על הבמה עומד גבר טוב מראה. מפניו הצעירות נוהרת תמימות חייכנית. הוא פותח את פיו העטור בגומות חן, וזועק: "פתאום קם אדם בבוקר/ ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת". משפט אחד, מתנגן וקצוב, לא מלווה בשום כלי מוזיקלי. בהגיעו למילה "עם" הוא מצביע אל הקהל וחיוכו מתרחב. המילים נשמעות כמו קריאת עידוד של מנהיג או נביא הפונה אל בני עמו ומזכיר להם: אל תשכחו את החוט המקשר בין כולנו. אמנם, בעבר היינו בודדים, אבל יום אחד, ולפתע פתאום, התחוור לנו מי אנחנו ומה כוחנו. ועכשיו, אחרי שהתלכדנו, בואו נצא ביחד לדרכנו.
אל השורה הבאה בשיר, "ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום", מצטרף ליווי מוזיקלי – תופים הולמים, חצוצרות מריעות – צלילים דמויי המנון שכמו מתעתד להעניק לַכְּלל מנגינה משותפת.
הזמר הוא יליד המושב אלוני אבא, רק בן 24, ששלוש שנים קודם לכן, בעודו חייל בשירות סדיר בצה"ל, זכה במקום הראשון בפסטיבל הזמר. שמו שלמה ארצי, הוא בן לניצולי שואה ומצוי בתחילתה של קריירה מפוארת, רצופת הצלחות, הנמשכת עד עצם היום הזה. את השיר הלחין יחד עם גידי קורן, יליד תל אביב. השיר נקרא "שיר בבוקר בבוקר", והוא נכתב על ידי המשורר אמיר גלבוע:
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
דגנים עולים מול פניו מבין חריצי המדרכת.
וניחוחות לראשו מדיפים עצי אזדרכת.
הטללים רוססים והרים, ריבוא קרניים,
הם יולידו חופת שמש לכלולותיו.
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
והוא צוחק גבורת דורות מן ההרים,
ונכלמות משתחוות המלחמות אפיים,
להוד אלף שנים מפכות במסתרים,
אלף שנים צעירות לפניו
כפלג צונן, כשיר רועים, כענף.
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ורואה כי חזר האביב
והוריק שוב אילן מן השלכת.
פתאום קם אדם בבוקר
ומרגיש כי הוא עם ומתחיל ללכת,
ולכל הנפגש בדרכו קורא הוא שלום.
סמל המחאה החברתית
כשעמד שלמה ארצי על הבמה של פסטיבל הזמר 1973 וביצע את השיר לראשונה (ראו סרטון בראש הכתבה), היה המשורר בן 56. שמו המקורי היה ברל פלדמן, הוא נולד באוקראינה ועלה לארץ ישראל ב-1938, כשהיה בן 20. שלוש שנים לאחר מכן נותק כל קשר שהיה לו עם בני משפחתו.
בארץ ישראל עבד גלבוע החלוץ בחקלאות ובבנייה, עד שהתגייס לצבא הבריטי. במהלך שירותו באירופה סייע ליהודים הניצולים והעקורים, וייתכן שחוויותיו באירופה של אחרי המלחמה הן שהעניקו לו את ההשראה למילים על אנשים ההולכים ומתקבצים, מצטרפים זה אל זה ונהפכים לעם הזוכר את הדורות שקדמו לו ואת אלפי שנות העבר שחלפו והותירו בו את כוחן.
אי אפשר לא לתהות מהם נופים המתוארים בשיר. הם אינם מעלים על הדעת את ארץ ישראל דווקא, בין השאר בשל השימוש הרב במילים המציינות שפע של מים: דגנים צומחים פרא בין חריצי המדרכה, טללים מרססים את ההר, פלגים צוננים, מים מפכים, והאביב, הלא־ישראלי בעליל, שב ומוריק את העץ. כל אלה אינם תואמים את ישראל הצחיחה והמדברית, ארץ הסלעים הקשים, הדרדר והחול. אמנם, הרועים והשמש המוזכרים בשיר נקשרים עם המקום, אבל לא כך שאר הפרטים בנוף. מתעוררת התחושה שהשיר מתרחש במעין שום מקום, אולי בעצם כלל מקום, המסמן את העולם ומלואו: המחוז שבו עם יכול להתגבש, להתחיל ללכת ולהחליט שהוא מושיט יד לשלום לכל מי שנקרה בדרכו.
הביטוי "פתאום קם אדם" נהפך למטבע לשון, ובקיץ 2011 היה לסמל המחאה החברתית. ארצי גם ביצע אותו באחת ההפגנות:
ברבות הימים היה "שיר בבוקר בבוקר" לאחד השירים המוכרים ביותר של גלבוע, אם כי בפסטיבל שבו השתתף זכה רק במקום השני. כשארצי עמד על הבמה ושר אותו אז, הוא מן הסתם לא העלה על דעתו עד כמה יצליח. אדרבא, בליבו קינן חשש מפני תגובתו של המשורר: ארצי וקורן בחרו בשיר מתוך קובץ שלם, ואז הלחינו ושלחו אותו לפסטיבל הזמר בלי לבקש את רשותו של גלבוע. למרבה השמחה וההקלה, לא הביע גלבוע שום הסתייגויות. להפך: למחרת הפסטיבל זכה ארצי לקבל ממנו זר פרחים, ובפתק שצורף לו נכתב - "תודה שהחזרת אותי לרגע כתיבת השיר".
__________________________________________________________
גם אחד משיריה של לאה גולדברג זכה לפרסום רב בזכות פסטיבל הזמר. הקליקו על התמונה:
