"אני חברה בכמה קבוצות סודיות של נשים שחוו לידה שקטה ומדהים אותי בכל פעם מחדש שהרבה נשים לא מדברות על הנושא עם אף אחד בסביבה שלהן", מספרת לי יעל דורון יבין, שחוותה לפני כמעט שלוש שנים לידה שקטה בחודש שביעי והחודש ילדה באושר רב תינוק בריא. "לפעמים נשים אחרי מקרה כזה בכלל לא יוצאות מהבית, לא הולכות לגן שעשועים, לא מגיעות למסיבות בגן, לא רוצות לפגוש אמהות אחרות. מפחדות שהן ילכו ברחוב ויגידו להן מזל טוב".
עוד בערוץ המשפחה:
- עם שני תינוקות בבית, רציתי לשים קץ לחיי
- שאני אפיק לבת שלי בת מצווש? מתברר שכן
ואז זה נחת עלינו: "הילד שלכם נמצא על הרצף האוטיסטי"
להוציא את הכאב החוצה
יעל לא מהנשים שלא מדברות על זה. להיפך. "מיד כשזה קרה לי, עוד לפני מספר שנים, כתבתי פוסט בפייסבוק, כדי שלא אצטרך להתמודד עם התגובות ברחוב וגם כדי לתת אומץ לנשים אחרות", היא מספרת. "מיד אחרי ששיתפתי את הכאב שלי, המון בנות הזדהו וכתבו לי שגם הן מאוד רוצות להוציא את זה החוצה - אבל לא יכולות".
החודש יעל שוב שיתפה, הפעם לא מתוך כאב, אלא מתוך אושר רב ותחושת הודיה, רגע אחרי לידת בנה. הפוסט, שפרסמה בשבוע שעבר, קיבל 4800 לייקים, 87 שיתופים ועוד המון תגובות פרטיות. משהו בכנות של יעל ריגש המון אנשים והיא הוצפה בתגובות מרגשות ומתרגשות: "המילים שלך מרגשות בצורה יוצאת דופן", כתבו לה. "רק מי שעברה לידה שקטה תוכל להבין את העוצמות של שתי החוויות הכל כך שונות שמלוות וילוו כל החיים".
עוד תגובות לפוסט: "לפני 30 שנה הייתי בסיפור הרע הזה... נכון, עד היום יש רגעים של מחשבה על ההוא שלא חיבקתי ולא נישקתי, בעיקר כשקוראים פוסטים מרגשים שכאלו. גם אני כמוכם בורכתי לאחר מכן בילד מקסים שהשנה מלאו לו 30 שנים. שום דבר לא מובן מאליו"; "כמה עוצמה וכח ועצב והתרגשות הפוסט שלך"; "גם אני עברתי לידה שקטה בשבוע 27 וקיבלתי את התיקון רק אחרי 5 שנים"; "כאב הלידה השקטה אמנם קיים לשנים, אך היכולת לראות את הטוב שהביא אחריו, לנשום אותו חזק לצמוח ממנו - הוא הוא העוצמה האמיתית".
מה לדעתך גרם לאנשים להגיב בהתרגשות כזו לפוסט שלך?
"זה שנתתי לנשים תקווה, לא להתייאש. הנה, אפשר גם להגיע ללידה אחרת, ללידה בידיים מלאות. נתתי להן גם את האפשרות ליהנות מההריון שלהן, הריון שאחרי לידה שקטה - בלי חרדה. פשוט ליהנות מחוויית ההריון. שואלים אותי איך לא הייתי כל הזמן בחרדה. אני אומרת שפשוט החלטתי ליהנות מההריון. נתתי להן גם את הלגיטימציה לדבר על זה. כל כך הרבה נשים מפחדות להעלות את הנושא, כי הן מפחדות מתגובות בלי טאקט. אנשים לא יודעים איך להגיב כשאומרים להם את זה ולא מרוע, אבל התגובות לפעמים נוראיות. צריך להעלות את הנושא למודעוּת".
מה לדעתך התגובה הנכונה לאישה שחוותה לידה שקט?
"פשוט להגיד, 'אני כאן בשבילך', כמו באבל רגיל, בלי להקטין את כאב האובדן. זה לא תורם כשאומרים לך, 'לא הכרת אותו', 'זה רק עובר'. צריך להתייחס לזה כמו לכל אובדן אחר".
הפוסט המלא של יעל:
ילד הקשת שלי נולד וכולי בהודיה. לפני שנתיים ושמונה חודשים, בדיוק ב-18.2.2014, איבדתי את התינוקת שלי בבטן - זו שחיכיתי כל כך לבואה ופשוט לבה פסק יום אחד, בחודש שביעי. אחרי מסע ארוך בו הבנתי עד כמה אני רוצה ילד, כמה אני מוכנה לאהבה ללא תנאי, לנתינה, להרחבת הלב והמשפחה שלי, הגיע ההריון שגם נשאר והמשיך פה.
להיות בהריון אחרי דבר כזה זה לא קל. את לא בטוחה שזה ימשיך, את לא נותנת לעצמך להתחבר, את חיה מבדיקה לבדיקה ואת מבקשת מהילדים שלא יקראו לו בשמות אנושיים. כך המצאנו לו את השם ״גזר״, כדי לא להתאכזב יותר מדי. מצד שני, זה היה דווקא הריון שעבר בטוב. דווקא מתוך מקום בו אין לי שליטה על הנסיבות, החלטתי שאני סומכת, שמה שיהיה יהיה.
החלטתי שאני לא חרדה או דואגת, אלא מזמנת ומאמינה ומקווה לטוב. אמנם לקח לי המון זמן כאמור להתחבר רגשית להריון, לאפשר לעצמי לאהוב אותי ואת ההריון ולחלום הלאה על איך יהיה, אבל בשלב מסוים, החלטתי שמגיע לי, שמה שהיה הוא לא מה שיהיה, שהרי אני מלמדת שהכל רגעים והכל משתנה. הבנתי שאני רוצה ליהנות מהיופי הנשי הזה לפני שהוא נגמר והרי אני כל כך אוהבת להיות בהריון.
אז התחברתי. פשוט ככה. ליטפתי את הבטן, דיברתי אליו, תיקתקתי איתו, חלמתי עליו וסמכתי ונהניתי מכל תזוזה בבטן. והוא זז כל הזמן!
לקחתי המון נשות מקצוע ללוות אותי: רופאה פרטית ודיאטנית ויועצת הנקה. עשיתי בכל שבועיים עיסוי עם שמנים שנרקחו במיוחד עבורי, עשיתי מעגל לידה וצילומי הריון ומשפחה וקניתי בגדים יפים להריון והכנתי הכל גם לו, עם הידיעה שמה שצריך לקרות יקרה והכל לטובתי בכל מקרה (גם הלידה השקטה הביאה איתה שפע רוחני מיוחד). וכך אמרתי - בינתיים אני נהנית.
ואז, החודש, בדיוק שנתיים ושמונה חודשים אחרי, ב-18.10, יום ג׳, הוא נולד! נולד בניתוח קיסרי, שהיה חוויה מתקנת בפני עצמו - הניחו אותו עלי ונתנו לנו להתחבר כאילו זה לא היה ניתוח בכלל ומיד ידעתי שזו אותה נשמה שחיכתה לי כמעט שלוש שנים קודם לכן. הרגשתי את החום שלו, את החיבור הנשמתי בינינו, את השקט הזה שהזמן עצר לרגע והיינו שם רק אני, ניר והוא, כאילו אין סביבנו רופאים או תהליך מסוים.
אני בהודיה על החיבור הזה בינינו כבר עכשיו. יודעת שגם זה לא מובן מאליו.
החודש היה חודש המודעות ללידות שקטות. לא תמיד אנשים עם טקט סביבנו בנושא הזה. הכל מכוונה טובה, אבל לא תמיד עוזר לדעת. כאילו אובדן של עובר זה לא נורא כי עוד לא הכרנו אותו; כאילו זה היה ולא צריך להמשיך לדבר על זה. אני יודעת שאני מעט שונה בנושא הזה ולקחתי משם המון עוצמה והתפתחות, אבל החודש נסגר מעגל ויחד איתו תמיד תהיה שם ההיא שלא נולדה ולא אשכח.
----------------------------------------------------------------
עוד כתבות שכדאי לכם לקרוא בערוץ (לחצו על התמונה):
