קירות צבעוניים עוטפים דירה שכורה בת 84 מטרים רבועים, באיסט וילג' במנהטן, ניו יורק. ולא רק הקירות צבעוניים. הדירה בת שני החדרים עמוסה באינספור אוספים מגוונים וייחודיים של שוכרת הדירה והמעצבת שלה, ג'יני אנגלבך (Jeanie Engelbach), המגדירה את עצמה כ"אוצרת סגנון חיים", ומתמחה בהכנסת סדר לבלגן.
העסק של אנגלבך, apartmentjeanie, מציע שירותי ארגון ועיצוב ללקוחות מבולגנים, שלעיתים סובלים, לדבריה, גם מלחץ נפשי ופיזי שנובע מהכאוס. על פי נסיונה, עיצוב יצירתי, המשלב אמצעי אחסון ופריטים ייחודיים, מסייע לא רק בארגון הבית, אלא גם בארגון החיים.
במקור, מספרת אנגלבך בראיון שהתנהל בחילופי מיילים, היתה הדירה תיבה לבנה ומשעממת. כיוון שהיא שכורה, אנגלבך יצרה לה עיצוב שלא מצריך שינוי מבני, ומתבסס על אהבתה לצבעים בהירים, חפצי וינטג' אמריקאי, מציאות משווקי פשפשים, אוספיה הרבים, וכמובן - לבולדוג האנגלי שלה.
אנגלבך מאמינה שאדם צריך להקיף עצמו בחפצים שמשמחים אותו, והשמחה יוצרת את החלל ש"עובד" טוב עבורו. הדירה שלה, המשמשת לא רק למגורים אלא גם כמעין תצוגת תכלית של העסק, שבו היא פוגשת לקוחות, משקפת, לדבריה, את אישיותה ואת האסתטיקה שלה באופן מדויק. נכון, היא מודה, איש מלקוחותיה לא יחיה כפי שהיא חיה, אך ביתה הוא דוגמה לגישה העיצובית שלה. בבית הלקוח היא מתבססת על טעמו שלו, מבססת את הארגון מחדש על חפציו, ומתאימה אותם לסגנון חייו ולחלל שברשותו.
כבר מילדות החלה למחזר
הרבה לפני שמיחזור היה טרנד, מספרת אנגלבך, היא אהבה והצטיינה באיתור מציאות והפיכתן לפריט שימושי בעל מטרה מחודשת. כילדה הכינה קולאז'ים ועטיפות מתנה, מתוך תשוקה ליצור אלמנט יפה, ייחודי ואישי. כיום היא מתעלת את התשוקה הזו ללקוחותיה. מבחינתה, להרכיב פאזל מריהוט, אקססוריז ואמנות קיימים, זה אתגר מעניין יותר מאשר למלא חדר ריק בפריטים חדשים. במשנת העיצוב של אנגלבך, רכישות של פריטים חדשים נעשות רק מכורח.
איסוף ואגירה של חפצים, היא מספרת, עוברים במשפחתה בתורשה. מילדותה היא אוספת: מדבקות ששמרה בקופסת סיגרים, מגזינים וחוברות קומיקס. בימי הקולג' נוספו עליהם קופסאות-ארוחת-צהריים ממתכת, בימים שבהם אלה היו עדיין זמינות בחנויות. חבריה עזרו בליקוט קופסאות בשווקי פשפשים או בחנויות ג'אנק, וכמה מהן היא רכשה במכירות פומביות. כיום משמשות הקופסאות לאחסון אוספים אחרים שלה, כמו גפרורים, סוכריות פז או פקקי בקבוקים. אנגלבך אוהבת את הסיפור שיש מאחורי כל פריט, את האפשרות לחקור את ההיסטוריה שלו, כמו במקרה של אוסף הגלובוסים שלה.
עוד היא מספרת, שאוסף לא מתחיל אצלה בכוונה, אלא רק אחרי שמצאה פריט בודד שצד את עינה – כמו בקבוק סודה וינטג'י, או צלחת מיוחדת, ואלה מניעים את החיפוש והליקוט. מרבית האוספים שלה מגיעים משווקי פשפשים, שבהם יש לה טקס קבוע ואהוב: למצוא פנינה או תוספת לאוסף קיים, ולהתמקח עם המוכר, באווירה השונה כל כך מזו שבקניון.
האוספים הם חלק מנוף חייה, וכשהיא באה לתכנן את דירתה, ביקשה ליצור מקום שייראה קצת כמו בית הבובות של פי ווי הרמן (מנחה צבעוני של תוכנית טלוויזיה), בשילוב עם מוזיאון לתרבות הפופ האמריקאי ומפעל השוקולד של וילי וונקה. האתגר העיקרי לפני השיפוץ היה לקבל אישור מהנהלת הבניין לצבוע קירות בצבעים שונים. ומשזה התקבל, היא בחרה 14 גוונים (של חברת ''בנג'מין מור'') לצביעת הקירות.
אתגר נוסף היה ליצור אשלייה של "חדרים" נפרדים באותו החלל – אתגר שפתרה באמצעות הצבה של רהיטים כך שהם יוצרים מבואה, סלון, ספרייה ופינת אוכל. כיוון שהתקציב היה מוגבל, היא בחרה סוגי גימור שיוצרים אפקט ניכר בהשקעה קטנה יחסית, כמו ספריי קיר וטפטים.
את המעקה של הקרוסלה הוציאה מפח האשפה
מהוריה, שהיו גם הם אספנים, למדה שלא האוסף חשוב, אלא העובדה שיש משהו לארגן ולשמר. היא לא מחשיבה את הדירה שלה כמסוגננת, אלא יותר כפאזל המציג הצטברות של רכישות ואוספים, השלובים באופן הרמוני זה בזה. מהתמונות ניתן לזהות בדירה תמהיל של ריהוט קנוי עם פריטים שנאספו ברחוב, או נצברו במשך החיים.
ארגון הדירה מתבסס על כך שכל אחד מאוספיה מוצג כאילו נאצר לתערוכה, והמפתח שלה ליצירת מראה לא-עמוס הוא שכל אוסף יישמר כקבוצה מלוכדת, המוצגת באזור רלוונטי עבורו בבית. בפינת האוכל, לדוגמה, היא ריכזה את אוספי הצלחות והספלים העתיקים, בקבוקי הסודה וקופסאות האוכל. על כיסוי הרדיאטור מוצג אוסף בובות ה-Big Boy שלה, ובפינת הסלון - אוסף בובות פז מסודרות בצפיפות בתיבות עץ אדומות.
בעברה עבדה אנגלבך בעיצוב חלונות הראווה של Bergdorf Goodman ו-ABC Carpet & Home. מהרשת האחרונה הגיעו לדירתה שז-לונג אדום שהציגה ליד הספרייה, נברשת ורודה לפינת האוכל, מזנון סיני בירוק-מנטה, מנורת וינטג' עבור חדר השינה, ומעקה קרוסלה אנגלי, המשמש, אחרי שעבר התאמה למערכת החשמל האמריקאית, כאלמנט תאורה בסלון.
המעקה האנגלי היה ברשימת משאלותיה עוד כשעבדה בחנות. שנה לאחר עזיבתה ביקשה לממש את רכישתו, ואפילו הכינה עבורו קיר בירוק מנטה. אך כשהגיעה לחנות התבשרה שימים אחדים קודם הוא נזרק לאשפה. למזלה, מידע פנימי באשר למקום השלכתו, ועיכוב מקרי באיסוף הזבל, איפשרו לה למצוא ולקחת אותו בחינם.
פריטים אחרים נרכשו בחנויות שונות ועברו, במידת הצורך, הסבה: שולחן עציצים צהוב נרכש ב-Anthropologie ומשמש כשידה בחדר השינה. משם גם שני ספסלים צהובים. בסלון הוצבה ספה אדומה שנרכשה ב-Winter Antiques Show. מזנון לאזור הספרייה נרכש ב-Mod Shop, כיסא פלסטיק כתום למעבר נמצא ב-Las Venus, ושולחן האוכל נקנה ב-Conran Shop ונצבע בידי חברים.
שלושה טיפים לסיום:
על סמך נסיונה מציעה אנגלבך החביבה, באתר שלה ובמייל, עקרונות שיכולים לסייע גם מעבר לאוקיינוס:
- צבע, יחסית למחירו, יוצר אפקט משמעותי. לחששנים ופחות נועזים היא מציעה לרכוש דוגמיות צבע ולנסות אותן בחדר המיועד לצביעה סמוך למקור אור, כך שתתקבל תחושה אמיתית של הגוון במשך שעות היום.
- כמעט כל חפץ יכול לשנות את ייעודו המוקרי. כך, במקום להחליף רהיט קיים, כדאי לשקול לשדרגו באמצעות יצירתיות, השראה וראש פתוח. מה מונע מאיתנו לשדך שתי שידות צד ולהפוך אותן לקונסולה?
- גודש חזותי מתמוסס עם ארגון מחדש של המרחב. אחרי הסידור אין צורך להזדרז ולמלאו בפריטים, גם אם הריק נותן בהתחלה הרגשה לא נוחה. לאורך זמן, היא אומרת, האווריריות ממקסמת את החלל. וכשזה מגיע מאחת שאוהבת כמויות, אפשר להשתכנע שלא כל פינה חייבת להיות מלאה.
ועוד טיפים בכתבה על דופלקס שכור בפתח תקווה: לחצו על התמונה
