נגה דוידסון ואיליה בר און, אוצרת אמנות ואדריכל, הם זוג תל אביבי בשנות ה-30 לחייהם. יש להם שני ילדים קטנים, בן שנתיים ובת חצי שנה, וארבעתם מתגוררים, עם כלבה, בדירת 70 מטרים רבועים ברחוב שקט בצפון הישן של תל אביב. הם אינם מחזיקים מכונית ומתנהלים בעיר ברגל או באמצעות התחבורה הציבורית. כשיש צורך לצאת מגבולות תל אביב הם משתמשים בשירותי car to go.
אפשר לומר שהם מייצגים את מה שצריך לשאוף אליו כצורת חיים אורבנית-קומפקטית בעיר מודרנית. אפשר גם לטעון שהם מייצגים את בעיית הדיור שאיתה מתמודדים זוגות צעירים בעיר: מגורים בדירות ישנות וקטנות באופן יחסי, ללא מעלית, חניה או ממ"ד. גם את האופציה הזו כמעט שלא ניתן לממש כיום ללא ירושה או עזרה מההורים.
כך גם במקרה הזה: בדירה הקטנה, בבניין משנות ה-40, התגוררו סביה של נגה עד פטירתם, ובה גידלו שלושה ילדים. היא כללה במקור סלון, מרפסת ומטבח בחדרים נפרדים, חדר שינה ועוד מרפסת מקורה, שנוספה בשנות ה-60 לבניין ושימשה כחדר קטן נוסף. כל השנים, מספרת נגה, "לא הבנתי איך הם חיו כאן כמשפחה. והיום אנחנו חוזרים לנסיבות חיים של ארבע נפשות בדירה קטנה יחסית".
דוידסון ובר און עברו לגור בדירה לפני כמה שנים, בתור זוג צעיר. כשהפכו למשפחה התלבטו אם למכור או לשפץ. "לאחר שהבנו שזו האופציה היחידה שלנו לגור בתל אביב, כי בחיים לא נוכל לרכוש כאן דירה בעצמנו, בחרנו בדירה הזו כביתנו לחיים, ואנחנו שלמים לגמרי עם ההחלטה הזו. זה לא מרגיש לנו קטן ואיכות החיים העירונית שמסביב הוא משהו שלא נוותר עליו", הם עונים לשאלה למה בחרו להשקיע סכום נכבד בשיפוץ הדירה.
ובכל זאת, משפחה ב-70 מ"ר זה אתגר תכנוני, שעליו נוספה העובדה שהדירה לא שופצה במשך 75 שנה. התקציב שעמד לרשותם היה 450 אלף שקלים, וחלקו העיקרי הושקע בהחלפת התשתיות, החלונות והריצוף, ובחלוקה הפנימית החדשה. השאר הושקע בעבודות הנגרות והמסגרות.
את התכנון עשה בר און, אך בתהליך לקחו חלק פעיל שני בני הזוג. הם החליטו שהקו המנחה יהיה מעשי, "נטול קשקושים עיצוביים", ועם הרבה שטחי אחסון. הצבעים שנבחרו נייטרליים והקווים נקיים ופשוטים, "כאלו שלא יימאסו עלינו בעוד שנתיים". בנוסף הם ביקשו לשמר משהו מאופיה התל אביבי של הדירה הישנה.
למרות שרוב הקירות הפנימיים נהרסו, נשמר העיקרון התכנוני המקורי: חדרי השינה מצדי המבואה, בכניסה, והסלון והמטבח בעומק הדירה. מסדרון מפריד בין חדר ההורים לחדר הילדים, שלכל אחד מהם חדר רחצה צמוד וארונות נדיבים. המרחב המשותף מלבני, ונמתח לכל אורכה של הדירה, בין מה שהיו פעם שתי מרפסות מקורות. המרחב הפתוח נהנה משלושה כיווני אוויר, עם ויטרינות גדולות ועצים וותיקים שמקיפים את הבניין.
המטבח, שפונה בקצהו אל חצר ירוקה, תוכנן כשני פסים אורכיים מקבילים: פס של ארונות נמוכים עם משטח עבודה, ומולו קיר של ארונות גבוהים, שלתוכו הוכנסו גם מקרר, מכונת כביסה ומייבש. שתי נישות פתוחות, עם מדפי עץ ומתקן לתליית סירים ומחבתות, מקלילים את המאסה הלבנה של הקיר הארוך. אותם מדפים הותקנו גם מעל למשטח העבודה. ארונות המטבח עשויים מפורמייקה לבנה, משטח העבודה שיש קיסר בגוון חולי והקיר מעליו מחופה עד התקרה באריחים לבנים ריבועיים ופשוטים, בדוגמת חומה. מנורות שקועות בהנמכת גבס מספקות תאורה טכנית לאזור העבודה ובמרכז החדר שתי מנורות לבנות מאיקאה.
בתווך, בין המטבח לסלון, מוקמה פינת האוכל, לצד חלון גדול שכמו מגדיר אותה ומספק רקע ירוק לשולחן פשוט וארבע כיסאות עץ שונים – חלקם מחנות יד שנייה וחלקם נאספו ברחוב ושופצו.
המרפסת המקורה הפונה לרחוב הפכה להיות חלק מהסלון, שמסתיים עכשיו בוויטרינה פינתית. מחוץ לכל החלונות הותקנו אדניות ברזל, בהן נשתלו עציצים שממסכים בירוק בין הבית לרחוב. הסלון אינו גדול, ואת רוב שטחו תופסת ספה עמוקה עם שזלונג. לידה כורסת וינטג' ומולה שידת ברזל קטנה לטלוויזיה. השטיח מגדיר ומפריד את פינת הישיבה מפינת האוכל הצמודה.
קיר עבה במיוחד, היחיד שנותר מהדירה המקורית, מפריד בין הסלון לחדר ההורים. עוביו נוצל לנישה שלתוכה הוכנסה ספריית מדפים בגמר פורניר אלון, שבולטת מעט כלפי חוץ. התאורה ממשיכה בקו ישר מהמטבח. כאן נבחרו גופי תאורה שחורים בשילוב זכוכית, שנקנו ברחוב וולפסון בדרום העיר, ובהמשך להם מאוורר תקרה שחור.
הבית כולו רוצף באריחי בטון בגוון חרדל (''גלוסקא''), בסגנון תל אביבי ישן. ההחלטה על סוג הריצוף התקבלה במהלך השיפוץ ונראית היום כבחירה טבעית ביותר. האריחים שמתיישנים היטב עם השנים מתאימים בגודלם (20X20 סנטימטרים) לפרופורציות של החלל, מעניקים לו חום ומשמרים את אופיו המקורי.
פינת עבודה סגורה וקטנטונת מאחורי הספרייה שייכת כבר לאזור הפרטי, אך מתוכה נשמר קשר עין עם הסלון, באמצעות מדפי ספרים פתוחים. "התעקשנו שתהיה פינת עבודה שלא תהיה חלק מחדר השינה או הסלון. בסוף היא יצאה מאוד קטנה, אבל הכי מנוצלת ומתפקדת", מסבירים בני הזוג את גודלה ומיקומה.
בהמשך המסדרון יחידת ההורים. במרכז החדר מיטה, כורסה ושתי שידות צד, וינטג' מהאוסף המשפחתי. מול המיטה, מאחורי שתי דלתות נפרדות, מצויים חדר ארונות קטנטן וחדר הרחצה. למרות גודלו של הבית החליטו בני הזוג לתכנן שני חדרי רחצה נפרדים: "הבנו שנהיה ארבע נפשות שצריכות להתארגן בכל בוקר לעבודה/גן/בית ספר ומאוד היה חשוב לנו לשמור על הנוחות הזו, על אף השטח שזה צורך". את האמבט הקטן, 120 ס"מ, קבעו ההורים דווקא אצלם, כדי לאפשר לילדים חדר רחצה מרווח יותר.
שני החדרים עוצבו באופן זהה: האריחים שנבחרו לרצפה ולקירות מרובעים ופשוטים, ברוח האריחים המקוריים שהיו כאן אך בצבעוניות בסיסית של שחור ולבן. הרצפה רוצפה בדוגמת שחמט והקירות באריחים לבנים עם רובה שחורה, בדוגמת חומה. נישות קטנות נפערו מעל האסלות ובהן מדפים לבנים. את סכמת הצבעים משלימים מכסי אסלה שחורים וסט ארונות כיור ומראה לבנים של איקאה.
הול קטן ובו ארון מעילים, מוביל מהמסדרון אל חדר הרחצה השני ואל וחדר הילדים המשותף, שצופה אל הגינה הפנימית השקטה. לכל אורכו ארון קיר גדול, במרכזו פינת משחק פתוחה ובה כוורת מעץ אורן. בקצה נוצל עומק כפול בארון לטובת מחסן ביתי קטן. מול הארון תוכננה נישה מתאימה למיטת קומתיים, ובעתיד, כשיעברו שני הילדים לישון בה, יישאר מרכז החדר חופשי למשחק.
שום רהיט חדש לא נקנה במיוחד עבור הדירה המשופצת. לעומת זאת, "זרקנו המון ג'אנק ונעים לנו אחרי שפינינו את הלא נחוץ", מספרת נגה ומוסיפה כי "לכל מילימטר כאן יש מטרה". בזה היא מתכוונת אפילו למקום שנלקח בחשבון עבור השמיכה של הכלבה (מתחת לספרייה), לצלחות האוכל והמים שלה (במגרעת מתחת לארונות המטבח), לבוידמים החדשים ששתוכננו במיוחד בתקרת חדר ההורים ולמחסן הקטן בקצה ארון חדר הילדים.
מאחר שפריטי הנגרות הבסיסיים – מטבח, ארונות וספרייה – הוזמנו בקווים נקיים ובצבעים ניטרליים, את הצבע והאופי מעניקים לחלל אוסף הכורסאות ושאר פריטי הוינטג' שעוברים במשפחה. אלו מתחברים היטב לאריחי הבטון ואופיים של חדרי הרחצה, ומהדהדים את מה שהיה כאן בעבר, בגרסה עכשווית.
אמנם החללים לא גדולים אך הם שימושיים, כך מסכמים בני הזוג, וחומרי הגמר פשוטים אך כאלו שיאריכו ימים: "אנחנו עשינו את הבחירות שלנו – פחות מטראז' אבל לגור בעיר שטוב לנו בה, לגדל ילדים בסביבה שאנחנו מרגישים בה שייכים".
- קבלן: כצנלסון בנייה
- נגרות: נגריית קלוד
- אלומיניום: אשר מאור תעשיות אלומיניום
- ריצוף: גלוסקא
- כלים סניטריים: הכח
- מסגרות: מסגריית וייס יהודה
חשבתם שהחיים מחוץ לעיר בריאים או חסכניים יותר? רחוק מכך. לחצו על התמונה לכתבה המלאה:
