הרבה משפחות היו שם: בונים בית או דירה חדשה, נאלצים לפנות את הישנה לפני שהעבודות הושלמו, ובאמצע "נתקעים" בדירה שכורה, זמנית. בדרך כלל אנו נוטים לראות בשלב המעבר הזה סוג של עונש, שצריך לשאת בגבורה ולהתייחס אליו כמה שפחות. זה לא חייב להיות כך.
לפני חצי שנה פנה אלי גדי, אדריכל ואבא לשני ילדים, ששכר למשך שנה דופלקס בפתח תקווה, עד שהפנטהאוז שהוא קנה יהיה מוכן. בניגוד למקובל, הוא לא רצה לוותר על רמת הנוחיות והעיצוב שבה הורגלו הוא ומשפחתו בבית הקודם במושב, ולכן גדי ביקש ממני להפוך את הדופלקס – דירה סטנדרטית, עם רצפות גרניט פורצלן זולות ומטבח קבלני בסיסי – לסביבה ייחודית, צבעונית ונעימה, שעומדת בניגוד עליז לשכונה הממוצעת והאפורה בחוץ.
"הלבשת" דירה זמנית מציבה אתגר גדול: איך לבחור נכון מתוך הרהיטים הקיימים, ואיך לקנות חדשים מתוך מחשבה (גם) על הדירה הבאה, הקבועה? כלומר, נדרש כאן תכנון כפול: של הדירה השכורה ושל הפנטהאוז החדש.
הדבר הראשון שטיפלתי בו היה הצבע: את החללים המשותפים בדופלקס הריק והקר בחרתי לצבוע בגוון לילך. וילונות לבנים נתפרו, כדי לאפשר צבעוניות ועושר בטקסטיל ובאביזרי הנוי הפזורים בחלל.
הבית הקודם היה גדול מאוד יחסית לדירה השכורה, ונאלצתי לצמצם את אוסף הרהיטים הקיים של המשפחה. בחרתי לוותר על שולחן אוכל ענק, ספה אחת מתוך שתיים (שתרופד ותחכה לפנטהאוז החדש), שולחן קפה, ריהוט חדרי הילדים ושידת טלוויזיה.
לסלון הדירה השכורה העברתי ספה אחת, שנקנתה ב"קסטיאל" לפני כעשור. הוספתי לה כריות נוי מאיקאה ומעליה תליתי תמונות במסגרות שונות. לספסל בסגנון אסיאתי שנקנה פעם ב"גנים ושושנים" הוספתי מזרון כחול מרופד בבד מרוקאי ("וילה מרוק") ושתי כריות בתכלת ולבן ("ארביטמנס").
כלומר, הרהיטים שעברו לדירה השכורה טופלו, ולהם הוספתי שולחן קפה לבן מאיקאה ושטיח בצבעים עזים ודוגמאות גיאומטריות מצמר מלא (שוב איקאה). מ"ביתילי" בחרנו כורסה בסגנון שנות ה-50, שאהבתי במיוחד בשל האיור השבטי הרקום בגבה. כדי "לחמם" את הסלון הוספתי שתי מנורות בצדי הספה (סטודיו "אקסטרה-ורג'ין"), כד מרוקאי שבתוכו סוג של דקל ושידת טלוויזיה מצופה פורניר אלון (איקאה).
השטיח הפרסי מהבית הקודם מצא את מקומו בפינת האוכל, ועליו שולחן אוכל וכסאות לבנים (נחשו מאיפה). את גופי התאורה רכשנו ב"יאיר דורם": פסי ספוטים בסלון ובמטבח, ומעל פינת האוכל מנורה בצבע ירוק ליים (דגם לולו של המותג האיטלקי fraumaier). אחרי שכנועים רבים הסכים גדי לבחירה, והיום הוא מאוהב בה. על השולחן הנחנו כד יפה מטוסקנה ובתוכו פטוניות עשויות משי (הכד והפרחים נרכשו ב"קזנובה").
באוסף הרהיטים העשיר של גדי מצאתי גם קונסולה עתיקה מעץ אלון מלא בצורה חצי אובלית, ושידה עם מראה וכיסא תואם, בסגנון עתיק. לא רציתי לוותר עליהם והחלטנו לשלבם בחלל המרכזי.
את חדרי הילדים ריהטנו באופן הבסיסי ביותר בינתיים, עד הדירה החדשה. לעומת זאת, החלטנו "להפגיז" במשהו מגניב אחר, דווקא בחדר השינה של ההורים.
המיטה הישנה (שני מטרים על שניים) נשארה. את הקיר בגב המיטה צבעתי בכחול עמוק, ואת שאר הקירות בתכלת. הוספתי כיסוי מיטה מפרובנס ("עילי"), שטיח אוזבקי, ושידה אדומה מבריקה מול המיטה ("my home page"), שעליה כד מרוקאי וחמניות צהובות.
גולת הכותרת הם שני סולמות מדפים לבנים, שעליהם הנחתי חפצי נוי משוק הפשפשים וברווזים צבעוניים של "פיריפירי". את הסולמות ראינו בחנות יוקרתית, במחיר של כ-7,000 שקלים לאחד. החלטנו להזמין משהו דומה מנגר, והעלות הסופית הסתכמה ב-5,000 שקלים, לשניהם.
אני אוהב את השילוב בין שלושת צבעי היסוד בחדר השינה (כחול, אדום וצהוב). כדי להוסיף לחדר נופך אינטלקטואלי ביקשתי מגדי לבחור ארבעה צילומים מספרו של הצלם רוברט מייפלת'ורפ, שאותם מסגרתי ב"פריים ארט".
במטבח הקבלני המצוי, מלבד הקירות שנצבעו לילך ופס הספוטים, ביקש גדי לוח לתליית תמונות, הודעות לילדים ורשימות. הצעתי לוח זכוכית בצבע (הוא בחר באדום. "פיטרו ריהוט משרדי"). הוספנו את השעון מהמטבח הקודם ושני מדפים מאיקאה.
כמובן שאת שתי המרפסות הצמודות לסלון מילאנו בעציצים צבעוניים ובצמחייה עשירה - תזכורת ופיצוי על הבית שנעזב במושב.
טיפים לשדרוג מהיר של הבית ( גם כזה ששוכרים)
- לבן זה לא צבע: בחרו לחלל המרכזי גוון אחיד והתפרעו בחדרי השינה והעבודה.
- אל תפחדו מחיבורים של שפות סגנוניות שונות וצבעים: כך תשיגו את הטוויסט שחיפשתם. אפשר להעיז - במיוחד אם מדובר בדירה "זמנית".
- הזיזו נקודות חשמל לפי הצורך: חצי יום עד יומיים עבודה של חשמלאי ישנו לגמרי את תחושת הנוחות בבית.
- השקיעו בווילונות: בחו"ל, כשעוברים לבית חדש וריק, שני הדברים הראשונים שעושים בדרך כלל הם לפרוש שטיחים ולתלות וילונות. מיד מתקבלת תחושה ביתית יותר.
- ספרים, אמנות ואביזרים משלימים את האווירה ויוצרים סביבה פחות סינטטית וחדשה, גם אם עברתם לפני חודש.
