערך נופי, אדריכלי והיסטורי, שיש ללמוד ממנו ולשמור אותו", חותמים מנסחי תיק התיעוד.
- דיון על העררים שהגישו הדיירים יתקיים מחר (שני) בשמונה בבוקר, במשרדי הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה, רחוב המסגר 18, תל אביב.
--------------------------------------------------------------------------
ואלה המבנים הברוטליסטיים שהצליחו להיכנס לתוכנית שימור (לחצו על התמונה לכתבה המלאה):
