מארגנת מפגשים בין יהודיות וערביות וחושבת שהשלום יכול לעבור במטבח

כיסוי הראש שלה גורם למאבטחים להעביר אותה בידוק משפיל, אבל אנהאר מסארווה מגבעת חביבה ממשיכה לטפח דיאלוג בין העמים. היא גם מאמינה שהסכסוך פתיר

מאיה בניטה

|

17.08.16 | 17:20

אנהאר מסארווה. "אני נגד דו-קיום. יש בזה משהו מתנשא. אני בעד שותפות" (צילום: גיל נחשותן)
אנהאר מסארווה. "אני נגד דו-קיום. יש בזה משהו מתנשא. אני בעד שותפות" (צילום: גיל נחשותן)

"אנשים מדברים הרבה על דו-קיום בין ערבים ליהודים, אבל אני נגד דו-קיום", אומרת אנהאר מסארווה. "יש בזה משהו מתנשא - כאילו שקבוצה אחת טובה יותר מהשנייה. אני בעד שותפות. לכולנו מגיעות זכויות במידה שווה, אבל אסור לנו רק לשבת ולהתלונן. אנחנו צריכות לפעול, וככה נוכל לעשות שינוי משמעותי".

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

מסארווה (52), נשואה ואם לארבעה, היא דוגמה לאישה שפועלת במרץ כדי לנסות לעשות את השינוי הזה. כבר 16 שנים שהיא מנהלת את המחלקה לקידום והעצמת נשים במרכז לחברה משותפת גבעת חביבה, וכן משמשת כיועצת לקידום מעמד האישה בכפר מגוריה, ערערה. במסגרת תפקידה היא מרבה לעסוק בקידום של שיתופי פעולה בין נשים יהודיות וערביות, והיא סבורה שעם כל המתחים, אפשר לעבוד ביחד, ואפילו בשקט.

 

"יש לפעמים חילוקי דעות, וזה בסדר", אומרת מסארווה. "אי אפשר לשנות דברים בלי לגעת בהם ולהיחשף אליהם, ולכן חשוב לדבר גם על נושאים קשים. אבל הוויכוחים מעולם לא מגיעים לצעקות. הנשים מכבדות זו את זו ומבינות שכולנו בני אדם".

 

מפגש יהודיות וערביות בגבעת חביבה. "יש ויכוחים, אבל אף פעם אין צעקות" (צילום: ערן יופי כהן)
    מפגש יהודיות וערביות בגבעת חביבה. "יש ויכוחים, אבל אף פעם אין צעקות"(צילום: ערן יופי כהן)

     

    נשים יהודיות וערביות מטיילות יחד. צפו:

     

     

    צמחתי מתוך הכאב

     

    היא גדלה בכפר ערערה שבוואדי ערה למשפחה מוסלמית, ומספרת שהייתה לה ילדות רגועה ויפה עד שעברה אירוע טראומטי שביגר אותה באחת. "כשהייתי בת 14, יצאתי עם משפחתי לטיול במעיין חרוד. אחותי, שהייתה צעירה ממני בשנה, טבעה במעיין והלכה לעולמה. זאת הייתה הנקודה שגרמה לי להיות רצינית יותר ולאבד את הילדות. אבל מתוך הכאב הזה צמחתי והתבגרתי".

     

    ההתבגרות המוקדמת הובילה אותה להקמת עסק משלה בגיל 24: אחרי שלמדה קוסמטיקה רפואית, פתחה מכון יופי בכפר. בנוסף, עבדה כמאפרת בערוץ 2. ההצלחה הייתה גדולה, ולמרות זאת החליטה לסגור את המכון אחרי עשר שנים. "הרגשתי שצריך לשנות משהו מבפנים, ולא רק במראה החיצוני", היא מסבירה. "הרגשתי שאנחנו, הנשים, זקוקות למשהו שהוא מעבר ליופי, לאיזושהי העצמה, פריצת דרך. רציתי לשאוף גבוה יותר ולהשלים את ההשכלה שלי".

     

    "כשנשים יהודיות מגיעות לכפר ערבי, מבשלות ויושבות לאכול באותו שולחן, זה מצליח לחבר ביניהן. הנשים נחשפות לתרבויות ולמנהגים של שני העמים ומגלות שכולנו בעצם די דומות. כולנו רוצות שיהיו לנו פרנסה וחינוך איכותי"

    בעידודו של בעלה עומאר, מורה לטבע וצלם, למדה לתואר ראשון במדיניות מינהל ציבורי באוניברסיטה הפתוחה ולימודי תעודה בניהול פרויקטים באוניברסיטת חיפה. במקביל, עבדה במרכז היהודי-ערבי לפיתוח כלכלי בהרצליה וניהלה פרויקטים של יזמות עסקית, סחר בינלאומי ועידוד נשים לפתיחת עסקים. "עצמאות של אישה מתחילה מעצמאות כלכלית", היא אומרת. "אם לאישה יש פרנסה משלה, יש לה מקום להביע את עצמה מול הגברים, וזה משחרר אותה. מאוד חשוב להעצים נשים מבחינה כלכלית, כדי שיידעו מהן הזכויות שלהן ויצמחו".

     

    לגבעת חביבה הגיעה ב-2000, ומאז היא מפעילה שם פרויקטים שונים להעצמת נשים ערביות ויהודיות תוך כדי דיאלוג. אחד מהם הוא "נשים מבשלות שלום", שבמסגרתו ערביות ויהודיות בגילאים שונים נפגשות בבתיהן ומבשלות יחד. "כשנשים יהודיות מגיעות לכפר ערבי, מבשלות ויושבות לאכול באותו שולחן, זה מצליח לחבר ביניהן", אומרת מסארווה. "הנשים נחשפות לתרבויות ולמנהגים של שני העמים ומגלות שכולנו בעצם די דומות: כולנו רוצות שיהיו לנו פרנסה וחינוך איכותי ושיהיה לנו טוב".

     

    מיזם נוסף שבו היא גאה הוא "מועדון נשות העסקים", שבו נשים ערביות ויהודיות לומדות היבטים שונים של הפעילות העסקית כמו הכנת דו"חות למס הכנסה, שיווק באינטרנט ויצירת שותפויות. לדבריה, לעיתים קרובות המפגשים הללו יוצרים יחסי גומלין בין המשתתפות, והן מוכרות את הסחורה שלהן זו לזו. חשוב לה גם לעודד נשים להיכנס לפוליטיקה. "לנשים בדרך כלל אין אומץ להתקדם, ואין להן תעוזה לרוץ בבחירות המוניציפאליות או לכנסת. בחברה הערבית, למשל, מנהלים פריימריז בתוך החמולות בדרך כלל, ומרבית המועמדים הם גברים. לנו יש פרויקט בשם 'קידום מנהיגות נשים', שבו אנחנו מעודדים נשים להאמין בעצמן ולדחוף את עצמן קדימה. יש נשים רבות שמוכשרות יותר מגברים. אם אנחנו רוצים להוביל שינוי במדינה, אנחנו חייבים נשים בעמדות בכירות ובכנסת".

     

    חשבת פעם לרוץ לכנסת בעצמך?

    "קיבלתי הצעה להצטרף למפלגה יהודית וסירבתי, כי אני בכל זאת אישה ערבייה ומזדהה עם הפלסטינים. אם אקבל הצעה ממפלגה ערבית, אשמח להצטרף אליה".

     

    תלמידות מוסלמיות בבית הספר כדורי. "חשוב להעצים נשים מבחינה כלכלית, כדי שיידעו מה הזכויות שלהן ויצמחו" (צילום: שאול גולן)
      תלמידות מוסלמיות בבית הספר כדורי. "חשוב להעצים נשים מבחינה כלכלית, כדי שיידעו מה הזכויות שלהן ויצמחו"(צילום: שאול גולן)

       

      המקום הכי טוב בעולם

       

      מסארווה מנסה לתמרן בין שני העולמות - היהודי והערבי - והמשימה לא תמיד פשוטה. יש לה חברות יהודיות רבות, אבל כשהיא יוצאת מהכפר ומגיעה לערים יהודיות, היא לא יכולה שלא להרגיש שונה: היא לבושה בטוב טעם, בבגדים חילוניים, אבל כיסוי הראש המוסלמי שהיא חובשת מכניס אותה לעיתים למצבים לא נוחים. "כשהתחיל גל הדקירות בשנה שעברה, פחדתי לנסוע ברכבת. היו עוצרים אותי לבידוק ביטחוני ארוך מאוד, וזה משפיל. אנשים לא יודעים מה הדעות שלך: הם רואים רק את כיסוי הראש".

       

      ומה הדעות שלך?

      "אני חושבת שהסכסוך הוא בלתי נסבל, ושצריך לשבת ולדבר. לכל דבר יש פתרון, וחבל שלא מגיעים אליו. המדינה שלנו היא המקום הכי טוב בעולם, ואפשר לפתח אותה מבחינה כלכלית. אם נסיים את הכיבוש וניתן עצמאות לפלסטינים, נוכל לנצל את המשאבים לקידום החינוך, האמנות והכלכלה. אפשר ליצור שותפות עם מדינות ערב עשירות ולהגיע רחוק. הבעיה היא שהממשלה שלנו נעשית קיצונית יותר ויותר. צריך להכניס גורם מתון, וכך נוכל להגיע לשלום".

       

      בני משפחתה וחבריה חושבים כמוה, אבל יש גם תגובות אחרות. "יש אנשים בחברה שלי שלא רואים את הפעילות שלי בעין יפה, אבל אני לא מתייחסת לנגד ולאנטי. להפך, זה דוחף אותי לשנות. אני מאמינה שכל דבר אפשר לשנות בעזרת התמדה וסבלנות, וכבר עכשיו אני רואה שבזכות הפרויקטים האלה מתחיל שינוי. זה מספק מאוד. זה אולי ייקח שנים רבות, אבל בסוף נגיע כולנו למה שאנחנו רוצים, ונחיה בשקט".

       

      ______________________________________________________

       

      כשהילדים מחייכים, היא מאושרת. הקליקו על התמונה:

       

      "עם כל סניף שנפתח יש תחושת סיפוק אדירה. קשה להסביר עד כמה זה מרגש". הקליקו על התמונה (צילום: נמרוד גליקמן)
      "עם כל סניף שנפתח יש תחושת סיפוק אדירה. קשה להסביר עד כמה זה מרגש". הקליקו על התמונה (צילום: נמרוד גליקמן)

       

       
      הצג:
      אזהרה:
      פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד