מהיום שהיא זוכרת את עצמה, תמר עמית-יוסף חיה את הבמה. עם אמא שחקנית (יעל עמית), אבא שהוא מפיק, כותב ובמאי (מיכאל יוסף), ודודה שדרנית (רויטל עמית) – זה היה מתבקש שגם היא תידבק בחיידק. בגיל 22 היא כבר מציגה רזומה מרשים שכולל משחק בטלוויזיה ובתיאטרון וכן דיבוב, קריינות, כתיבה ועריכה - ורק אל תגידו לה שהקשרים המשפחתיים עוזרים.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
- הקצין הקנדי כתב שיר שנעשה סמל למלחמה שלמה הכניסה לבית 25 ילדים, התעוורה וחזרה לראות העובדת הזרה סייעה להקמת סטארט-אפ ונשארה ענייה (בינתיים)
"אולי אני תמימה, אבל אף פעם לא חשבתי שמישהו ירצה לקדם אותי רק בגלל ההורים שלי", היא אומרת. "להפך, אני כל הזמן מנסה להוכיח שאני יכולה לבד, שאני לא צריכה לפזר את השמות של הוריי כדי להתקבל, ושאני מוצלחת בזכות עצמי. מה שכן, בזכות ההורים למדתי המון כבר מילדות. למדתי איך נראה תסריט, איך עובד סט, אז מהבחינה הזו של הלמידה היה לי יתרון משמעותי. הפרוטקציה היא הדבר הכי פחות מעניין, כי באמת קיבלתי מהם דברים יותר שווים כמו למידה של המקצועות עצמם. אנחנו כמו משפחה של אמני קרקס: זה מה שאנחנו יודעים לעשות".
וכשגדלים במשפחה כזו, אין מצב שעושים משהו אחר מלבד שואו ביזנס?
"לגדול במשפחה אמנותית זה דבר שבהחלט משנה את חייך. אני מאוד מעריכה את ההורים שלי מבחינה מקצועית ומכירה להם תודה על ההיכרות המוקדמת שהם עשו לי עם העולם הזה. יש לי, למשל, זיכרונות ממש מוקדמים מתיאטרון הבימה: כשאמא שלי הייתה מופיעה שם, היא הייתה לוקחת אותי דרך כל המעברים הסודיים. אני זוכרת פעם שהיא לקחה אותי לחדר החזרות דרך גשר צר מעל הבמה והתאורה. לא אשכח את זה. הסתכלתי למטה והרגשתי שזה פשוט קסם. אחרי כזאת ילדות, איך אפשר לא לרצות לחיות את הבמה?"
אבל בשנים האחרונות הגיע טוויסט בעלילה: עמית-יוסף עדיין חיה את הבמה, את המסך ואת המיקרופון, אבל היא מנצלת אותם לא רק לצרכים אמנותיים.
נחשפתי לעוולות
עמית-יוסף גדלה בצפון הישן של תל אביב, אחות גדולה לאבינועם (20), כיום חייל. ההורים נפרדו לפני שנים אחדות, ואביה נישא בשנית והביא לעולם בת נוספת, נועה (תשע).
האם, יעל עמית, הופיעה באינספור הצגות תיאטרון, סרטים ותוכניות טלוויזיה, ורבים זוכרים אותה בזכות הופעתה לצד ספי ריבלין בתוכנית "מוצ"ש" ששודרה בשנות ה-90 בערוץ הראשון. בתה תמר מספרת שהיא ואמה עוזרות כיום זו לזו לעבוד על טקסטים, "והיא אומרת שאני מזכירה לה את עצמה". עם אביה מיכאל היא כבר שיתפה פעולה מחוץ לבית: "הופעתי בסרט הטלוויזיה 'רעות תחת אש' שהוא ביים, וגם עשינו יחד סרטונים לילדים. ממש כיף לעבוד איתו. הוא מתייחס בכבוד לכל אנשי הצוות, ומרגש לראות איך אנשים אוהבים אותו".
היא עצמה נכנסה לתחום כבר בגיל חמש, כשדיבבה בסרט "דינוזאורים". בגיל 11 ראיינה סופרים בערוץ הראשון, ובגיל 14 הגישה חדשות לנוער ושיחקה בסדרה "האי" ששודרה בערוץ הילדים. "זו הייתה חוויה משונה ומעניינת", היא אומרת, "כי בעונה הראשונה של הסדרה הייתי צופה שלה ואפילו מעריצה, ובעונה השנייה הצטרפתי לקאסט והייתי חלק מזה". ההצטרפות הובילה לשדרוג במעמדה בבית הספר לאמנויות שבו למדה: "לא הייתי ילדה מגניבה או מקובלת, ופתאום ילדים התחילו לבקש להצטלם איתי או שאחתום להם. זה הרגיש לי לא הגיוני, שעובדים עליי. עד היום אני נבוכה כשילדים מתלהבים ממני, ואני תוהה אם עוד רגע הם יגלו שאני לא באמת מעניינת, ושאין סיבה שיבקשו ממני חתימה".
את שנות התיכון העבירה בבית הספר לאמנויות על שם תלמה ילין, ובאותה תקופה הצטלמה לעונה הראשונה של סדרת הנוער "גאליס", שאליה חזרה בתום שירותה הצבאי בגלי צה"ל. היא שירתה שם כקריינית וכעורכת חדשות, ובמהלך השירות נחשפה לנושא הפמיניזם, שתופס חלק משמעותי בחייה עד היום. "הרגשתי יותר ויותר חשופה לעוולות ולמה שקורה סביבי", היא מספרת. "נחשפתי לזה בעיקר דרך קבוצות פמיניסטיות בפייסבוק ונכנסתי לזה חזק. באותה תקופה מערכת היחסים שלי עם אמא שלי הייתה קשה: הרגשתי שהתרחקנו בעקבות ההתקרבות שלי לפמיניזם, לא משום שהיא שמרנית - היא האישה הכי חזקה והכי עצמאית שאני מכירה – אלא משום שהיה לי חשוב להגן על הרעיונות שנחשפתי אליהם ולהיות לוחמנית לגביהם.
"למשל, כשהיינו רואות טלוויזיה, הייתי מרגישה צורך להציף את יחסי הכוחות המגדריים בכל דבר שראינו. אם היינו רואות את הסרט 'אישה יפה', לדוגמה, לא הייתי יכולה לראות אותו כסרט רומנטי ומתוק, אלא כסרט על גבר מבוגר ועל אישה שעוסקת בזנות. היום קצת התרככתי; אני מסננת את הביקורת שלי ומבינה איפה צריך לדבר על זה ואיפה לא, אבל זה לא קל, כי מרגע שהרכבתי את המשקפיים הפמיניסטיים, קשה לי להוריד אותם".
מה את רואה דרכם?
"אני רואה עד כמה הפער בין נשים לגברים הוא עמוק מבחינת הייצוג בתקשורת וגם בשוק העבודה ובכל התחומים האחרים. בעיניי, פמיניזם זה לא אומר שכל הנשים צריכות להיות כבאיות, שופטות או רופאות; פמיניזם בעיניי זה היכולת לאפשר לנשים להיות מה שהן רוצות. אישה יכולה להיות עקרת בית, וזה בסדר. מה שהכי חשוב זה שהנשים יהיו חופשיות, כי כרגע הן לא. נשים לא הולכות ברחוב חשוך כי הן מפחדות; נשים לא מתקבלות לעבודה כי הן אומרות בראיון שהן מתכננות להיכנס להיריון; חלקן גם חיות בבית שלהן תחת טרור.
"אבל פמיניזם זה לא שנאת גברים, וכואב לי שעושים את הבלבול הזה. פמיניזם בשבילי זה אהבת אדם ואישה. אם לא הייתי אוהבת בני אדם, ולא הייתי מאמינה באפשרות שלנו לחיות בשוויון, לא היה טעם במאבק הזה, כי מה הטעם לנסות לשנות ראיית עולם של אנשים, אם את לא מאמינה שהם יכולים להשתנות? זה הפמיניזם שלי, ואני יודעת שאני מגיעה אליו ממקום של פריבילגיות, כי לא עברתי דברים שעברו נשים אחרות. הפמיניזם שלי הוא רך יחסית, וקל לי להגיד שאני לא שונאת גברים, בזמן שלאישה שעברה זנות זה בוודאי יותר קשה. בפועל, החיים שלי לא מאוד נפגעים מהעובדה שאני אישה, אבל אין ספק שאני חווה חיים אחרים לגמרי מאלה של גבר".
צפו בעמית-יוסף מדברת על "גאליס":
אקט שגורם לשינוי
את החזון הפמיניסטי היא מבטאת בדרכים שונות. במהלך שירותה בגל"צ יזמה את התוכנית "אמא'לה, אני פמיניסטית", שהציגה את התפניות שהתרחשו ביחסיה עם אמה יעל מאז שהתקרבה לפמיניזם. התוכנית זכתה בפרס מפקד התחנה:
מאז שהשתחררה, זירת הפעילות העיקרית שלה היא אתר האינטרנט פוליטקלי קוראת, שמעלה תכנים פמינסטיים ושהיא אחת העורכות שלו, בהתנדבות. "זה כלי תקשורת שבו נשים כותבות לנשים עבור נשים", מסבירה עמית-יוסף. "בעיניי, עצם זה ששמים את הנשים במרכז ואומרים שהחוויה שלהן לא פחות חשובה מזו של הגברים, זה אקט שגורם לשינוי. יש לנו כ-24 אלף עוקבות בפייסבוק, וזה קהל רציני".
עמית-יוסף גם משתתפת ב"לסביהונסט", מופע שירים ומערכונים על זוגיות בין נשים שמוצג במרכז הגאה בתל אביב, ובין לבין, היא לא מוותרת על קריינות ועובדת כשדרנית ברדיו תל אביב. הכישורים הרדיופוניים שלה גויסו גם למיזם ייחודי של חברת iCast, שבו היא קוראת ספרים עבור כלל האוכלוסייה ובעיקר למען כבדי ראייה ובעלי הפרעות קשב וריכוז שמתקשים לקרוא בעצמם. "כמו כולם, גם אני עצלנית", היא אומרת, "ובשנים האחרונות, במקום לפתוח ספר, אני יושבת מול מסכים – מחשב או טלוויזיה. המיזם הזה הזכיר לי איזה כיף זה לקרוא באמת".
איזה ספר הכי נהנית לקרוא בו?
"'מיכאל שלי' של עמוס עוז. הוא בעצמו בחר בי, וזה כבוד גדול".
______________________________________________________
אין לו שום בעיה להתקדם בעזרת אביו המפורסם. הקליקו על התמונה:
