את ההזדמנות ליצור מבנה ממלכתי וחגיגי, הקובע שיא באדריכלות הישראלית, פספסו מקבלי ההחלטות והאדריכלים של מעון ומשרד ראש הממשלה בירושלים. התוכנית, שנחשפה בערוץ האדריכלות של Xnet לפני כשנה ושאושרה סופית השבוע, מציגה בניין שרחוק שנות אור מהישגי האדריכלות שאפיינו את מעונותיהם של מנהיגי ישראל בעשורים הקודמים. אם בוחנים את התוכניות וההדמיות שערכו האדריכלית עדה כרמי-מלמד וצוותה, ונזכרים במקביל במבנים של מנהיגי ישראל בעבר, אפשר רק לקונן על חולשתו של הפרויקט הגרנדיוזי שתקציב הקמתו אסטרונומי.
1. אין ממלכתיות, אין חגיגיות, אין ייצוגיות
כמעון לראש ממשלת ישראל – שישרת בעתיד את כל מי שייבחר לתפקיד, ולא רק את בנימין נתניהו שספק אם יספיק להשתמש בו – הבניין נכשל בתפקידו החגיגי כמייצג רוח התקופה בתרבות הישראלית. חשבו לרגע על בית הנשיא חיים ויצמן ברחובות (בתכנון האדריכל אריך מנדלסון) או על משכן נשיאי ישראל בירושלים (בתכנון האדריכל אבא אלחנני), שהם משיאיה של האדריכלות הישראלית: בית ויצמן עוצב בסגנון הבינלאומי, ומשכן נשיאי ישראל עוצב כמייצג את ארץ ישראל כשהוא מחופה באבן גרניט שהובאה מאילת בשילוב בטון חשוף, פסיפס מקיבוץ אילון ויצירות אמנות מרהיבות.
אפילו מעון ראש הממשלה הנוכחי ברחוב בלפור בירושלים (בתכנון ריכרד קאופמן) והמעון הקודם בשכונת רחביה (בתכנון האדריכל בנימין חייקין), ששניהם וילות מגורים פרטיות שהוסבו למעונות, נחשבים לפנינים אדריכליות מעשה ידי אמן.
והיכן ישתכן ראש ממשלת ישראל בעתיד? במרכז לוגיסטי גדול, סתמי וגולמי, שאינו נעים לעין. שהרי האדריכלים בחרו לחפור את המעון מתחת לאדמה, ולהסתיר אותו מאחורי חומות אטומות.
2. מנוכר לסביבה
החומה תתנשא לגובה של שלושה מטרים, והיא תלווה את כל חזיתות המתחם. בולטת במיוחד תהיה החומה לאורך שדרות יצחק רבין, המקשרות את מרכז ירושלים עם מתחם הכניסה הענקי שמתוכנן בימים אלה ועם שכונת קרית משה. לאורך דרך ארוכה של עשרות מטרים, תסגור החומה על הולכי הרגל והנוסעים. התוצאה היא קיר גבוה ואטום שיוצר סביבה מנוכרת, חד-גונית, סתמית ומאיימת.
3. מנוכר לעיר
לעומת מנהיגי העבר שהתעקשו להתגורר במרכז החיים העירוניים , גם במחיר של סיבוכים שגוררים סידורי אבטחה מורכבים, מתוכנן מעון ראש הממשלה להתרחק ככל הניתן מסביבת מגורים. אמנם, כבר היום מעון ראש הממשלה בטלביה הוא יעד מבוצר – ולמעשה, רחוב בלפור כולו – ואין בו מעבר חופשי אלא תחקיר אבטחה קפדני.
הבניין במספרים:
שטח: 33 דונם
זהה לשטח מרכז עזריאלי בתל אביב (שלושת המגדלים)
עלות משוערת: 650 מיליון שקל
שטח בנוי: 90 אלף מ"ר
כמה אנשים עשויים להשתמש בו: כ-2,000 עובדים
מה התשובה שמצאו מקבלי ההחלטות? תשובה פשוטה ופשטנית: להרחיק את ראש הממשלה מאזרחיו. מה שטוב לנשיא צרפת או לנשיא ארצות הברית כבר לא עובד בישראל, שמנתקת בכך את מנהיג המדינה מאזרחיו.
4. חוסר שקיפות
שקיפות היא הערך שממנו התרחקו האדריכלים באופן המשמעותי ביותר. בשעה שהציבור מבקש וזקוק לעקוב באופן מעמיק אחרי מנהיגיו, הנחשדים ולא פעם אף נתפסים בזה אחר זה בעבירות פליליות, הבניין לא מייצג פתיחות. להיפך, הוא מסתתר מאחורי חזיתות כפולות. שרשרת של חצרות פנימיות מפרידה בין החזית החיצונית לבין חזית פתחי החלונות של המשרדים. מהרחוב לא יראו שום עדות לפעילות אנושית בבניין. מה המסר? האזרחים לא צריכים לדעת מה קורה כאן.
5. כוחניות
האדריכל רם כרמי זכה בשעתו בתחרות לתכנון הפרויקט, ואחרי מותו הועברו הזכויות לאחותו, עדה כרמי-מלמד. בשני המקרים מדובר בחיבור בין לקוח כוחני לאדריכלים כוחניים, אח ואחות שמשוכנעים בצדקת דרכם, לא מוכנים לקבל ביקורת ואינם מוכנים להתדיין עם עמיתים ומתנגדים.
לא לחינם, רבות מהעבודות של רם ועדה כרמי ספגו ביקורת קשה; מי לא מכיר את חווית הביקור ההזויה בתחנה המרכזית החדשה של תל אביב, מי לא הלך לאיבוד בקמפוס האוניברסיטה העברית בהר הצופים, ומי לא נפגע מבעיות האקוסטיקה הקשות בבית המשפט העליון. ירושלים ניצלה אמנם בשנות ה-90 מפרויקט "מרכז העולם", שתכנן כרמי בלב העיר על שטח "גן העצמאות", אך בעשור הקודם כן נבנה פרויקט "הולילנד" הידוע לשמצה, שלו ערך כרמי את התב"ע.
במקביל, הפכה כרמי-מלמד לאדריכלית הבית של אנשי "הקרן למורשת הכותל המערבי", שדאגו באמצעותה לבנות את "בית שטראוס" ואת "בית הליבה" בשטח רחבת הכותל – שניהם מבנים מנוכרים ובלתי מתחשבים בסביבה או בציבור.
6. פשטנות
התוכנית שמציעה כרמי-מלמד מתבססת על שלושה אלמנטים מרכזיים: מצד אחד בניין משרדים גדול שבמרכזו רחבת הטקסים העגולה, מצד שני מעון ראש הממשלה הקטן והעגול אף הוא, ובתווך שביל הליכה ישר שיקשר בין השניים. הגישה אמנם ממעטת במורכבות הגופים במבנה, אך מיעוט זה המצוי בליבו של מתחם מבוצר הוא שמדגיש את הניכור.
הנה התוכניות הסופיות והמעודכנות של הפרויקט, שאושרו השבוע:
אין כאן מרחב של בחירה, אלא כיוון הליכה בודד ומובהק. העיגול, המייצג את השלמות, הוא חסר פינות; התנועה בו היא מעגלית, מופנמת ומסתגרת. זה גם האלמנט היחיד ששרד, כך נראה, מרעיונותיו הראשוניים של רם כרמי שזכה בתכנון הפרויקט (את הסקיצות מ-1996 פירסם בספרו "אדריכלות לירית"). אלא שהצעתו של כרמי נקברה תחת רעיונותיה של אחותו, שהשתלטה על הפרויקט, וההד הצורני לסקיצות הוא חלש.
7. הטעיית הציבור
על אף שהבניין קיבל זכויות בנייה לגובה של שמונה קומות מעל הקרקע, בתשריט שהוגש במסגרת נספח הבינוי מוצג הבניין כאילו הוא מתנשא לגובה ארבע קומות בלבד. גם לאחר שמחצית מגובה הבניין גולחה באופן תמוה בתוכניות, בהדמיות אף נעלמה מחצית מגוש הבניין, כך שלבסוף הוצג בהדמיה רק רבע מהבינוי המאושר. שקיפות? כבר אמרנו.
8. דיון נסתר
הציבור הודר מהדיון על התוכנית, שנעשה מתחת למכ"ם, ורק התנגדות אחת הוגשה. הייתה זו חברת אפריקה-ישראל, המחזיקה במלון "קראון פלאזה" (לשעבר הילטון ירושלים) הסמוך, שמודאגת מהנזק שעלול להיגרם למלון בעקבות הפרויקט.
עיון במסמך ההתנגדות מעיד על הליך קלוקל שליווה את אישור התוכנית. לא רק הציבור הודר, אלא גם בעלי המגרשים הסמוכים שעלולים להיפגע. האדריכל רני זיס הגיש, מטעם "אפריקה ישראל", מסמך המנתח את הפגיעה האפשרית במלון: חסימה של דרך (מאושרת) שמובילה למלון, והגובה הרב (16 מטר מעל התכנון המקורי) שיחסום מבטים אל המלון וממנו.
"במפתיע", טענה חברת האחזקות של בית המלון, "התכנון במסגרת התוכנית המוצעת נעשה ללא כל שיתוף ותיאום עם החברה והנהלתה, וזאת על אף השפעתה הישירה וכבדת המשקל על מקרקעיה. דבר קידומה של התוכנית נודע לחברה במקרה ובלא שניתנה לחברה כל הודעה לגביה, למרות שהחלטת ההפקדה חייבה מתן הודעה כזו. אם לא די בכך, הרי שניסיונות הידברות של יועצי החברה עם מתכנני התכנית לא זכו להתייחסות רצינית ולפיכך אין כל מנוס מהגשת ההתנגדות".
9. ערכים, כן, ערכים
אז אילו ערכים מייצג בניין משרד ומעון ראש הממשלה? לא מדובר בעוד בניין, יקר ככל שיהיה, אלא בראש הפירמידה של הממלכתיות הלאומית. כמו משכן הכנסת, בית הנשיא, אוניברסיטאות מובילות והיכלי תרבות חשובים, הוא אמור לייצג אתוס תרבותי ושאיפות – גם כמוסות – של המדינה שבונה אותו לעצמה.
האופי המבצרי הולם את גישתה של עדה כרמי-מלמד, שהפכה אותו לסימן ההיכר של יצירתה. גם במבנים אחרים שתכננה - כמו מרכז תרבות בית אבי חי בירושלים, מרכז מבקרים בגני הנדיב או הוספיס לחולים סופניים במרכז רפואי תל השומר – מדובר בהסתגרות מהסביבה.
הבתים של ראשי המדינה בעבר היו, במוצהר, חלק בלתי נפרד מהמרקם של העיר. בית לוי אשכול שנחנך מחדש לאחרונה, או בית הנשיא יצחק צבי, הם דוגמאות לכך. בתקופה שבה פוליטיקאים ישראלים מתרחקים ממרכז החיים ונמוגים בווילות אי-שם (נתניהו בקיסריה, יואב גלנט בעמיקם וכך הלאה), בוחנים את מעונות ראשי המדינה לשעבר כמו זה של לוי אשכול שנפתח לאחרונה לציבור, או בית הנשיא יצחק בן צבי, ניתן לראות כיצד בתים אלה היו באופן מוצהר חלק בלתי נפרד מהמרקם הבנוי והחברתי של העיר. לעומתם, מתרחק כאן מעון ראש הממשלה מהעיר ומהתושבים. צעד זה מאפיין את ראש הממשלה הנוכחי ואת שאר עמיתיו שבחרו לגור בישובים בהם כל אדם מתבצר באחוזתו, כך לדוגמה נתניהו בקיסריה ושר השיכון יואב גלאנט בעמיקם (אחוזה שעלתה לו במשרת הרמטכ"לות בגלל חריגות בנייה).
הרחקת הציבור הרחב וציבור האדריכלים מיצירת דיון ממשי על הפרויקט החשוב, מייצגת יותר מכל את מערך היחסים המאפיין את ראשי ממשלות ישראל בשני העשורים האחרונים: מנוכרים ומנותקים מהם. ואת כל זה מממשים אדריכלים חתני פרס ישראל. זו המורשת שהם מותירים לנו.
"אדריכלות טובה היא הזמנה לסיפור", ניסחה בעבר עדה כרמי-מלמד את גישתה. וזה כל הסיפור.
