"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה: אחד חכם, ואחד רשע, ואחד תם, ואחד שאינו יודע לשאול" - את הפסוק הזה כולנו מכירים מההגדה, וגם את השאלה החוזרת הבאה בעקבותיו, "מה הוא אומר?", המתייחסת לכל אחד מהארבעה. החכם שואל: "מה העדות והחוקים והמשפטים אשר ציווה ה' אלוהינו אתכם?" הרשע: "מה העבודה הזאת לכם?" התם: "מה זאת?" וזה שאינו יודע לשאול אינו שואל מאומה.
על כל אחת מהשאלות, גם על זו של האח השותק, ההגדה משיבה.
לחכם, שרוצה לדעת הכל על יציאת מצרים, היא עונה: "אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן" - תשובה שיש לה פרשנויות רבות. על פי אחת מהן, הכוונה היא לכך שבפסח מסתפקים באכילת מצה בסוף הארוחה במקום לאכול דברי מתיקה. את התשובה הזו אפשר להקביל לתשובה שנותנים לקושייה הראשונה ב"מה נשתנה": "הלילה הזה כולו מצה".
לרשע משיבים: "לכם - ולא לו. ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל, כפר בעיקר. ואף אתה, הקהה את שיניו ואמור לו: בעבור זה עשה ה' לי בצאתי מארץ מצרים. לי - ולא לו. ואילו היה שם, לא היה נגאל". ההגדה משקפת בפני הרשע את רשעותו, המתבטאת בכך שהוא מוציא את עצמו מהכלל, מקניט ומתריס, ומבהירה: עם עמדה ספקנית ומרוחקת כמו שלו, הרשע לא היה נגאל בזמן יציאת מצרים. התשובה מקבילה לקושייה השנייה: "הלילה הזה כולו מרור".
לתם, אדם פשוט שאינו יודע הרבה, ההגדה משיבה: "בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים, מבית עבדים". מאחר שהוא רוצה לדעת, מספרים לו את סיפור יציאת מצרים כהווייתו. וזוהי התשובה לקושייה השלישית: "הלילה הזה אנו מטבילין שתי פעמים" - צריך להסביר לו שוב ושוב, כדי שיבין.
שאינו יודע לשאול מופיע בהגדה אחרון. התשובה לאדישותו, לעצלותו: "את פתח לו. שנאמר: והגדת לבנך ביום ההוא לאמור, בעבור זה עשה ה' לי בצאתי ממצרים". אותו, על פי ההגדה, צריך לדרבן. והתשובה המקבילה, לקושייה הרביעית: "הלילה הזה כולנו מסובין" - עליו להצטרף, להתעורר, להתעניין.
ללמוד מהאח הרביעי
אחת היוצרות הישראליות החשובות והפוריות ביותר, נעמי שמר, כלת פרס ישראל, כתבה את השיר "ארבעה אחים", שמתכתב עם ארבעת הבנים בהגדה של פסח:
ביום בהיר ונהדר,
יצאו מתוך ההגדה,
חכם, ותם, רשע גדול,
וזה שלא ידע לשאול
וכשארבעת האחים
יצאו לנוע בדרכים,
מיד מכל ארבע רוחות
פרחים הגיעו וברכות
פגש חכם בחכמה,
אהב התם את התמימה,
והרשע בתור אישה
תפס מרשעת איומה
וזה שלא ידע לשאול,
לקח את היפה מכל,
שילב ידו בתוך ידה
וחזר איתה להגדה
לאן הובילו הדרכים?
היכן ארבעת האחים?
בשיר שלנו, ידידיי,
אסור לשאול יותר מדי
צפו בנעמי שמר מבצעת את השיר:
נעמי שמר נולדה אמנם בקבוצת כינרת, שחבריה היו חילונים גמורים, אבל היא עצמה פיתחה זיקה מיוחדת לתנ"ך ולמקורות. בתום מלחמת ששת הימים אמרה: "אחרי המלחמה הזאת הורדתי את המרכאות מפסוקי התנ"ך". היא יצרה שירים רבים שהתבססו על סיפורים מקראיים: כתבה על שם, חם ויפת, על גדעון, על עקדת יצחק; שאלה "למה צחקה מיכל"; ציטטה את אליהו הנביא; ייחלה לחבלי משיח.
בשיר "ארבעה אחים" נראה כאילו חמדה לצון: הארבעה חמקו בשירה מתוך ההגדה, ושלושה מהם נענשו כהוגן. כל אחד מהם מצא זיווג זהה לו עצמו: החכם נשא אישה חכמה, הרשע – מרשעת, והתם - תמה כמותו. האם נישואים אלה יכולים להצליח? השאלה תקפה לא רק בעניין הרשע והמרשעת שחייהם יהיו בלי ספק קשים וספוגים ברוע הדדי; גם שני תמימים עלולים להכשיל זה את זה באי-מעשיות, ושני חכמים עשויים לשקוע עמוק מדי בתוך חוכמתם המשותפת. היחיד שזוכה אצל שמר לשוב למקומו הטבעי, אל ההגדה, הוא זה שאינו יודע לשאול: הוא פוגש את היפה מכולן, הם משלבים ידיים בהרמוניה וחוזרים מהנדודים המייגעים ברחבי העולם.
בעצם, שמר מצרפת אותנו אל מי שאינו יודע לשאול: בבית האחרון היא מסבירה שאין טעם לתהות לאן נדדו כל האחים, כי "אסור לשאול יותר מדי". משמע: עלינו ללמוד דווקא מהאח הרביעי, זה שההגדה אינה מפארת אותו, אלא מניחה אותו במקום האחרון, אחרי החכם, הרשע והתם.
ייתכן שיש בשיר לא רק נימה של שובבות, אלא גם ביקורת מובלעת כלפי האחים, שיצאו לנוע בדרכים ונפוצו אל ארבע רוחות תבל במקום להישאר במקום המיועד להם. כעשור אחרי שהשיר הזה נכתב, הצטרפה שמר לתומכי ארץ ישראל השלמה, שאפה ליישב את הארץ כולה והזדהתה בגלוי עם המתנחלים, כך שאם מאמצים את הפרשנות הזו, ניתן למצוא ב"ארבעה אחים" רמז למהפך הפוליטי שהיא עתידה לעבור. במשפחות שבהן נוהגים לצרף את השיר של שמר להגדה ולבצע אותו ליד שולחן הסדר, בוודאי מסתפקים בכך שהוא מתייחס בהומור לטקסט העתיק ומעניק לו נופך קליל ועכשווי.
______________________________________________________
מיהו המשורר המפורסם שכתב שיר נוסף בהשראת ההגדה? הקליקו על התמונה:
