צריך לחפש היטב, כמעט ללכת לאיבוד, כדי לאתר את מעונו של שגריר בריטניה בישראל. הוא נחבא בעומק סמטה צרה ללא מוצא באחת הגבעות של רמת גן, מאחורי חומה גבוהה שלא מאפשרת להציץ פנימה. רק סמל הממלכה, המוטבע על החומה ועל דגל בריטניה שמתנופף מעליה, מעיד על זהות המדינה שמחזיקה בבית הישן והחד-קומתי, בית שנטוע בתוך מגרש תלול בן שלושה דונמים.
זו שמורת טבע בריטית, ששומרת על האופי הייחודי לה כבר עשרות שנים. הדיירים מתחלפים, אך מעט מאוד משתנה בבית, שדלתותיו נפתחו באופן נדיר לרגל הכתבה הזו. מסיבות ברורות, הקהל הרחב אינו רשאי להיכנס לכאן; אין זה רק בית מגורים פרטי של אחד השגרירים החשובים בישראל, אלא משכן שמארח אירועים רבי-משתתפים ואורחים חשובים יחידים. ככזה, העיצוב משלב טקסיות רשמית המתבססת על מסורת דיפלומטית ותרבותית נושנה, עם ביתיות חמימה ואינטימית.
לפני שנה וחצי נכנסו לכאן הדיירים הנוכחיים: השגריר דיוויד קוורי (51) ובן זוגו אלדו הנריקז (43). הם יצאו מביתם בלונדון כדי להכיר עיר חדשה ותרבות חדשה. "חלק מההנאה בתפקיד הדיפלומט", מספר קוורי, "הוא שאתה מעביר הרבה זמן בחו"ל, וחי בסביבות אדריכליות שונות. חייתי שלוש שנים בדלהי, שיש בה אדריכלות מרהיבה בת מאות שנים, ואנחנו עצמנו הכרנו בניו יורק, שם יש דוגמאות לאדריכלות עירונית נהדרת. גם כאן אנחנו נהנים מהסביבה", הוא מפרגן לעיר מגוריו הנוכחית, שאליה הם נשלחו לארבע שנים. איתם מתגוררות ועובדות שתי נשים מהפיליפינים, ובשעות היום נמצאת גם ג'קי מילינר, סוכנת הבית, הממונה גם על הפקת האירועים שמתקיימים בבית.
תולדות הבית
מעון השגריר הבריטי נבנה בשנות ה-30 כבית מגורים, ובמהרה הוסב לבית מלון קטן. על תוכניות הבניין חתום המהנדס פסח זקלד (1986-1902), בן לאחת המשפחות הראשונות שהתיישבו ברמת גן, ומי שתכנן בתים רבים בעיר. אחרי קום המדינה שוב הוסב הנכס למגורים, וממשלת בריטניה רכשה אותו כדי להושיב בו את השגריר.
מדוע, בעצם, בחרה למקם את מעון השגריר דווקא ברמת גן ולא בהרצליה פיתוח או בתל אביב-יפו? לאחר שמחנה מטכ"ל המקורי הוקם במרכז העיר, העדיפו השגרירויות והשגרירים להתמקם בסמוך אליו, ובהם ארצות הברית וברית המועצות, יפן, בריטניה ואיטליה. האדריכלית נעה שק, שערכה בהזמנת העירייה סקר שימור של כ-300 מבנים, ובהם בית השגריר הבריטי, מספרת כי האזור היה מקום אידיאלי לפטרולים של מרגלים: "בשנות ה-40 פעלו ברמת גן בתי מלון, שחלק מהם הוקמו בגבעות. אחד מהם, 'מלון שושנה', נרכש על ידי הרוסים שפתחו בו את השגרירות שלהם, ממש מעל מחנה מטכ"ל. גם לאמריקאים הייתה תצפית טובה יחסית על המחנה". גם הבריטים, שהכירו את הארץ טוב מכולם, לא טמנו ידם בצלחת ורכשו את "פנסיון הירשברג", קצת רחוק יותר מהמחנה הצה"לי (כנראה שהמודיעין שלהם היה טוב מספיק בזכות תקופת המנדט).
רוב השגרירים עקרו מאז להרצליה פיתוח, אך כמה מדינות שמרו נאמנות לרמת גן. היא תוכננה כעיר גנים, לפי חזונו של האדריכל ריכרד קאופמן בשנות ה-20 של המאה שעברה. בעשורים האחרונים הצליחו בכירי העירייה להשחית הרבה מהחזון הזה, ולהפוך את העיר לצפופה ומכוערת מאי-פעם, אך שתי פסגות ישנות נשארו ירוקות, יפות ויקרות כשהיו. הקרבה לתל אביב, המגרשים הגדולים, הנוף והצמחייה הביאו בשעתו לרחובות הקטנים לא רק שגרירים, אלא בעלי אמצעים כמו משפחת פרומצ'נקו (מייסדי "עלית") והאחים בז'רנו (בעלי "עסיס"), ומחירי הבתים נותרו קשים להשגה גם היום.
בלי קישוטים
הבית מעוצב בסגנון מודרני וענייני, ללא קישוטים או ייחוד, ורק גגון מעל הכניסה מדגיש מעט את חשיבותו הטקסית. 572 מטרים רבועים יש בבית החד-קומתי, שמחציתו מוקדשת לאירוח ולמגורים, ומחציתו לחדרי שירות, אחסנה ומגוריהן של שתי העובדות הפיליפיניות.
"המעבר לרמת גן היה מאוד קל", מספר השגריר קוורי. "ביקרנו כאן לפני ההצבה, ואני בעצמי שהיתי בו הרבה פעמים בתפקידים שונים לאורך השנים, כך שהוא לא לגמרי היה חדש לי. מצאנו שמאוד קל להיקלט בו".
חמש מדרגות מובילות אל דלת כניסה רחבה, שמאחוריה מבואה צרה שבה תלויה תמונת המלכה אליזבת השנייה, כשהיא עדיין צעירה. למרגלות התמונה ניצב שולחן קטן, שעליו מונח ספר אורחים בכריכה אדומה ובאותיות של זהב. ראש ממשלת ישראל אריאל שרון התארח כאן ב-2005, והודה באריכות לשגריר דאז על אירוח מפגש עם שגרירי מדינות האיחוד האירופי ("ברכות של שלום מירושלים בירתנו הנצחית!" חותם שרון את הברכה). השחקנית הלן מירן התארחה פה בקיץ, כך מגלה הספר, ולכבודה ערכו השגריר ובן זוגו מסיבה גדולה בהשתתפותם של שחקני תיאטרון וקולנוע מקומיים.
מכאן פוסעים אל המבואה הרשמית, שתקרתה מתהדרת בנברשת מאירה, ובפינתה עומד פסנתר כנף שחור ובוהק. עליו מונח כבדרך אגב תצלום של המלכה (עם חתימתה האישית), כשלצדו מונח כובע פנמה מעוך של הנריקז.
מה שמעניק את האופי האמיתי לבית הן עבודות האמנות, התלויות על הקירות בכל החדרים. הן שייכות לאוסף האמנות הממשלתי של בריטניה, ולכן נאצרו הרבה לפני שנכנסו הדיירים הנוכחים, אך לשגריר ולבן זוגו הייתה אמירה אמנותית: הם בחרו חלק מהציורים הנוכחיים, ובחלק הפרטי של הבית מדובר גם באוסף האמנות הפרטי שלהם. "ליצירות יש קשר למקום ולישראל", מסביר הנריקז. "חלק מהן יצרו אמנים יהודים וחלק מציגות מקומות בארץ". למשל, את אולם המבואה מקיפה סדרת הדפסים של רוברט מדלי, אמן ששירת בארץ ישראל במלחמת העולם השנייה, והם מתארים את סיפורו של שמשון הגיבור.
הציר הטקסי והציר הפרטי
הבית מחולק לשני צירי תנועה מרכזיים – הטקסי והפרטי. הראשון יוצא מדלת הכניסה, חוצה את שני חדרי המבואה וממשיך לסלון, בו ניצבות ספות עמוקות ליד אח, על רקע ציורים ותחריטים המתארים אתרים בארץ ישראל: ירושלים העתיקה, הכותל המערבי, בריכת השילוח, קברי הסנהדרין וקברי המלכים. מכאן יוצאים למרפסת רחבה, המשקיפה על החצר הגדולה שאליה יורדים במדרגות רבות-רושם. הודות לציר הזה, מי שנכנס פנימה זוכה בתחושה של מרחב ואור: מבטו נמתח לאורך המבואות, דרך הסלון ועד החצר הגדולה, כשהעיניים נשטפות בקרני שמש נעימות ולא ישירות בזכות החלונות המרובים.
חדר האוכל הוא החדר המרהיב ביותר. שולחן עץ קלאסי מוקף 14 כיסאות וערוך לסעודה. סט הצלחות, מתוצרת בריטניה, עוצב במיוחד לממשל ועל כל חלקיו מוטבע סמל הממלכה. על סכו"ם הכסף מוטבעות האותיות ER – ראשי התיבות של המלים אליזבת + רג'ינה (מלכה). הסועדים לא יכולים שלא לראות את דיוקנו של הלורד בלפור, המתנוסס על אחד הקירות. שר החוץ הבריטי, שחתם על ההצהרה המפורסמת שבה מתחייבת האימפריה לתמוך בהקמת בית יהודי בארץ ישראל, הוא עד קבוע למתרחש בין כתלי הבית. הוא מתבונן על הקיר הנגדי, שם תלוי הדפס של רונלד קיטאז', אמן ממוצא יהודי, המתאר את הספר "השאלה היהודית". מעל קצהו של שולחן האוכל תלוי ציור שמן, המתאר נוף כפרי במחוז מזרח סאסקס שבאנגליה, אותו צייר לוסיאן פיזארו, צייר הנוף האימפרסיוניסט.
שאלת הכשרות
"את הקניות אנחנו משתדלים לערוך רק בסביבת הבית, כחלק מתפישה של חיזוק הכלכלה המקומית", מספרת ג'קי מילינר, סוכנת הבית, כשהיא מציגה את המטבח המצוחצח. "את הפירות והירקות אנחנו קונים אצל הירקן במורד הרחוב, את שאר המצרכים במכולת הסמוכה, ואת המאפים נהגנו לקנות במאפייה ברחוב השני, אבל היא נסגרה לאחרונה".
למטבח אין תעודת כשרות, אבל השף כן שומר שבת וכשרות, והוא דואג להכשיר אותו ככל האפשר בכל פעם שהוא מגיע לערוך סעודה חגיגית (מקפידי הכשרות אינם נפגעים: להם מזמינים קייטרינג חיצוני). מילינר פותחת את אחד מארונות המטבח, ואז מתברר במפתיע שהתה שמוגש בכלים החגיגיים בבית השגריר הבריטי הוא בסך הכל "ליפטון" סטנדרטי. "אף אחד לא שם לב", היא מחייכת. "כנראה שמה שחשוב הוא כיצד מגישים את התה".
בגלל המגרש התלול שעליו ממוקם הבית, החצר מחולקת למפלסים מדורגים. עד 600 איש יכולים להימצא בה יחדיו, באירועים החגיגיים שהשגריר ובן זוגו מקיימים לעיתים מזומנות. לפני כמה חודשים נערכה כאן השקת הספר החדש בסדרת "הארי פוטר", כשהחצר כולה עוטרה במיוחד לכבוד הספר. השגריר החליט גם לשמור את תא הטלפון האדום והמסורתי, שהוצב בחגיגות יום ההולדת למלכה בפארק רעננה, בקיץ האחרון, וביקש שיעבירו את התא לחצר שלו.
אירוע בן מאות משתתפים הוא פקק תנועה וחניה לא סימפטי מבחינת השכנים, הקרובים והרחוקים יותר, והשגריר מודע לכך. אחת לשנה הוא מארח את השכנים לאירוע התרמה, ו"חוץ מזה, אם יש משהו לא תקין ברחוב אז השכנים פונים אלינו", מגלה הנריקז את הסוד לשמירה על יחסים טובים עם שכנים מרוצים, "כי כשאנחנו פונים לעירייה – העניין מטופל מיד".
בחלק העליון של החצר נמצאת בריכת שחייה מחוממת, מצופה בפסיפס טורקיז ותכלת, כשעליה משקיף מגדל המים המפורסם של רמת גן. בסופי שבוע קיציים מוציאים בני הזוג כיסאות נוח, ומשתזפים על שפת הבריכה. "כשאני נמצא כאן אני מרגיש כמו בציור של דיוויד הוקני", מספר הנריקז, "עם השמש והצבעים". ואולם, שלל האירועים, הטקסים והמחויבויות לא מאפשר להם לנצל את הבריכה כפי שהיו רוצים. לטיולים בארץ הם משתדלים לצאת אחת לחודש, אם כי בפעם האחרונה לא הצליחו להתרחק מהבית יתר על המידה, והגיעו למצודת מגדל צדק בראש העין.
לישון באלנבי
מהבריכה אנחנו חוזרים לאגף חדרי השינה. אלה ממוקמים לאורך ציר התנועה הפרטי, שמתחיל באולם המבואה ועובר במסדרון צר יחסית אל שרשרת חדרים הקרויים על שמם של אושיות המסמלות את בריטניה, ארץ ישראל והציונות – מונטיפיורי, חיים הרצוג, אלנבי ובלפור.
הרצוג זכה לסוויטה הגדולה ביותר, שאותה מעמידה השגרירות לרשותם של אורחים בכירים. הסוויטה כוללת סלון, שנראה כאילו נלקח מלונדון של תחילת המאה ה-20. על קירות חדר השינה תלויה סדרת הדפסים שיצר אדוארד וולף, המתארת סצנות ממגילת "שיר השירים" ומעניקה לחדר רובד אירוטי וססגוני יותר משאר הבית.
בחדר הזה התגוררו תקופה קצרה קוורי והנריקז בביקורם המשותף הראשון בבית, כאשר באו להתרשם ממעונם העתידי, חצי שנה לפני המינוי הרשמי. חדר מונטיפיורי הוא סוויטה קטנה יותר, הנמצאת בצדו השני של המסדרון. אל חדר השינה של בני הזוג, "חדר אלנבי", עולים חצי קומה בכמה מדרגות (מתחתיו נחפר מקלט). החדר מרוהט במיטת עץ גדולה ורחבה במראה קלאסי. מהמיטה נשקפת החצר המטופחת, מבעד לחלון גדול הנמתח לכל אורך החזית. הצניעות והענייניות יוצרות תחושה של חדר בבית מלון, ורק התמונות האישיות מסגירות את העובדה שמדובר בחדר פרטי וקבוע. שני ארונות עץ גדולים משלימים את הריהוט בחדר, ונוסף עליהם יש חדר ארונות צמוד וגדול, שממנו דלת המקשרת לחצר העליונה עם הבריכה.
בנוסף לסוויטות יש גם שני חדרים פרטיים. אחד מהם הוא סטודיו לציור, ובו מתרגל הנריקז את התחביב שפיתח. הוא לוקח שיעורי ציור במוזיאון פתח תקווה לאמנות, ובשעות הפנאי יוצא אל גינת הבית ומצייר בשמן על בד את הנוף (בגלל הזיקה לאמנות, אפשר למצוא בכל הבית לא רק ציורים אלא גם ספרי אמנות, בעיקר בריטית וישראלית).
הסלון הוא החדר היחיד שבו ערכו בני הזוג שינויים עם כניסתם למעון. אצל משפחת השגריר הקודם שימש החדר את שתי הילדות הקטנות, לכן היה צבוע בוורוד ומלא צעצועים. עם תחלופת הדיירים, שופץ החדר והוכנס אליו ארון ספרים גדול. מה קוראים כאן? מצאנו, בין היתר, את "1948" מאת בני מוריס, "שישה ימים של מלחמה" מאת מייקל אורן, "סיפור על אהבה וחושך" מאת עמוס עוז, וגם ביוגרפיה של המוזיקאי לו ריד וספרים של גרהם גרין, ג'ון לה קארה והאניף קוריישי. טלוויזיה וספה נוחה מעידים כי בני הזוג אוהבים לבלות כאן את שעות הפנאי, אך באירועים עתירי משתתפים יש לחדר תפקיד נוסף: לכאן נמלט השגריר עם אורחים שאיתם הוא מעוניין לשוחח ביחידות.
עוד שנתיים ליהנות
בעוד שנתיים, כשיסיים קוורי את שליחותו בישראל, יחזרו בני הזוג לביתם בלונדון, ששונה מהותית מהווילה ברמת גן. "יש לנו בית קטן באזור Battersea", מספר הנריקז. "זהו בית ויקטוריאני מ-1873 באזור שנבנה בעבור עובדי הרכבת. בזמנו זה היה פרויקט אדריכלי חלוצי, ומשולבת בו מסורת הסגנון הבריטי, כך שהיום זה אזור מאוד ייחודי בלונדון".
בינתיים הם ממשיכים להתגורר בצלו של מגדל המים, שהפך זה כבר לאחד הסמלים של רמת גן, ושניצב במרכזו של גן שאול ("גן הקופים"), ומשקיף לא רק על כל גוש דן אלא גם על בריכת השחייה בקצה הבית. ומאז שהותקנה במגדל תאורה מיוחדת, הוא בולט היטב גם בלילה. "כשאנחנו טסים חזרה לישראל", מספר הנריקז, "אנו רואים אותו מהמטוס ויודעים שהגענו הביתה".
---------------------------------------------------------------------------------------
איזו וילה מסתתרת בתוך שטח מוזיאון ישראל? לחצו על התמונה לכתבה:
