קשה שלא להתפעל מאיל דוידוף, איש גדול מידות שמסתובב בעולם עם מערכת תופים אפריקאיים וחיוך של ילד. דוידוף (46) פותח מעגלי תיפוף שמחים בקווי תפר מדממים, ובתוך שניות מצטרפים אליו מתנחלים לצד פלסטינים, חרדים לצד חילונים, ילדים לצד קשישים, פריקים ובורגנים.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
עוד בערוץ אנשים:
בזמן שהרוב התייאשו והקצינו, דוידוף מאמין בכל ליבו שעוד יבוא שלום עלינו ועל כל העולם, ומנסה להשיג את זה באמצעות תיפוף שבטי משותף. "אני עצמי לא איש פוליטי", הוא אומר, "ולא מסתכל על הדברים מבחינה פוליטית, דתית או אידיאולוגית. יש לי חברים מכל הדתות ומכל קצות הקשת הפוליטית, ולא משנה לי אם הם יהודים או ערבים, חרדים או חילונים. אני שומע את הלב של בני האדם, ודרך התופים מתחבר לקצב הפעימות שלהם".
הילולה ברצועה
הרומן שלו עם התופים התחיל אחרי שהשתחרר מצה"ל ויצא לבדו למסע שכלל לא פחות מ- 113 מדינות. הוא חצה נהרות, טיפס על הרים ונע על כל מה שזז - סירות קאנו, סוסים, גמלים וחמורים. במקומות שבהם לא היה זכר לאדם או לגמל, גמע אלפי קילומטרים במו רגליו כשהוא לבוש בגלבייה לבנה, ולראשו טורבן, שמשמש כסמלו המסחרי עד היום.
במסעותיו חווה לא מעט רגעים של סכנה ופחד - בעיקר במעברי גבול, כשגילו שהוא ישראלי - אבל הרגעים הללו היו רק הפרומו לאומץ הלב שנדרש ממנו כדי להקים מעגלי תיפוף במקומות שבהם מלאך המוות הוא בן בית. הרעיון נולד במדינת מאלי שבמערב אפריקה, שבה שמע לראשונה את קצב התופים המקומיים, "וזה הדליק לי את הנשמה", לדבריו. בהמשך נסע לשם שוב וחזר עם קונטיינר מלא בתופים שבטיים מקוריים, שחלקם משמשים אותו עד היום.
כשחזר לארץ, בגיל 27, אימץ לעצמו מנהג להתיישב עם חברים מדי יום שישי בחוף תל אביב ולקבל איתם את השבת במעגל תיפוף קצבי. מהר מאוד הוא הבין שאין כמו התדר של התופים כדי לחבר נשמות מסוכסכות מכל המינים, הסוגים והקצוות. "כשראיתי שיהודים וערבים יכולים לתופף ביחד ולשים בצד את העימותים ביניהם, הבנתי שעליתי על תדר שמחבר בין כולם", הוא אומר.
ב-1997 יישם את המסקנה הזו לראשונה באמצעות מעגל תיפוף שהקים בכיכר גרוס בחברון. תוך שניות התחלפה מציאות מתוחה של שפיכות דמים בתיפוף שבטי משותף: מתנחלים ופלסטינים תופפו יחדיו. המטרה הבאה שלו הייתה לתופף את עזה, והוא השיג אותה בפברואר 1998: דוידוף יצא לשם עם חברים ועם תופים ויצר הילולה שכמוה ספק אם נראתה שם מאז. באירוע השתתפו גם 33 היפים מתנועת הריינבואו הבינלאומית, והשמחה הייתה גדולה. במקום טילים, הופרחו שם זיקוקים; במקום פצצות, פצחו כולם בריקודי בטן סוחפים מסביב למדורה שבטית אחת גדולה.
למקומות הכי גבוהים בעולם
השבט האישי שממנו הגיע דוידוף כולל משפחה בורגנית למהדרין מהרצליה: אביו מהנדס אלקטרוניקה, אמו עובדת סוציאלית, ויש לו שלושה אחים, כולם עובדים במקצועות שהם חלומה של כל אם עברייה - עריכת דין או חינוך. איל הוא הכבשה המשפחתית, אבל דווקא כבשה לבנה - כבשת שלום. בעבר הוא היה בזוגיות עם מוזיקאית, ונולד להם בן משותף, היום בן עשר; כיום הם פרודים, ודוידוף מגדל את בנו בשיתוף עם פרודתו.
איך מקבלים במשפחה את העובדה שמעולם לא הלכת בתלם?
"מקבלים בסדר. הם יודעים שאני עושה מה שאני צריך לעשות. כל עוד אני עושה דברים טובים לעם ולעולם, ואני עושה, ההורים זורמים איתי. אגב, אני רואה את עצמי בכלל כמהנדס", הוא צוחק, "מנסה להנדס את העולם מחדש, מסנכרן משהו מאוד גבוה".
בניגוד לרבים אחרים, עוד לא התייאשת.
"לא רק שלא התייאשתי, אלא שהאמונה שלי בחיבור ובאפשרות לייצר הרמוניה בין בני אדם מכל הסוגים רק התגברה. אחרי 20 שנה של פעילות באזורי סכסוך הגעתי למסקנה שהשלום הוא קודם כל סנכרון, הרמוניה, בין אנשים. קחי למשל את האגן הקדוש בירושלים, מקום קטן עם מקומות קדושים לכל הדתות: אני מקפיד ליצור שם מעגלי תיפוף גם היום, כי אני מאמין שהשלום צריך להגיע קודם כל לירושלים, שמייצגת באופן הכי בולט את מוקד הסכסוך. ירושלים תופסת חלק חשוב במעגל עולמי שצריך להסתנכרן לשלום. אני יוצר שם הרמוניה בין לבבות, בתקווה שאחר כך יסכימו ביניהם גם הפוליטיקאים".
חוץ מלהביא שלום, צריך גם להתפרנס, ודוידוף עושה זאת באמצעות תיפוף באירועים שונים. הוא גם מקיים הופעות, חלקן בהתנדבות, במוסדות המטפלים באלימות במשפחה ובמרכזים לטיפול בנוער במצוקה: דוידוף נותן למטופלים לתופף ובכך מאפשר להם לפרוק אגרסיות. יותר מכל, הוא ממתין לרגע שבו יוכל לקבל את פניה של יונת השלום בהלמות תופים. רק תנו לו איזו ועידת שלום אזורית, והוא מיד מתייצב, "לוחץ על כל הקשרים שלי כדי לייצר שם מעגל מתופפים. אני מאמין בכל ליבי שהתופים יכולים להגיע למקומות הכי גבוהים בעולם".
______________________________________________________
הנשים האלה חושבות שאפשר לעשות שלום דרך המטבח. הקליקו על התמונה:
